"אין לי סיפורי זיכרון מאבא"

בתו של אפי איובי הי"ד, נהגו של הרב דרוקמן, שנרצח בפיגוע: "אני לא זוכרת אותך אבא, אבל משתדלת לחיות אותך".

ערוץ 7 , ג' באייר תשע"ט

נטף טטרו נושאת דבריה
נטף טטרו נושאת דבריה
צילום: חמדת הדרום

אפי איובי הי"ד היה ממקימי כפר דרום שבגוש קטיף ונהגו האישי של הרב חיים דרוקמן. בשנת 1993, כשהיה בן 30 בלבד, בזמן שהיה בדרכו לחברון יחד עם הרב דרוקמן, מכונית חולפת ובה שלושה מרצחים הגיעה מולם ופתחו באש צולבת. הרכב של אפי ספג 28 כדורים והוא נהרג במקום ואילו הרב דרוקמן נפצע באורח בינוני. אפי השאיר אחריו ארבעה ילדים קטנים ואישה בהיריון.

בתו, נטף טטרו, סטודנטית במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום, הדליקה נר לזכרו וסיפרה בכאב לסטודנטיות ולצוות על הזיכרון שלה: "אני לא זוכרת את אבי. אבל משתדלת מאוד לחיות אותו. אני שואלת עליו המון, נוברת ומבררת - מה אבא היה אומר? מה אבא היה מייעץ לי? וככה אני מגלה אותו לאט לאט".

"ביום הזיכרון אני מחבקת חזק את בנותיי, גפן ורותם, ואני יודעת שהן בעצם אתה", פונה טטרו לאביה. "כמה הייתי רוצה לקחת אותן למקומות שיעזרו לי להרגיש אותך, שיראו את הבית הגדול שבנית בכפר דרום, שיראו את החממות המפוארות שהיו לך, שיראו את העץ המפורסם שמיהרת לשתול לפני השמיטה בה נרצחת. אני לא יכולה לספר להן סיפורי זיכרון, אבל הן גדלות בידיעה שסבא אפי היה אדם מיוחד. יום הזיכרון עבורי הוא לא רק יום של עבר, אלא בעיקר יום של עתיד".

לצד טטרו, סיפרו סטודנטיות נוספות ואנשי צוות גם הם את סיפורם, זאת במסגרת מפגשי "בימת חמדת" העוסקים השנה באהבת העם והארץ. המפגש הרביעי בסדרת המפגשים הוקדש ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ואף ליום השואה שחלף. בסיום דבריהם, כל אחד מהדוברים הדליק נר לזכר בן משפחתם ולזכרם של כלל הנופלים.

פרופ' שאול קרקובר, נשיא המכללה, נשא דברים: " בימים שלפני יום העצמאות נקבעו גם ימי הזיכרון לשואה ולגבורה בהפרש של כשבוע זה מזה. שני ימים אלו מותירים רושם חזק של זיכרון המקום האיום והנורא ממנו באנו, ותזכורת להמשך הצורך בסייעתא דשמיא לביצור גבורתם ועוז רוחם של חיילי צה"ל להמשך עצמאותנו". עוד הוסיף: "מדינת ישראל כולה מרכינה את ראשה ומציינת את לכתם של טובי בנינו ובנותינו, נושאי העוז והגבורה. גם בקרב עובדי ותלמידי המכללה, אבדו נפשות, הורים, קרובים ומשפחה. אבל קדושת החיים, היא החזקה מכל, הביאם לפה: ללמוד, לעבוד, להגשים את ייעודם. כולנו מחבקים אתכם". בסיום דבריו הדליק נר לזכר שתי סבתותיו, סבתא רבא ותשעה דודים שנספו בשואה.

ד"ר צביה בר שלום, סגנית נשיא המכללה וראש בית הספר לתואר ראשון, ייחדה את דבריה לזכרו של אחיה, אלי אוסטרייכר ז"ל, שנהרג בשנת 1971 עת שירת בגולני. היא סיפרה כי בראש פיקוד הדרום עמד אז אריק שרון, אשר החליט להיכנס לעזה עם החיילים כדי לבער את קיני המחבלים. באחד הקרבות נזרק רימון על הכוח. אלי נפצע אנושות ונפטר באותו הערב."אלי נהרג בהיותו בן 19.5. כשעברתי את הגיל הזה הבנתי שאחי הגדול בעצם צעיר ממני", אמרה ד"ר בר שלום. "ברגע הזה המשמעות של 'צעיר לנצח' מוחשית במיוחד".

ד"ר אושרית כהן-קדושאי שיתפה גם היא את השומעים בסיפורו של אחיינה, נריה כהן ז"ל, שנרצח לפני 11 שנים בהיותו בן 15 בלבד בפיגוע בישיבת מרכז הרב. לדבריה, המשפחה קיבלה את הידיעה על הפיגוע בחדשות. לאחר מספר שעות מורטות עצבים הגיעה הידיעה הקשה כי נריה נרצח, בספרייה, בין הספרים שאהב. "אי אפשר לשאת את הכאב", אמרה ד"ר כהן קדושאי.

עוד שסיפרו על קרוביהם היו הסטודנטית מעיין כהן שסיפרה על דודה, מרדכי (מוטי) כהן ז"ל, חלל צה"ל ששירת בחיל האוויר, אך מצא את מותו בגיל 22 דווקא באחד מטיוליו בארץ ישראל שכל כך אהב, כאשר חזר לעזור לחבר לחצות את נחל היהודיה; הסטודנט יוסי קצב שהעלה את זכרם של שני בני דודיו חללי צה"ל ולוחמי גולני - סמל שלומי אבלס שנפטר לאחר מחלה, וסמל יוני בן ישי שנפל בתאונת אימונים כאשר טנק צה"ל פגע בו; ויורם אלעזרי, סמנכ"ל תפעול במכללה, שסיפר בכאב על גיסתו איילת השחר לוי ז"ל, שנהרגה תופת בפיגוע בשוק מחנה יהודה בירושלים.