'יתוקן הקיפוח בזכר המרד ביד ושם'

נדבך נוסף בהטמעת חלקה של אצ"י במרד גטו ורשה: סרט חדש שיוקרן במכון ז'בוטינסקי יהווה תוספת למחקרו של פרופ' ארנס.

שמעון כהן , כ"ה בניסן תשע"ט

יד ושם
יד ושם
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

מתקנים את העוול. אחימאיר

לפני כארבעה חודשים נפרדנו ממי שבין שלל מפעליו הביטחוניים והמדיניים למען מדינת ישראל קידש מאבק ציבורי לסיפורו האמתי של מרד גטו ורשה, פרופ' משה ארנס ז"ל. על מאבקו של הפרופ' ארנס להנצחת זכרם של לוחמי אצ"י נגד הנאצים בגטו ורשה, מחקרו המקיף והשינוי התודעתי שחולל בציבוריות הישראלית סביב המרד, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם יוסי אחימאיר, יו"ר מכון ז'בוטינסקי שיקרין במוצאי יום הזיכרון את הסרט 'ונזכור את כולם?' על לוחמי אצ"י והדחקת זכר פועלם מול הנאצים.

על התפנית שחולל הפרופ' ארנס בתודעה הישראלית סביב המרד אומר אחימאיר כי אכן "מתחיל לחול שינוי תודעתי ומבינים שבהיסטוריוגרפיה של המרד נעשה שימוש פוליטי חד צדדי בהעלמת חלקו של אצ"י בפיקודו של פבל פרנקל הי"ד. זאת לאחר שאנשי אי"ל בהנהגתו של מרדכי אנילביץ' סירבו לשתף פעולה עם הבית"רים ועם מי שלא היה מזוהה עם תנועות שמאל. למשה ארנס ז"ל זכות גדולה בעניין הזה, אבל יש לציין שקדם לו חיים לזר המנוח, הפרטיזן שכתב הרבה ספרים על מורשת התנועה הלאומית ומלחמת הפרטיזנים ומרד גטו ורשה ותפקידו של אצ"י בספרו 'מצדה של ורשה'. הספר לא היכה גלים כמו מחקרו של ארנס, למרות שהיסטוריונים זלזלו בו כי לכאורה מה לפרופ' לאווירונאוטיקה ולנושא הזה של היסטוריה יהודית ובכל זאת הוא הרים מחקר פורץ דרך ובלתי רגיל בחשיבותו".

בעקבות מחקרו של ארנס נעשה הסרט 'ונזכור את כולם?' המהווה נדבך נוסף בהבאת סיפורו המלא של המרד. לשאלה אם ההיסטוריונים המזלזלים עשו זאת בשל יוהרה אקדמית או בשל אג'נדה פוליטית משיב אחימאיר ואומר "אני מניח שגם וגם, אם כי ייאמר לזכותם, שלדוגמא פרופ' ישראל גוטמן המנוח הודה שאכן נעשה עוול בהעלמת חלקו של אצ"י במרד גטו ורשה, אבל עד תיקון של ממש לא נעשה ממש עד ימים אלה עד פרסום ספרה של פרופ' חוי דריפוס 'גטו ורשה – הסוף' שבו היא מציגה כהיסטוריונית הוגנת חוקרת ומעמיקה את חלקו של אצ"י שווה בשווה מול אי"ל. אגבי יש הטוענים שחלקו של אצ"י עולה על זה של אי"ל כי הלחימה התמקדה בכיכר מורנובסקה, כפי שהעיד המפקד הנאצי שעליו הוטלה המשימה לחסל את גטו ורשה".

"אותם היסטוריונים טוענים שלא נותר חומר דוקומנטרי של אצ"י, ואכן לא נותר חומר למעט שרידים של הארגון, אחרוני הלוחמים שמסרו עדויות אישיות על פעולתו של הארגון ועל פבל עצמו", מוסיף אחימאיר ומספר: "שבועיים לפני פטירתו של ארנס פגשתי אותו. הייתי מהאחרונים שפגשו אותו, ויכולתי לבשר לו שגם 'יד ושם' החליט לתקן את התצוגה שלו במוזיאון 'יד ושם' ולתת לאצ"י מקום ראוי ונכון יותר בתצוגה שלו. זו הודאה שגם מצידו של 'יד ושם' נעשה קיפוח והם הולכים לתקן זאת. הם בודקים את הנתונים ואת חלקו של אצ"י ושל פבל פרנקל. ייאמר עוד לזכותו של ארנס שגם לאחר שיצא לאור ספרו הוא לא ישב בחיבוק ידיים אלא הוסיף ופעל להנצחת פרנקל בקריאת רחובות וכיכרות על שמו, הרצה ודיבר בכל מקום ובכל הזדמנות והביא את דבר אצ"י לציבור הרחב".

בדבריו מדגיש אחימאיר כי הדגש ששם מכון ז'בוטינסקי על חלקו של אצ"י במרד לא בא על חשבון חלקו של אי"ל או המעטה בערכו של אנילביץ' במרד. "אנחנו לא מקפחים את כבודו של אי"ל. הטרגדיה הנוראה היא שגם בשעה בה איומה ונוראה אנחנו מפולגים ומפוצלים. מישה ארנס אמר שאין ברצוננו לקפח את זכויותיו של איל שהיו גיבורים, עשו דברים חשובים והקריבו את חייהם, אבל לא לקפח את תפקידו החשוב של אצ"י. שני ארגונים שלחמו לאותה מטרה וחבל שבשעה קשה כל כך קשה אנחנו מפוצלים ומפולגים".