מה מאחורי שאלת נוכחות הבורא בשואה?

כמדי שנה שוב עולה שאלת קיומו של הבורא בשואה. הרב לונדין: השאלה אינה אלא תירוץ לגישה פסימית ומיואשת. יש לעמוד בעוז ולהשיב אמונה.

שמעון כהן , כ"ה בניסן תשע"ט

השואה
השואה
צילום: יצחק הררי, פלאש 90

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקרב ואתו עולה מחדש שאלת נוכחותו והימצאותו של הבורא, הבוחר בעם ישראל כעם סגולה, בימים הנוראים ההם. על השאלה ועל עצם העלאת השאלה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הרב חגי לונדין מארגון 'קהלים'.

"זו שאלה שנשאלת ברפלקס כבר שבעים שנה", פותח הרב לונדין ומזכיר כי "ביהדות אנחנו לא מציינים את יום השואה בחודש ניסן שהוא חודש הגאולה אלא בעשרה בטבת,, ועם זאת השאלה האמונית עולה שוב ושוב סביב יום הזיכרון הרשמי לשואה ולגבורה, אך הרב לונדין רואה בשאלה כ"שאלה שהיא יותר תירוץ מאשר קושיה", והוא מסביר:

"יש כאן עמדה נפשית של מי שמראש אינו מאמין באלוהים והשואה היא קטליזטור לתחושות הללו. ישנם הרבה דברים שאנחנו לא מבינים בהנהגת הקב"ה בעולם. אנחנו לא מבינים למה תינוק נפטר יום אחרי לידתו ויש הרבה אסונות שאנחנו לא מבינים, אבל השואה היא שמעלה את נושא האין צדק ואין מוסר בעולם".

הרב לונדין מציין בדבריו את הקושי של רבים לדון בסוגיה זו מתוך חשיבה הגיונית ריאלית שכן הוא גדוש בתחושות אמוציונאליות, אך אל מול הגישה הזו "חשוב להגיד את הדברים ללא מורא. ארחי שבעים שנה אנשים מאמינים צריכים לעמוד זקופים ולדחות את ההתלהמות הרגשית", הוא אומר ומיד מזכיר כי גם סבו וסבתו שלו עצמו היו בשואה, ועם זאת הוא קובע: "צריך להגיד בבירור, יש אלוהים. למרות כל הבעייתיות והכאוטיות ישנו כיוון שאליו העולם מתקדם אל גאולתו והמוסר והצדק מופיעים. אנחנו רואים זאת כי למרות כל מאורעות השואה יש צמיחה של עם ישראל. אנחנו רואים היום את העולם צומח מתוך הכאבים. האסון שעם ישראל עבר היא מציאות שאין לנו הסבר לה כמו להרבה מציאויות, אבל בפרספקטיבה כללית אנחנו רואים את הטוב הולך ומנצח, איך הישועה הולכת ומופיעה, אנחנו חיים במדינה פורחת ומעולם לא היה מצבנו טוב יותר, בעם ישראל ובעולם כולו".

"אנחנו בתקופה שהכול פורח בה, כלכלית, ביטחונית ובעיקר רוחנית. עולם התורה האירופאי, שכמעט ונמחק בשואה, צומח בארץ חמדת אבות, בתי המדרש מלאים, הישובים פורחים, המשפחות בעם ישראל הולכות ורבות. ישנה אמונה וישנו אלוהים וזו נחמתנו", אומר הרב לונדין הרואה בדיון סביב מקומו של הבורא בשואה דיון בין גידה פסימית המבקשת צידוק לפסימיות באשר לעתיד העולם והתקדמותו, לבין גישה אופטימלית הרואה צדק ומוסר מתחזקים והלכים בעולם כולו ובעם ישראל בפרט.

"השואה משמשת צידוק לפסימיות וייאוש בעולם. מאורעות השואה לכאורה ניפצו את התקווה של העולם המערבי שתהיה נאורות והשכלה שתביא עולם מוסרי ואנושי. התקווה הזו התנפצה בשואה, וכעת הייאוש הזה מתלבש על זכר השואה. אני שם לב שיש אנשים שכואב להם שלוקחים להם את השואה שמהווה צידוק לחילוניות ולפסימיות. כשהם פוגשים אופטימיות ומישהו שמאמין בהתקדמות המציאות זה מרגיז אותם".