אמא למה את בוכה?

איך לעזור לילדים יכולים להתמודד עם יום הזיכרון? ד"ר יוכי סימן-טוב בעצות על תיווך הכאב והזיכרון לילדים.

ד"ר יוכי סימן-טוב , ב' באייר תשע"ט

הר הרצל
הר הרצל
Photo by Miriam Alster/Flash90

צפירות הזיכרון יהדהדו באוזנינו ובלבנו זמן רב לאחר שיסתיימו. מדינה שלימה מפסיקה. דוממת. כל אחד והשמות שלו, כל אחד והתמונות העולות בעיני רוחו. והסיפורים.

יש שמחסירים פעימה מעצם הצפירה ויש שבהלה אוחזת בהם ומחפשים הם אינסטינקטיבית מחסה. ואחרי הצפירה, הטקסים והזיכרונות והשירים הנוגים. ורבות ידובר על ההורים, האלמנות והיתומים, ובשנים האחרונות גם על האחים.

היכולת הזו לזכור, לעצור, למצוא דרך לחבר לסיפור הפרטי, הינה אחת המסורות הייחודיות והמחממות לב שלנו. דומה שאין עוד נושא הזוכה להזדהות כה עמוקה. כן. נכון ישנו הוויכוח הישן על החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות ועל הקושי הרב למשפחות השכולות (ועל גבי אני נושאת את האתגר הזה), אך ישנו דיבור שחסר לי, ישנה אוכלוסייה שלהבנתי, איננה זוכה לתשומת הלב הראויה, אוכלוסיית הילדים הצעירים.

אלו נחשפים לאימא המזילה דמעה או יותר, למורה ולגננת שמספרות ומשתפות ולאמצעי המדיה המקרינים סרטים וסיפורים שאינם פשוטים. ואיכשהו רבים סבורים, כי אם אין מדובר בבן משפחה והילד עוסק בענייניו, אין צורך לתווך לו יום זה ו"אין מעוררים דובים מרבצם", ולעתים אלו הסבורים שיש צורך לתווך יום זה לילדים הרכים, מתקשים לעשות זאת.

להלן מספר המלצות להורים:

  • סמכו על האינטואיציה שלכם וזכרו שאתם הדמויות הטבעיות ביותר לתווך לילד את המציאות.
  • כל הורה מיטיב, היה רוצה למנוע מילדו את החלקים הכואבים של החיים, אך מאז ומתמיד אי אפשר היה לעשות זאת באופן מוחלט ובימנו, היכולת שלנו להגן על הילדים ממידע, פחתה משמעותית, עקב אמצעי המדיה הפתוחים לכל.
  • הסבירו לילד על מהות היום. מדוע ישנה צפירה, את מי זוכרים. אם אתם סבורים שילדכם מוגן ממידע מכאיב, בררו מה ידוע לו על יום זה. בדרך כלל תופתעו מכמות האינפורמציה שהוא צבר מהסביבה. עדיף לגמרי שלא יישאר לבד וידע שאתם מוכנים לשוחח עמו ולענות על שאלותיו.
  • הימנעו מדיבור דרמטי. דברו במילים פשוטות וענייניות. כמובן, אם אתם משפחה שכולה או שאבדתם חבר קרוב, ובוודאי אם האירוע אירע לא מכבר, טבעי שתתרגשו ואולי תדמעו. אין צורך להסתתר. היו אתם. כל עוד אתם מסוגלים להיות שם עם הילד, אתם עושים את העבודה הראויה.
  • מתנו את הצפיה בסרטים המיועדים למבוגרים. ככל שילד צעיר יותר, מנגנוני ההתמודדות שלו מפותחים פחות והפגיעות שלו גדולה יותר, ולכן לא רצוי שייחשף לתיאורים מפורטים של קרבות ובוודאי לא תמונות של פצועים או גופות.
  • תנו אמון בילדיכם שהם מסוגלים להתמודד עם הימים העצובים של השנה ואם אתם חושבים שהתגובות שלהם חריפות מדי, אנא פנו והתייעצו עם יועצת או פסיכולוגית בית הספר או איש מקצוע מוסמך אחר.

תיכף יתקדש יום ונשמע את הצפירה. אינני יודעת איזו מילה עולה אצלכם ראשונה. אני שומעת דייייי. הלוואי!

הכותבת היא מנהלת היחידה להתמודדות עם מצבי משבר, חירום ואובדנות במשרד החינוך ויועצת במכללת "אפרתה"