לנקות את האורוות

אם הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה הגדולים לא מבינים איך עובדת הדמוקרטיה הישראלית, אז אולי צריך לשקול לעבור לשיטה האמריקנית. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , כ' בניסן תשע"ט

משרד החינוך
משרד החינוך
פלאש 90

1. גורמים עלומי שם בכמה ממשרדי הממשלה הגדולים טורחים להפריח מאז הבחירות אזהרות אפוקליפטיות מפני האפשרות של מינוי שרים כאלו או אחרים כממונים על משרדם.

על הכוונת נמצאים בעיקר ח"כ בצלאל סמוטריץ' והשרים מירי רגב ויריב לוין. תחילה הגיעו האזהרות ממשרת המשפטים, אחר כך עברו לליכוד, והכי טריות מגיעות מכיוון משרד החינוך.

אמש פורסם כי בכירים במשרד הזהירו מפני האפשרות שח"כ סמוטריץ' ימונה לשר החינוך, "שוויון וחירות יתחלפו בשלטון רוב ומשילות. הוא לא יתבייש להיכנס בלהט"בים ובערבים. זו בעיה מטורפת כי בסוף זו מערכת של כולם. אי אפשר שיהיה שר כזה, זה סדין אדום".

על מירי רגב אמרו שם, "כולם אומרים שהיא שכונה, היא בטח תרצה לחזק את העניין העדתי אבל היא יכולה להביא גם דברים טובים". אגב, על גילה גמליאל אמרו אותם גורמים "היא 'פרווה' ופחות מזיקה מכולם". לא בטוח שגמליאל צריכה להיות מרוצה...

2. כאמור, זו רק הדוגמה מאמש וכבר שמענו אחרות כמוה בימים האחרונים, מכמה משרדים, וכולן מלמדות על תרבות פקידים קלוקלת מאוד בכמה ממשרדי הממשלה הגדולים, תרבות שלא מבינה את משמעותו של שירות ציבורי במדינה דמוקרטית שפועלת בשיטה האירופית שאותה אימצה ישראל.

הרעיון בשיטה פשוט: מאחר שלשירות המדינה דרוש כוח אדם מקצועי ברמה גבוהה, לא סביר שהפקידות הבכירה תתחלף בכל פעם שמתחלף השר במשרד. אין דרך לגייס כוח אדם איכותי וראוי כאשר אופק התעסוקה איננו ברור. אם רוצים פקידים מקצועיים שיודעים את עבודתם צריך להבטיח להם אופק תעסוקה וקידום ארוך משמעותית מאורך חייה של ממשלה ממוצעת בישראל שעומד בשנים האחרונות על כ-3 שנים לערך.

מנגד, על פי השיטה הזו, תפקידה של הפקידות הבכירה הוא לסייע לכל שר, מכל מפלגה שהיא, ליישם את המדיניות שלו, ולא לנהל בעצמה את מדיניותו של המשרד. אחרת נשמט הקרקע מתחת ההיגיון של השיטה, ובעצם מתחת לעיקרון הדמוקרטי שהוא שלטון העם באמצעות נציגיו הנבחרים.

3. כאשר פקידים בכירים מתבטאים, גם אם בעילום שם, על האפשרות של מינוי שר פלוני או אלמוני למשרדם, הם למעשה חותרים תחת עקרונות היסוד של השירות הציבורי הישראלי.

אולם, השיטה שלנו איננה בלעדית. יש גם את השיטה האמריקנית שבה אלפי פקידי ממשל בכירים מתחלפים בכל חילופי שלטון. נכון, לאמריקנים ישנו יתרון מסוים בכך שהקדנציות בממשל יציבות הרבה יותר מאשר אצלנו, לפחות ארבע שנים וברוב המקרים שמונה שנים. כך שהאופק התעסוקתי של מי שעובר לוושינגטון בעקבותיו של נשיא חדש ברור הרבה יותר.

ועדיין, אם לפקידות הבכירה בישראל לא מתאימה השיטה הישראלית אפשר בהחלט למצוא את הדרך להתאים את השיטה האמריקנית לאקלים המזרח-תיכוני שלנו. למצוא את הדרך להחליף אלפי פקידים בכירים במשרדי הממשלה עם כל חילופי ממשלה, כך שהפקידות הבכירה תהיה קודם כל נאמנה למדיניות השר הנכנס.

4. סביר להניח שאותם פקידים במשרדי הממשלה, שחושבים כנראה שהמשרד שייך להם ולא לציבור ולנציגיו, לא ממש יאהבו את הדיבורים על השיטה האמריקנית. הם הרי לא חושבים שחילופי שלטון צריכים להשפיע במשהו על המשרות שלהם.

אז אם אכן כך הדבר כדאי מאוד שאותם הפקידים ילמדו לסכור את פיהם, ויבינו שהתפקיד שלהם הוא לעבוד תחת כל שר שיבוא, מכל מפלגה, ולבצע באופן מדויק את המדיניות שאותה הוא מתווה. לצורך העניין כלל לא משנה אם מדובר בבצלאל סמוטריץ' מהאיחוד הלאומי או בתמר זנדברג ממרצ.

פעם הנורמה הזו היתה ברורה, אבל דברים משתנים, כך מתברר. אם נמשיך לשמוע בפתיחת מהדורות החדשות התבטאויות של פקידים בכירים עלומי שם נגד שרים פוטנציאליים, אז כנראה שגם השיטה של השירות הציבורי הישראלי צריכה להשתנות. אולי זה חבל אבל זה המצב.