בשבע מהדורה דיגיטלית

בכל זאת, ניצחנו

השיקולים של נתניהו היו נכונים בהקשרים רחבים יותר של המערכה מול חמאס, וההישגים הללו חשובים לא פחות. דעה

עודד רביבי , ג' באייר תשע"ט | עודכן: 10:00

עודד רביבי
עודד רביבי
צילום: Miriam Alster /Flash90

המושגים של כניעה או ניצחון במאבק מול רצועת עזה אינם נכונים ואפילו מטעים. מדובר במלחמה א-סימטרית של צבא נגד ארגוני טרור.

פעולה צבאית התקפית שתביא לפגיעה בלגיטימציה של ישראל לפעול נגד חמאס במישור המדיני, הכלכלי והצבאי תיחשב להפסד ישראלי בטווח הארוך. העובדה שישראל פעלה בעוצמה, חזרה לסיכולים הממוקדים והביאה את חמאס להפסיק את הירי תלול המסלול ולבקש הפסקת אש, מלמדת שאולי בכל זאת ניצחנו בעימות הנוכחי.

הביקורת המופנית כלפי ראש הממשלה והדרג הצבאי כאילו הפסדנו בעימות הנוכחי, אינה מתיישבת בעיניי עם העובדות בשטח ולא עם האינטרס הישראלי. במאבק שבין מדינות, מלחמה נועדה להשיג אינטרסים שלא הצליחו להשיג אותם בדרכים דיפלומטיות. במאבק נגד ארגוני טרור או ארגונים סמי-צבאיים נכפית מלחמה א-סימטרית, ולכן מושגי ההכרעה וההפסד צריכים להיבחן אחרת ממה שהורגלנו. שאלת האינטרס של הצד השני מחייבת בחינה של מה מבקש ארגון חמאס להשיג.

על פי מנהיגיו, חמאס מעוניין לשמר את שלטונו ברצועת עזה, להשתלט על שטחי יו"ש ולקעקע את הלגיטימיות של ישראל להפעיל נגדו מצור. לאחר מבצע עופרת יצוקה קבע השופט גולדסטון כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה. קביעה זו הביאה לכך ששרי ממשלה, בכירי צבא ולוחמים נמנעו למשל מלהגיע לבריטניה. דו"ח נוסף כמו דו"ח גולדסטון הוא האינטרס של חמאס, לצד אינטרס שימור שלטונו.

נכון שנבחן כמה נקודות נוספות, הראשונה שבהן היא הזירה התקשורתית. בשנות ה-90 יצא צה"ל לשני מבצעים גדולים בלבנון, 'דין וחשבון' ו'ענבי זעם'. אז פעל צה"ל נגד מחבלי חיזבאללה, אבל גם דחק את האוכלוסייה האזרחית מדרום לבנון צפונה אל ביירות, כדי שאלה יפעילו לחץ על הממשלה הלבנונית לרסן את חיזבאללה. האם בעידן הפייסבוק, האינסטגרם וריבוי הערוצים, תמונות של משפחות נמלטות היו מועילות לישראל ומשרתות את האינטרס שלה?

ייתכן שייווצר מצב שבמלחמה הא-סימטרית ננצח צבאית, נחסל יותר מחבלים וכו'. אך האם שם ורק שם נגמרת המערכה? תמונות של הרס וחורבן יביאו להתגייסות כלכלית של מדינות ערב. העברת כספים לידי חמאס תבצר את שלטונו ותאפשר לו להמשיך ולפתח מערכות נשק נגדנו. האינטרס הישראלי הוא להימנע מלהעניק לחמאס הזדמנות שכזאת.

מבצע ענבי זעם ב-1996, שאותו הוביל שמעון פרס ז"ל, זכה לתמיכה של הקהילה הבינלאומית בתחילת הדרך. אלא שפגיעה בפליטים שהיו חסות ליורי קטיושות בכפר כנא, הביאה לעשרות הרוגים ולאובדן האשראי הבינלאומי לפעולה ישראלית בלבנון. נתניהו, שהתמודד אז בבחירות נגד פרס, למד שיעור חשוב: אתה יודע כיצד אתה נכנס למערכה, אין הבטחה איך תצא ממנה.

אני כואב את האבידות שספגנו, מחבק את המשפחות השכולות, מאחל החלמה לפצועים ומודע למחיר הנפשי הקשה של הריצה לממ"ד וימים רצופי אזעקות. גבורתם של תושבי העוטף, שהם חומת מגן לארץ הזאת, אינה דבר מובן מאליו. ראוי שנביט בהם ובעוצמה שהם משדרים כדי שנדע לעמוד גם במערכה הבאה, אם תבוא.

כשמנקים מהשולחן את רעשי הרקע הפוליטיים ואינטרסנטים אחרים, אני מעריך את ההחלטה של ראש הממשלה ושל הדרג הצבאי לפעול בנחישות ובעוצמה, שנדמה כי הייתה מתאימה הפעם לגובה הלהבות, והביאה לעת עתה לדיכוי הרצון בצד השני לירות טילים על ישראל, וכל זאת מבלי להיכנס למערכה שהייתה מגבירה דווקא את סיכוייו של חמאס לנצח. נדמה לי שבפעם הזאת, ב-48 שעות הלחימה שעברנו, בכל זאת ניצחנו.