להגדיל את מרחב הראייה

זיכרון מעלה למודעות, הוא מפעיל את התודעה והתודעה מייצרת מציאות ברורה בתוך שכלו ונפשו של האדם.

הרב אלי טובול , כ"ה בניסן תשע"ט

הרב אלי טובול
הרב אלי טובול
צילום: יחצ

בעולם החינוכי עוסקים רבות בזיכרון השואה, גורמיה, תוצאותיה והשלכותיה ויחד עם זאת עולה שאלת האמונה בבורא עולם לאור השואה.

שאלה קשה, מורכבת שכל תשובה הניתנת תוך לימוד רגיל השכל ממאן לקבל. ספרים נכתבו אף על ידי אודים מוצלים מאש ועדיין השאלה טובה מהתשובה.

יחד עם זאת ואולי אולי למרות זאת עלינו לגשת לשאלה זו מתוך פרספקטיבה רחבה ועמוקה של עם ישראל לאורך הדורות. זו ההזדמנות שלנו ללמד את תלמידנו לראות את כל המרחב, לראות את הדברים מתוך עומק ולימוד של סוגיות רחבות של השגחה פרטית וכללית מבית מדרשם של הרמב"ן והרמח"ל.

בני נוער מאופיינים בכך שהם בדרך רואים דרך ראיה קצרה. זכיתי ולוויתי את מורי ורבי הרב נריה זצ"ל מגבעת הישיבה אל ביתו, כדרכו שוחח עם התלמידים ששהו במחציתו בענייני השעה וכך אמר לי: "אנו חיים היום בדור שיש לו אמונת שילוש חדשה: אני, כאן ועכשיו".

במהלך השנים בהן אני עוסק בחינוך הבנתי את עומק אמירתו של הרב, תלמידים מתאפיינים שהם מסתכלים על המציאות מאוד עכשווית וללא מרחב. עלינו כאנשי חינוך לפתח בהם את היכולת להגדיל את מרחב הראיה, לראות את מה שקורה בצדדים בדיוק כמו בשיעור נהיגה.

ההסתכלות על ההיסטוריה היהודית מאברהם אבינו עד ימינו אנו תלמד שאמנם חווינו קשיים ורדיפות אך בכל פעם מחדש יצאנו מחוזקים, הצלחנו לעמוד איתן מול הרוחות וכפי ששאל טולסטוי "הכול הם בני תמותה, חוץ מהעם היהודי עמי הגבורה חלפו ואינם עוד ורק היהודי נשאר, מהו סוד נצחיותו?".

דווקא במקום קשה כזה עלינו להבין שאמונה היא איננה נתונה למצבי רוח או למצבים משתנים אלא היא עומדת על תילה בעוצמה והיא מכה שורשים בנפשינו כך שאף אם יגיעו רוחות רעות וקשות היא תישאר נטועה עמוק בלבנו. האמונה שאותה ינקנו משחר ילדותינו עומדת במבחן,

בשעה זו של שאלות קשות עלינו להביא את כל מה שלמדו וחונכנו ולהשתמש בהם על מנת לעמוד איתן אל מול הקושי. מתוך ראיה זו נוכל לתת לתלמידים הבנה כי השאלה המורכבת שאותה הם שואלים צריכה להיבדק בראיה רחבה ואף כמו ששאלת הייסורים קשה כך גם שאלת נצחיותו של העם מפעימה ומעוררת תובנות שכך היא דרכו של "עם סגולה".

הרב אלי טובול הוא מנהל המרכז התורני טכנולוגי נחלים