"האדמו"ר העלה על נס את גבורת האמונה"
"האדמו"ר העלה על נס את גבורת האמונה"Flash 90

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין פרסם הודעת הספד בעקבות פטירתו של האדמו"ר מקאליב זצ"ל, "אדמו"ר השואה".

"קיבלתי בצער רב את הבשורה על פטירת האדמו"ר מקאליב זצ"ל, 'אדמו"ר השואה', שסבל עינויים קשים בהיותו אסיר באושוויץ והקדיש את חייו לזכרון הנספים מתוך אהבת ישראל אמתית", ציין ריבלין.

"האדמו"ר העלה על נס את גבורת האמונה של היהודים בשואה ועמד על חובתנו לעשות הכל כדי לזכור את הנספים. מפעלי הזיכרון שלו עומדים לנגד ענינו במיוחד בימים אלה בהם אנו שבים ומתחייבים לזכור ולא לשכוח. תנחומיי למשפחתו ולתלמידיו הרבים. יהי זכרו ברוך", הוסיף הנשיא.

יו"ר מפלגת הבית היהודי ח"כ הרב רפי פרץ: "‏יחד עם כל עם ישראל הצטערתי על פטירתו של האדמו״ר מקאליב זצ״ל. אני מבטיח שנמשיך להגיד שמע ישראל בקול גדול ולהמשיך את זיכרון השואה שהיה מפעל חייו".

השרה גילה גמליאל ספדה אף היא לאדמו"ר מקאליב: "עם ישראל כולו מרכין ראש על פטירתו של רבי מנחם מנדל טאוב זצ"ל האדמו"ר מקאליב, אוד מוצל מאש שהקדיש את חייו, תורתו וחסידותו להנצחת זכרון השואה. איבדנו היום מנהיג גדול ומחנך דגול, שהיה דוגמא ומופת לכולנו בגבורה ובתקומה אישית ולאומית, שאחרי ששכל את משפחתו בשואה עלה ארצה, קם והקים מפעלות תורה וזיכרון מעוררי כבוד. חבל על דאבדין ולא משתכחין, יהי זכרו ברוך".

יועץ התקשורת החרדי, ירח טוקר, כתב: "עצוב נורא. האדמו׳ר מקאליב נפטר. הוא היה הדמות המוכרת ביותר בעולם החרדי כניצול שואה שעבר עינויים וניסויים רפואיים על ידי הנאצים. את כל חייו הקדיש שילדים יהודים יגידו ׳שמע ישראל׳.

הנאצים התעללו בו והעבירו אותו ייסורים נוראיים, ולכן לא גדל לו זקן, לא היו לו ילדים וסבל נורא. האדמור נטול הזקן היה הדמות המזוהה יותר מכל עם השואה ברחוב החרדי, וכולנו גדלנו עליו. זהו יום עצוב ממש, גם על פטירת הצדיק וגם יום משמעותי ועצוב לזכרון השואה".

העיתונאי יוסי אליטוב כינה אותו "הרבי בעל מאה הנשמות: את אושוויץ הוא שרד לאחר עינויים, חייו האישיים לוו בלא מעט טרגדיות אבל את סיפורה של הרוח היהודית בשואה בחר הרבי מקאליב להעביר דרך לחנים של אמונה ושמחה. ניגון סאלו קאקש המיוחס לאבי השושלת היה תמיד שגור בפיו. יהי זכרו ברוך".

"גדול גיבורי השואה החרדים בימינו", כתב העיתונאי אריה ארליך, "יהודי שמעולם לא נתן לאובדן להכניע את רוחו. מסר את חייו להפצת התקווה ולהנצחת השואה מזווית אמונית. הרבי שלא התבצר בביתו אלא נדד מעיר לעיר כדי לומר ולשיר "שמע ישראל" עם רבבות יהודים, עד שיצאה נשמתו הטהורה באחד".