בני גנץ
בני גנץצילום: שריה דיאמנט

כמעט 40 שנים מחיי הקדשתי לשירות צבא ההגנה לישראל. ראיתי במו עיניי את בנינו ובנותינו נותנים את מיטב שנותיהם למדינה.

ראיתי את הטובים שבהם הולכים מאיתנו לבלי שוב. ראיתי את המחיר הכבד שמשלמת מדינתנו, שמשלמים אנו, כולנו, כדי לשמור על הארץ המובטחת.

נדמה, שמרגע שהתכנסנו כאן יחד, אחרי שנות חורבן, גלות וסבל אין קץ, נגזר עלינו להמשיך לחיות לצד הצער, גם כשמומשה סוף כל סוף התקווה בת שנות אלפיים.

יקירינו, שעם זכרם אנו מתייחדים היום, משאירים אחריהם את המשפחה הגדולה ביותר, הכוללנית ביותר, המגוונת ביותר שיש לישראל, משפחת השכול. זו שלא שמה כלל לב להבדלים ביננו. בדאבון היא מאחדת אותנו.

23,741 חללי צה"ל וכוחות הביטחון ו-3,150 נפגעי פעולות האיבה הותירו אותנו כאן יחד לבכותם, לזכרם, אך יותר מכל, לוודא שאנו ראויים לקורבנם. לוודא כי ארצנו שומרת על דרכה גם בלכתם.

ביום זה נישיר מבט אליהם ואז נביט חזרה אל תוך תוכנו. נתחייב כי החיים שאנו חיים, המדינה שאנו בונים, התרבות שאנו משרישים, הערכים שאנו מקדשים - מכבדים את מי שהיו ומי שאינם עוד, כדי שאנו נוסיף ונהיה כאן, אחריהם.

נתכנס עתה כל אחד לשכול הפרטי שלו והמשותף שלנו. כשנסיים, נזכור את התיקון שיש לנו לעשות, האנשים שעלינו להיות, בארץ שבשמה הם אינם.

נתייחד עם זכר הנופלים, נייחל לשובם של הנעדרים ונאחל החלמה מהירה לכל הפצועים.

יהי זכר חללי ישראל ברוך.