בשבע מהדורה דיגיטלית

"רעידת אדמה לקהילה היהודית"

הפיגוע בסן דייגו הצטרף לגל של התקפות נגד יהודי ארצות הברית בשנה האחרונה, והחלום של קהילה יהודית מוגנת ובטוחה מתחיל להתפוגג.

ניצן קידר , כ"ז בניסן תשע"ט

מסע ההלוויה של ההרוגה בפיגוע בבית הכנסת בסן דייגו
מסע ההלוויה של ההרוגה בפיגוע בבית הכנסת בסן דייגו
צילום: John Gastaldo, רויטרס

"הכתובת הייתה על הקיר", אמרו השבוע גורמים בקהילה היהודית בפוואי שבסן דייגו, עיר קטנה ושקטה בדרך כלל, אחרי פיגוע הירי שאירע בשבת שעברה בבית הכנסת של חב"ד. בפיגוע נרצחה חברת הקהילה לורי גילברט קיי, ונפצע הרב ישראל גולדשטיין, רב קהילת חב"ד ובית הכנסת, שאיבד שתיים מאצבעותיו במהלך מאבק עם היורה. עוד ילדה וצעיר נפצעו באירוע הזה, שמעורר דאגה רבה לא רק באזור סן דייגו אלא ברחבי ארצות הברית כולה. הקריקטורה האנטישמית שפורסמה בניו יורק טיימס, ובה נתניהו מוצג ככלב נחייה שמוליך את הנשיא טראמפ כשכיפה לראשו, הוסיפה גם היא לדאגה.

אין ספק שמצב האנטישמיות בארצות הברית הולך ומחריף, והתקרב בשנת 2018 לשיא של כל הזמנים. מספר התקיפות האנטישמיות שכוונו נגד יהודים הוכפל, ופיגוע אחד גבה את מספר הקורבנות הגבוה ביותר בתולדות ארצות הברית. נתונים חדשים שפרסמה הליגה נגד השמצה מדברים על לא פחות מ-1,879 תקיפות נגד יהודים ומוסדות יהודיים ברחבי ארצות הברית בשנה אחת בלבד. הדוגמה הבולטת היא פיגוע הירי בבית הכנסת בפיטסבורג, שגבה את חייהם של 11 מתפללים. אך לצידה התרחשו המון אירועים קטנים. רבים מהם כלל לא דווחו בישראל, אבל הם מתרחשים כמעט על בסיס יומיומי ברחבי ארצות הברית.

בנוסף לפיגוע בבית הכנסת עץ חיים בפיטסבורג, בשנת 2018 נרשמה פעילות ערה של תנועת העליונות הלבנה, לרבות תעמולה בקמפוסים של מכללות ובקהילות, ושיחות טלפון אוטומטיות אנטישמיות המיועדות למצביעים יהודים. הדו"ח של הליגה נגד השמצה מצביע גם על זינוק באנטישמיות בתקופות מסוימות במהלך השנה. שלושת החודשים האחרונים של 2018 היו פעילים באופן חריג, עם 255 תקריות באוקטובר, 300 בנובמבר ו-194 בדצמבר. מספר התקריות באוקטובר כלל 45 אירועי הפצת תעמולה על ידי אנשי העליונות הלבנה.

התקריות בנובמבר ובדצמבר באו מיד לאחר הטבח בפיטסבורג, אשר משך ככל הנראה יותר תשומת לב לפעילויות אנטישמיות. במאי נרשם זינוק ראשון במספר התקריות, כאשר דווח על 209 פעולות אנטישמיות, לרבות 80 שיחות טלפון אוטומטיות עם מסרים מטרידים שנשלחו בידי אנשי העליונות הלבנה וכוונו נגד יהודים ומוסדות יהודיים.

התקריות התרחשו כמעט בכל מדינה בארצות הברית, אך בדומה לדו"חות קודמים, המדינות שבהן נרשם מספר התקריות הרב ביותר הן בעיקר המדינות שבהן האוכלוסייה היהודית גדולה במיוחד, ביניהן קליפורניה (341 תקריות), ניו יורק (340 תקריות), ניו ג'רזי (200 תקריות) ומסצ'וסטס (144 תקריות). במדינות אלו יחד אירעו יותר ממחצית כל התקריות בארצות הברית.

קשר ל-BDS

קרול נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, מדברת על לא פחות מ"רעידת אדמה" ליהודי ארצות הברית. "האדמה רועדת משום שמדובר בפגיעה פיזית ביהודים ובשנאה שמתורגמת לאיום ולסכנת חיים ליהודים".

זו אותה אנטישמיות קלאסית של פעם, או שיש בה מוטיבים חדשים?

"במניפסט שהעלה לרשת ג'ון ארנסט, הרוצח מבית הכנסת בפאווי, הוא פורש את משנתו ומציג כמה תמות שהן אנטישמיות קלאסית נגד יהודים, כמו בתקופת ימי הביניים. מבחינת השורשיות של האמונות האנטישמיות, זה שואב את הכוח לגמרי מימי הביניים. זה נטוע עמוק מאוד בהיסטוריה. אנחנו מזהים כאן מגמה מסוכנת. רואים הרבה אירועים מצד הימין הקיצוני – ואני לוקחת אותנו אחורה, לאירועי שארלוטסוויל, ואפילו למפגן של ריצ'ארד ספנסר, המנהיג הניאו-נאצי שהצדיע במועל יד בוושינגטון לפני כשנתיים. אליהם מצטרפים אירועי השנה האחרונה. יש הרבה פגיעות של הימין הקיצוני נגד יהודים, וזה מתגבר בפלטפורמות האינטרנטיות".

יש קשר כיום בין אנטישמיות לאנטי ישראליות או ל-BDS?

"ישנו קשר, אבל חשוב בהחלט לעשות את ההבחנות. אני פחות אוהבת את השימוש במונח BDS, אלא יותר נכון להגדיר זאת כדה לגיטימציה למדינת ישראל. כשאנחנו מדברים על אנטישמיות מדובר על תמות קלאסיות שמגיעות מימי הביניים, דרך ימי הנאצים ועד היום. כשמדברים על דה לגיטימציה כלפי ישראל – יש בתנועה הזאת גורמים אנטישמיים, אבל לא כל אנטישמיות היא דה לגיטימציה לישראל ולהפך. יש אנשים שמתנגדים למדיניותה של ישראל, אבל אין להם דבר נגד העם היהודי ולפעמים הם בעצמם יהודים".

יהודי ארצות הברית מרגישים היום פחות בטוחים משהרגישו לפני חמש שנים?

"אני חושבת שבאופן כללי תחושת הביטחון מתערערת. האם באופן אובייקטיבי ארצות הברית לא בטוחה ליהודים? התשובה שלילית. אני חושבת שארצות הברית בטוחה ליהודים, ועם זאת יש פגיעה בתחושת הביטחון של יהודים בודדים ושל קהילות שלמות – משום שהם הופכים ליעד חם לאנטישמים. על כן צריך לחזק את הקהילות ולדאוג לשלומן ולביטחונן בהיבטים המיידיים ביותר".

אהרון קלמן, מנהל התוכניות בקרן משפחת רודרמן, העוסקת בין היתר בחיבור בין ישראל ויהודי ארצות הברית, אומר שהתגובה של יהודי ארצות הברית מגוונת ותלויה בעיקר בנשאלים. "גודל המשבר תלוי בשאלה את מי שואלים עליו. יש כמה קולות בולטים שמדברים על 'אובדן הקסם של אמריקה', ועל שאולי ארצות הברית לא ממש שונה מאירופה ברמת העומק והתחושה שיש כלפי יהודים. השיח בהחלט משתנה. כרגע הקהילה נמצאת בשוק ובתדהמה, קשה מאוד לעכל את השינוי ומתחילים להבין שהמציאות השתנתה. אני חושב שעדיין לא חווינו את ההשלכות על הקהילות".

מדברים גם על עזיבה? או שמהבחינה הזאת ארצות הברית היא עדיין בית חם ליהודי אמריקה?

"אני חושב שאין כוונות עזיבה, כי האופציות לא באמת קיימות. אין הרבה מדינות שבטוחות יותר ליהודים מארצות הברית. יש כמובן את האפשרות לעלות לישראל, אבל כפי שאנחנו רואים בפועל, אין גלי עלייה המוניים מארצות הברית אלינו".

תפילה בכוננות תקיפה

האנטישמיות אינה חדשה בארצות הברית. לפני עשור התקיימה צעדה אלימה של קבוצה ניאו-נאצית מסביב לבית כנסת בית אל באזור ריברסייד שבדרום קליפורניה. סוזן זינגר, חברת בית הכנסת, זוכרת היטב את היום הזה. "הם נשאו דגלים שעליהם צוירו צלבי קרס, וקראו קריאות לפיהן צריך להשלים את המלאכה ולחסל את היהודים. מתפללים אצלנו לא מעט ניצולי שואה, שמאז הרגישו לא בטוחים בדרכם לבית הכנסת".

זה לא היה מקרה בודד בקהילה זו. התנועה הניאו-נאצית הציקה לבני משפחות חברי בית הכנסת, עד שהתפרקה. הדבר התבטא בריסוס צלבי קרס על ארוניות של תלמידים בבתי הספר, והתנכלות לצעירים ולמבוגרים במשך תקופה ארוכה.

"מאז ועד היום הכול נראה שונה ממה שהיה לפני כן", מוסיפה זינגר. "יש מאבטח בכניסה לבית הכנסת, בתפילות השבת הדלתות נעולות ויש אבטחה משמעותית, ואנחנו גם מעבירים בקהילה הרצאות שמטרתן התמודדות עם ניסיון פגיעה במתפללים. הגענו למצב שבו אי נקיטת הצעדים הללו הופכת אותנו, מנהיגי הקהילה, לחסרי אחריות. הגענו למצב שאחת ההכרזות הראשונות שאנחנו צריכים להכריז לפני שמתחילה התפילה היא לא על זמני התפילות או השיעורים במהלך השבת או השבוע, אלא היכן יציאות החירום למקרה של התקפה על הקהילה".

אדם הרצמן, דובר הפדרציה היהודית בפיטסבורג, שכאמור ספגה בעצמה את הפיגוע האנטישמי הקשה ביותר בתולדות ארצות הברית, מסביר לנו שאחרי אירוע כזה – שום דבר לא נראה אותו דבר. "כל בתי הכנסת התמגנו באופן כמעט אובססיבי. הפדרציה סייעה להקים מערכי אבטחה, לחצני מצוקה על תאי המתפללים, אימון חברי קהילה המחזיקים בנשק כיצד להתמודד עם מתקפות ועוד. זה כואב שאנחנו צריכים לנהוג כך בבתי הכנסת שלנו. מורגשת רמת פחד שמעולם לא הייתה נחלתנו".

הרצמן מוצא במצב גם נקודה טובה: "האחדות הפנימית בין כל חלקי הקהילה היהודית בפיטסבורג מגיעה לשיאים חדשים, כי כולם מבינים שזה לא משנה לאיזה זרם אתה משתייך, עצם היותך יהודי שם אותך באותו מקום עם כל יהודי אחר".

לא מעט מחקרים נעשו בארצות הברית סביב התגברות השיח האנטישמי והניסיונות לפגוע ביהודים. מרבית החוקרים טוענים שמה שמוגדר כיום כ"אנטישמיות חדשה" הוא בעצם אותה רעה חולה שמלווה את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. שרון דאגלס, מנכ"לית מרכז אנה פרנק לכבוד הדדי בניו יורק, מסבירה שפשעי השנאה נגד יהודים בשנים האחרונות מונעים מארגונים התומכים ב"עליונות הגזע הלבן". הקו קלוס קלן הוא המוכר ביניהם, אבל יש רבים כאלה בארצות הברית. הם משתמשים בטיעונים שמטרתם לזרוע פחד מכל מי שאינו כמותם. "הם מעודדים אלימות", אומרת דאגלס, "כי מבחינתם כל דרך כשרה כדי להזיז הצידה את מי שמתחרה איתם על המשרות, המשאבים והמקום בארצות הברית ואינו חלק מהם".

אחרים מאשימים את הרשתות החברתיות, שלא עשו יותר כדי לסייע לעצור את הלאומנים הלבנים ואת הקיצונים מלהפיץ את המסרים שלהם באינטרנט. קיגן הנקס, אנליסט מחקר בכיר החוקר סוגיות אנטישמיות, טוען כי "האינטרנט מילא תפקיד מרכזי ביותר בהפיכת הרטוריקה האנטישמית והאנטי יהודית לחלק בלתי נפרד מהשיח האמריקני. רק בארה"ב גילינו מאות קבוצות וארגונים שכל מטרתם היא שנאה על רקע גזעני, ומדובר במספר הגבוה ביותר אי פעם".

"ההקצנה משפיעה על אנשים שונים בדרכים שונות, אבל הכוח של האינטרנט עצום וההשפעה הופכת ממילים למעשים. הבעיה היא שהחברות שהרשתות החברתיות שייכות להן עדיין מאפשרות לגזענים ולאנטישמים לתמוך זה בזה, ולשתף רעיונות שמסייעים להם לעורר גם מעשי אלימות".

"במקום 'לעולם לא עוד' זה נהיה 'שוב פעם ושוב פעם'", אומר שייל גיילר, אחד משמשי בית הכנסת שהותקף, אדם שראה הרבה ב-89 שנות חייו. "אני רוצה להפסיק לשמוע אנשים אומרים שהם מצטערים על מה שקרה, ולהתחיל לשמוע שכל מעשה כזה הוא אנטי כל ערך אמריקני, ושצריך להוציא את האנשים הללו מחוץ לחוק. תוקפים אותנו כעם, ואנחנו צריכים להשיב מלחמה".