צום ביום השואה – רצוי? הכרחי?

הרב דוד סתיו קובע כי ללא אקט תודעתי-משפחתי שייקבע על ידי אנשי רוח דתיים וחילוניים תתמוסס תודעת זכר השואה בתוך כמה עשרות שנים.

שמעון כהן , כ"ו בניסן תשע"ט

הרב סתיו
הרב סתיו
צילום: דוד ועקנין. פלאש 90

הזיכרון יתעמעם. הרב סתיו

הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר, מתייחס לתופעה החדשה היחסית, שבמסגרתה ישראלים בוחרים לצום ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

באשר לעצם השאלה אם ראוי או לא לקבוע צום אין כל שאלה שכן לדברי הרב סתיו חז''ל קבעו שגדול יום מיתת צדיקים מיום החורבן.

לדברי הרב סתיו על אירועים קטנים פי כמה בהיקפם מהשואה כמו מסעות הצלב נקבעו ימי צום, כך שאין ספק בצורך ביום צום. השאלה שנותרה היא האם היה לגורם כלשהו את הכוח והסמכות לקבוע יום צום והאם נכון וחכם היה לעשות זאת ציבורית.

"אדם דתי ואדם בעל נפש נשמה ורגישות מבין שאם על תלמידי רבי עקיבא לא מסתפרים ולא מתחתנים חמישה שבועות, אז על אחת כמה וכמה שעל שישה מיליון ראוי לעשות משהו. לגבי הסמכות בוודאי שיש, כי קהילה יכולה לקבל על עצמה צום ותענית כמו שהיא יכולה לקבל על עצמה את יום העצמאות. השאלה היא האם נכון וחכם לעשות זאת או לתקן משהו אחר", אומר הרב סתיו ומציג את עמדת המתנגדים לקביעת הצום:

"המתנגדים נימקו בכך שתוספת צום עלולה להביא לזלזול בצומות אחרים וגם קיים קושי גופני מששת הצומות האחרים ויהיה קשה לציבור לקבל זאת. בנוסף, צום נתפס בציבור כעניין דתי, ולכן לא היה בטוח שהחברה החילונית תתחבר לעניין, אם כי לדעתי אין חשש כזה כי גם הציבור החילוני מבין את הצורך בכך. עוד נימקו בכך שאין בר סמכא לעשות זאת. אם הרבנות הראשית תקבל את הסמכות אז היא עשויה לקחת על עצמה סמכויות של סנהדרין. היום הטיעון הזה כבר לא קיים".

על זאת מוסיף הרב סתיו וקובע: "ברור שאם לא נעשה משהו שיצרוב את השואה בתודעה שלנו, כשאחרוני הניצולים יסתלקו מהעולם, בעוד ארבעים וחמישים שנה, זכרון השואה יילך ויתעמעם. כשמדברים על מסעות הצלב, על האינקוויזיציה וכו' זה חמש שורות בהיסטוריה, וזה עלול לקרות ברבות השנים גם לשואה. כשלוקחים את אירועי צום גדליה, תשעה באב ומנגד ליל הסדר אנחנו רואים שלמסורת היהודית יש מתכון פלא לשימור דברים. הדברים עוברים דרך המשפחה בניגוד לממלכה ובתי הספר. השימור של הזיכרון לא עובר דרך הממלכה וטקסים ממלכתיים, אלא דרך הורידים שעוברים מהורים לילדים בבית. בנוסף הטקס הדתי הוא שנותן משהו רוחני, כפי שאמרו חז"ל 'שעה שמצה ומרור מונחים לפניך'".

"אם היינו מתקנים בהסכמת הרבנות הראשית, ממשלת ישראל וכל הגופים הרלוונטיים שכל משפחה תדליק שש נרות זיכרון בכניסת היום, או משהו אחר זה היה צורב בתודעה של כולנו שיש כאן אירוע שחייבים לזכור אותו. רק כך או בטקס אחר נמחיש לדור הבא שאנחנו לא עוברים על כך לסדר ומדובר באירוע שצרוב בתודעתנו".

בהצעתו מציין הרב סתיו כי לשם כך יצטרכו לשבת יחדיו אנשי רוח וממשל, חילוניים ודתיים, ולהכריע יחדיו באשר לאופיו המעשי של היום, ובעקבות כך תעבור המורשת לכלל המגזרים וכל אחד מאותם מגזרים יעניק לאקט התודעתי המעשי תובנה על פי תפיסתו ואורח חייו, "בבית דתי ידברו על נשמות ועולם הבא וכו' ובבית חילוני ידברו על מורשת ומסר. כל אחד ידבר על פי רוחו".

לטעמו של הרב סתיו אם לא יוחלט על מורשת מעשית שתעבור מדור לדור במשפחה פנימה לצד הטקסים הממלכתיים, שאין לוותר גם עליהם, הזיכרון לא ישמר ובתוך כמה עשרות שנים טראומת השואה לא תישאר בתודעה הישראלית.