חוזרים למקורות

כתב 'בשבע' עלה צפונה בעקבות אתרי המים, ואחרי שנרטב כנדרש זכה להפתעה מיוחדת שהכין לו המלווה מרשות הטבע והגנים

יוסף ארנפלד , ג' באייר תשע"ט

השבילים עדיין מלאים מים. נחל דן
השבילים עדיין מלאים מים. נחל דן
צילום: אוהד עומסי

בתחילת החורף האחרון ריחפה סכנה קיומית מעל הכנרת. מפלס המים היה בסך הכל 20 סנטימטרים מעל הקו השחור, והמשמעות הייתה שהכנרת נמצאת בסכנת המלחה. בתחתית הכנרת ישנם כמה מעיינות מלוחים, שאותם שואבים כדי שלא ישפיעו על תמהיל המים. אך כאשר מפלס הכנרת נמוך כל כך יש סיכון גדול שההמלחה תואץ באופן משמעותי, מה שעלול להוביל לנזק בלתי הפיך.

החורף הנוכחי, שהגיע אחרי שנים רצופות של כמויות משקעים מתחת לממוצע ועם מעיינות שנמצאים בשפל זרימה היסטורי, הביא איתו מהפך של מאה ושמונים מעלות. כפי הנראה, הסכנה שנשקפה לכנרת חלפה. גשמי הברכה שירדו במהלך החורף, בעיקר בצפון הארץ, הרוו נחלים רבים שקיבלו זרימה מחודשת ופיזור מוצלח, כך שהשפיעה גדולה מאי פעם.

שמנו פעמינו צפונה, כדי להודות לבורא עולם על הטוב הרטוב הזה, וגם כמובן כדי להירטב קמעא בעצמנו. בכניסה לראש פינה נפגשנו עם דותן הרוש, פקח ניטור נחלים בצפון של רשות הטבע והגנים, שהוביל אותנו לראות את תוצאות הגשמים הברוכות.

נחל דישון: המים חזרו

התחנה הראשונה שלנו היא נחל דישון, שאורכו 30 קילומטרים, החל בהר מירון וכלה בירדן. נקודת ההשקה שלנו אל הנחל מתבצעת ליד מושב איילת השחר, שם אנחנו פוגשים את הדס כהנר, הפקח האזורי.

"2012 הייתה השנה הברוכה האחרונה שהייתה לנו", הוא מקדים לומר, ומדגיש כי הזרימה המרשימה בנחל, שבה אנו צופים כעת, רחוקה מלהיות דומה לשנים עברו. "בדרך כלל בשנים פחות טובות הנחל זורם לסירוגין. השנה הוא זרם ברציפות מסוף נובמבר ועד עכשיו. למרות שכבר סוף אפריל, הנחל עדיין זורם יפה. גם הרציפות מורגשת וגם מפלס המים גבוה משמעותית", הוא מציין בסיפוק.

למרות שבחלקו התחתון של הנחל שבו אנחנו מבקרים ניתן לסייר גם באמצעות רכבי שטח, כפי שעשינו בעצמנו, ההמלצה של כהנר לטיול בשמורה היא להתחיל את מסלול הנחל בחלקו העליון ליד קיבוץ עירון, וללכת ברגל עם סנדלים עד לגשר עלמה. "אחת הסיבות שהמים זורמים כאן היא בגלל שבשנת 2004 אושר חוקית שהטבע גם צריך מים. לכן הוגבלה שאיבת מים מהמעיינות ומאידך נאסרה הזרמת שופכין לנחלים. בזכות החוק ושפע הגשמים, חזרו המים לדישון".

מפל הבניאס: נסגר עקב הגשמים

נחל דישון הוא בהחלט ספתח טוב לשפע הרטוב שהתברך בו האזור. ממנו אנחנו מצפינים אל התחנה הבאה: מפל הבניאס, חלק מנחל חרמון, אשר יחד עם נחלי עיון, שניר ודן מהווה אחד משלושת מקורות המים של הירדן. החיבור בין שלושתם נמצא ליד קיבוץ שדה נחמיה. תוך כדי הליכה דותן מעדכן אותנו בעלייה התלולה של הספיקה במעיינות. "ספיקת המים בבניאס הייתה בשנה שעברה 1.7 קוב לשנייה, שזה נשמע יפה, אבל נמוך מאוד ביחס לבניאס. השנה מדובר כבר על ספיקה של 4 קוב בשנייה. יותר מפי שניים", הוא מתפעל.

הבניאס הוא שמורת הטבע עם מספר המבקרים מהגדולים בישראל, בראש הרשימה אחרי קיסריה ומצדה. "בשנה שעברה ביקרו במקום 600 אלף מבקרים, והשנה אם נמשיך בקצב הזה נעבור כנראה את ה-700 אלף", מתאר עופר שנער, מנהל האתר. "היה לנו רצף של חמש שנים שבו כמות המים הייתה פחות מהממוצע השנתי, אבל גם בשנים הללו המפל עדיין מרשים, בגלל האופי הקניוני של הנחל. רק במעיינות היה אפשר לראות את מצוקת המים ואת ההבדל הגדול בין העונות".

גשמי הברכה הובילו גם לנפילתם של כמה סלעים גדולים, במשקל 15 טונות כל אחד, מתוך המפל, כך שבינתיים המפל סגור למבקרים לרגל שיפוץ ועבודות תחזוקה, אבל עופר מבטיח שעד יום העצמאות יסתיימו העבודות והמפל יחזור וייפתח. אנחנו יורדים אל השביל התלוי ומתמגנטים למים השוצפים ששועטים במורד הנחל. "החורף הטוב הזה גרם לכך שלמרות שאנשים התאכזבו מכך שהמפל סגור, הזרימות היפות פיצו על כך בהחלט".

נחל דן: צמחייה בגובה חסר תקדים

"אחד המעיינות היפים בישראל", קובע הרוש בעיניים בורקות בדרכנו אל היעד הבא – נחל דן. "למרות שמדובר במעיין הכי עוצמתי בישראל, בשנה שעברה במצב הקשה שלו הוא ירד לספיקה של 6.4 קוב לשנייה. עכשיו הוא עומד על ספיקה של כ-9.5 קוב לשנייה". לפני שאנחנו נכנסים אל השמורה עצמה, איתן ניסים, מנהל האתר, מבקש להסב את תשומת ליבנו גם לאתר הארכיאולוגי שצופנת בתוכה השמורה. "בתל דן נמצא המזבח מימי ירבעם בן נבט, שנבנה כמו בבית המקדש ונמצא שלם".

שני מקורות המים העיקריים של נחל דן הם מעיינות התל - עין לשם וגן עדן. נעמה מנספלד, מנהלת מרכז חינוך והסברה גולן, שמתלווה אלינו לסיור במעלה הנחל, מוסיפה כי השמורה מורכבת מאינספור מעיינות, שחלקם הפסיקו לנבוע בשנים האחרונות בגלל חוסר במים ומי תהום. "עכשיו אנחנו נמצאים בתחילת מאי והשבילים כאן עדיין מלאים במים, שזה מאוד חריג, משהו שלא היה בשנים הקודמות. פשוט תענוג לראות ולטייל פה".

ניסים מחדד כי הזרימות השנה הן החזקות ביותר בעשור האחרון. "עד תחילת השנה, קטעים מסוימים במסלול היו במצוקה. עין לשם התייבש לחלוטין, עצים רבים התייבשו, הרבה דברים הם נסתרים, כמו דגיגים ובעלי חיים אחרים שנעלמו ללא שוב. פרט לכך יש נביעות מנקודות רבות בשמורה. קשה להבחין בהן, היות שלא פעם הן מסתתרות מאחורי צמחייה עבותה". על אף שהצמחייה השנה הגיעה לגבהים חסרי תקדים של 5 מטרים ויותר, הוא מזכיר כי השמורה נמצאת בעיצומו של תהליך ארוך טווח של שיקום, לאחר השרפה שהייתה במקום ב-2008. את הנזקים גדולים שנגרמו ייקח לפחות 30 שנה כדי לשקם סופית. "אבל כעת, הכול פורץ החוצה. הפריחה מרהיבה. זה השינוי הדרמטי שאנחנו רואים בין השנה שעברה להשנה". מדובר בשמורה גדולה במיוחד שאפשר לבלות בה שעות רבות, אבל הזמן דוחק ואנחנו נאלצים למהר הלאה.

מפל התנור: תתכוננו להירטב

באופן פרדוקסלי, במפל התנור לא חם בכלל. להפך - קריר, נעים וגם רטוב. השנה הזרימה של המפל חזקה כל כך, עד שהמרפסת המיוחדת שבה אנחנו עומדים כדי להתפעל ממנו, נרטבת גם היא וכך גם העומדים בה. מפל התנור נקרא כך מכיוון שבחלקו התחתון הוא רחב ואילו בחלקו העליון הוא צר, ונראה כמו ארובה, מעין תנור - כך מסביר לנו רמזי, מנהל האתר ב-26 השנים האחרונות. לפני חמש שנים נבנו במקום שביל מונגש לנכים שיכולים להגיע כמעט עד למפל ומרפסת תצפית, וכן נפרסה רשת הגנה מפני מפולת אבנים. "כבר עשר שנים שהזרימות לא חזקות במיוחד, בשנה שעברה הייתה חצי מעוצמת הזרימה שיש עכשיו. השנה מזכירה לנו את החורף של 1992, שהייתה שנה גשומה מבחינה היסטורית".

לפני שאנחנו נפרדים מתעקשים דותן ורמזי לפנק אותנו בצימוק מרנין לב לסיום. למרות שמתחילת היום אנו מצפינים ללא הרף, הגיע הזמן לגעת ממש בקצה: העיירה הצפונית מטולה וגבול ישראל-לבנון. על אף שמדי פעם חולפים רכבי או"ם לא הרחק מאיתנו, דותן מבהיר כי אין צורך באישור ביטחוני מיוחד כדי להגיע למקום. לנגד עינינו מתגלה מפל הטחנה בתפארתו, שופע זרם אדיר של מים שיורד מגובה עצום. זהו המפל המרשים ביותר שפגשנו עד כה. מדובר בראשיתו של נחל עיון, שנקרא כך על שם טחנת קמח לבנונית שפעלה במקום בשנים שלפני קום המדינה.

בשמורות הטבע יש בעלי חיים מיוחדים שחשוב לשמור עליהם, ולכן ברשות הטבע והגנים לא מאפשרים כניסה למים בחלק גדול מהמקומות. במקום זאת נבנו בריכות שכשוך מיוחדות בכניסה לאתרים. דותן ורמזי מוסיפים שכל פיסת זבל שאדם זורק, עשויה להיאכל בלילה על ידי בעלי החיים שעלולים להיחנק למוות. "אל תשאירו לנו לפנות את הזבל שלכם, תיקחו אותו איתכם", הם מבקשים, "וכמובן לא להדליק אש, זה סיכון מטורף. כולם מוזמנים בשמחה, אבל תעזרו לנו לשמור על הטבע", מסכמים השניים.