היחידה המובחרת של העולם

יעל שבח כותבת על המשותף בעם ישראל שבולט במיוחד בתקופת ימי הזיכרון והעצמאות.

יעל שבח , כ"ה בניסן תשע"ט

יעל שבח
יעל שבח
צילום: שירן כהן

ערב אחד, בהיותנו זוג צעיר, חזרנו מאוחר בלילה מחתונה וחיכינו לאוטובוס שיחזיר אותנו הביתה.
הגיע אוטובוס ריק מנוסעים ומצאנו את עצמנו מבלים נסיעה של כחצי שעה רק אנחנו והנהג.
כרגיל, התפתחה שיחת עומק בין רזיאל לבין הנהג על אף שהיו מאוד רחוקים בדעותיהם בהשקפת עולמם.

השיחה קלחה, שניהם מצאו עניין משותף כמעט בכל נושא על אף שהתווכחו על הדת, האמונה, על מקומו של אלוקים בעולם, על הצבא ועוד ועוד.

במהלך הנסיעה הנהג נעצר לעובר אורח במעבר חציה, ומיד רזיאל אמר לו "תגיד לשם מצוות חסד מהר!" הנהג, שלא הבין מה נאמר לו אמר "לשם מצוות חסד" בבלבול מה. כשהמשיך בנסיעה תהה על כך "מה חסד בזה שנתתי לעובר אורח לעבור את הכביש? אני מחויב בכך על פי החוק ואם לא אעצור לו אני עבריין"

אז מה?" ענה לו רזיאל. "זה כל היופי בעם סגולה, שאתה יכול להרויח גם שכר בעולם הבא על ידי מעשים שחייבים לעשות אותם בעולם הזה." וכאן הוא פרש רשימה ארוכה של דוגמאות. בהם למשל אכילה. הרי כל אחד חייב לאכול נכון? אז מה שמגניב אצל יהודי זה שהוא אוכל כדי לקיים יהודי ובכך מקבל על זה שכר בעולם הבא. לנעול נעליים, כולם חייבים, אבל ליהודי יש אפשרות להשיג מצווה אם ינעל על פי סדר מסוים (ימין שמאל).

"גם אתה, נהג נכבד"' פנה אל הנהג' "בעצם היותך נהג, שמסיע אנשים למקום עבודתם, ילדים לבקר את הוריהם, מבוגרים לבתיהם, גם אתה שותף לחסדים רבים שנזקפים לזכותך בעולם הבא אם רק תתן דעתך על אותן הזכויות"

הנהג גיחך קצת.. לא מאמין. "אבל אני חייב לנהוג כדי לקבל על זה כסף להתקיים. אני חייב להסיע אנשים ממקום למקום"
ורזיאל פתח פתאום ברעיון תורני יפהפה שהולך איתי עד היום.
באמירה "קדושים תהיו כי קדוש אני" ה' אומר- אני, מי שאמר והיה העולם מקודש, מובדל, נמצא מעל כולם. ולכן באופן אוטומטי גם אתם, העם שבחרתי, גם אתם מקודשים ומובדלים מבין כולם. ואיך מתבטא ההבדל הזה ביננו לבין שאר העמים?

בדיוק בזה, במקומות הפשוטים היומיומיים האלו. בדיוק בחיים השגרתיים. שכל אחד חי. רק שכל אחד אחר חי לעצמו, מקבל את הכסף שמגיע לו, שובע מאוכל והכל סתם שטחי ולא מחובר לשום דבר סגולי ורוחני. בדיוק שם, יש ליהודי, חיבור סגולי, גנטי, מולד לעולם נוסף, רוחני והמשכי. בין ברצון ובין שלא ברצון, אתה קדוש. וכדי להוריד את הקדושה הזו למודעות, כל מה שעלינו לעשות הוא להתכוון, באותם מעשים קטנים שזה יהיה גם לשם שמיים.

אנחנו עכשיו עומדים בתקופה של אירועים שמיוחדים רק לנו. היהודים. אם זה אירועים שמחים כמו יום העצמאות ויום ירושלים, או כאלה מאוד כואבים כמו יום השואה והזיכרון.
לכולם יש משהו אחד משותף. כולם מקדשים אותנו באופן כמעט סגולי. מעל כולם.

גם פסח כמובן ואפילו הבחירות, שמאחורינו. יש בהם הרבה יותר מהצורך והאופן הקיומי לחיות פה. יש בהם משהו קדוש ונצחי כי כאלה אנחנו ככה נולדנו. יחידה מובחרת של העולם.
יש בזה הרבה גאווה כמובן, אבל גם המון אחריות.
כשירדנו מאותה הנסיעה הנהג קם וחיבק את רזיאל.
הרגשתי שבחיבוק הזה הוא בעצם מחבק גם את ה' ואומר לו תודה, על ששיבץ אותו כיהודי בעולם הזה. יהודי קדוש.