שיר של ברית דמים

שיר יום הזיכרון לחללי צה"ל בשפה הערבית הוא ביטוי שנשמע כמו אוקסימורון.

עפרה לקס , ג' באייר תשע"ט

נסרין קדרי
נסרין קדרי
צילום מסך

עוד מימי טרום המדינה הורגלנו בכך שהאבל והשכול הם פנים-ישראליים ושייכים לעם היהודי שמגן בחירוף נפש על מולדתו היחידה. לאורך השנים חוברו שירי שכול וזיכרון כמעט מכל היבט: מכתב לאח, שיר לבן שנפל ולבן הזוג שלא שב, שיר לחבר הטוב שגדל איתנו באותו הכפר. חוברו שירים על נופלי קרב ושירי געגוע כלליים. שירי גבורה ויפי בלורית ושירי אליפלט. כך נבנה אתוס של רעות וגבורה, כך מאוחר יותר נבנה אתוס המלחמה המיותרת והחתירה לשלום בכל מחיר. שירים מעצבים תודעה וגם משקפים את הלך הרוחות הרווח בחברה.

בלי לסקור את כל השירים שנכתבו אי פעם, אך מתוך היכרות עם רבים מהם, נדמה כי בכל 71 שנות קיומה של המדינה לא חובר שיר אחד על שותפינו לדרך, על הדרוזים והבדואים שנלחמים לצידנו. הדרוזים כרתו ברית עם מדינת ישראל המתהווה כבר בתש"ח, ומאז הם נלחמים כתף אל כתף עם חיילינו וגם משלמים מחיר דמים לא פעוט. יותר מ-420 חללי צה"ל דרוזים נפלו בעת שירותם הצבאי, אך מסירותם לא מצאה ביטוי בשירי הזיכרון. כך גם לא נזכרים הנופלים הבדואים והצ'רקסים.

והנה השנה סנונית ראשונה של שינוי. עברי לידר וחגי אוזן חיברו שיר זיכרון לרס"מ האיל סיתאווי ורס"מ כמיל שאנן, שני שוטרי מג"ב שנפלו בפיגוע על הר הבית לפני כמעט שנתיים. השיר, שמבוצע יחד עם נסרין קדרי ויש בו מילים בעברית ובערבית יחד, מבטא את הרצון של הדרוזים שקולם יישמע, שגם הם יהיו חלק מהאתוס הזה של הזיכרון, חלק מהקולקטיב שיודע היטב לכבד את נופליו. "תקראו לי כששרים, כשכואבים את הנופלים, גם לי יש מקום בחלקה של אלוקים. הקיר עומד שם ושותק, הלב עמוק בפנים צועק 'אני איתכם'", כך קורא השיר הנוגע והמרגש הזה.

אפשר לצקצק על כך שעיתונאים זריזים כבר גייסו את השיר למאבק בחוק הלאום, אך אפילו אם מחברי השיר התכוונו לכך, הדבר לא משנה את המציאות. עם ישראל צריך לתת את המקום הראוי למי שנושא עמו בנטל הביטחון. גם כי המוסר הבסיסי קורא לכך, וגם כי זה הוא שדר נכון למיעוטים שחיים בקרבנו ומתלבטים עם מי משתלם להם להזדהות. אנחנו אולי לא בני אותו עם, אבל אנחנו אחים בדם.