תודה בשם כולנו, תודה בשם עם ישראל

יצחק וסרלאוף סיפר על הרב אחיעד אטינגר הי"ד בטקס יום הזיכרון של הישוב נוף איילון

יצחק וסרלאוף , ג' באייר תשע"ט

וסרלאוף בישיבה בדרום תל אביב
וסרלאוף בישיבה בדרום תל אביב
צילום: חזקי ברוך

לפני כארבע שנים הגעתי עם הרב אחיעד אטינגר להקים את הישיבה בדרום תל אביב. ישיבת עוז ואמונה הוא קרא לה. שעות רבות שהיתי במחיצתו. גמעתי בצמא את שיעוריו הרבים.

עד השיעור האחרון. השיעור הקצר והמשמעותי ביותר שהרב העביר לי. שיעור לא שגרתי. מחוץ לכותלי בית המדרש. במרחק רב ממני. הרב לא החזיק גמרא בזמן השיעור הזה. אני לא שאלתי שאלות. למעשה, היה זה השיעור הברור והמובן ביותר שחוויתי מימיי.

ביום ראשון י' אדר ב׳ השנה עשה הרב את דרכו מביתו לישיבה. ישיבה שהקים וטיפח במסירות נפש ובעשר אצבעותיו. ישיבה שאהב יותר מכל.

המרחק והנסיעה הארוכים היו בעיניו כדקות אחדות וכדבר של מה בכך לעומת המשימה הגדולה של הקמת אוהלה של תורה בדרום תל אביב.

בשעה 9:47 עבר הרב את צומת אריאל ולפתע שמע יריות מאחוריו. חושיו החדים של הרב פעלו במהירות. תוך שניות הרב הבין שמדובר בפיגוע רצחני. הרב יכל לברוח, להמשיך בנסיעתו, להגיע לישיבה ולהעביר שיעור נוסף על מסירות נפש ואהבת ישראל.

בשבריר של שניה קיבל הרב החלטה. החלטה שכתלמיד אני אומר לכם, הוא קיבל כבר מזמן, הרבה שנים קודם לכן.נעת למד בשקידה עצומה בשעות לילה מאוחרות. בזמן שהיה עומד ומרביץ תורה לתלמידיו.

הרב שהפך למעיין המתגבר של אור, למעיין שופע של נועם וטוב, מצא את עצמו לראשונה עומד מול שיא הרוע והחושך. הוא חזר חזרה, הוא הסתובב כדי להילחם. כדי שהרוע הזה לא יוכל לפגוע בטוב.
הרב ידע שאולי יהיה לכך מחיר.

שאולי זה יהיה השיעור האחרון שלו. ושאולי הוא לא יספיק להיות סבא לנכדתו הראשונה שתיוולד כעבור חודש. ושאולי הוא לא יספיק ללוות את ביתו לחופה. ביתו אפרת שהתארסה אתמול. אבל בתוך כל ה"אולי" הזה היה דבר ודאי אחד.

הרב ידע בודאות שהוא מוכן למסור את נפשו למען עם ישראל. והוא מסר. הוא מסר עצמו למענינו. הרב, רציתי לומר לך תודה, תודה בשם כולנו, בשם עם ישראל. תודה על השיעור האחרון שלך, שיעור שלא נשכח לעולם.

התקשרת אלי 14 דקות לפני הפיגוע הנורא, לא עניתי. הייתי רכון על הגמרא כפי שלימדת אותי. כעבור שעה באתי לפגוש אותך בבית החולים.

ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך. ואומר לך בדמייך חיי.
ה' יקום דמו