ממשיך את מורשת דודו שנפל בקרב: ״כשרוני, אמיץ ובעל ערכים ראויים לשבח״

סמל רז ברוטמן, לוחם בגדוד 75 בחטיבה 7, מספר על דודו אפרים הדר הי״ד שנפל במלחמת יום הכיפורים.

סמל רז ברוטמן , ג' באייר תשע"ט

סמל רז ברוטמן
סמל רז ברוטמן
צילום: דובר צה״ל

דודי, סגן אפרים בדר ז"ל, שירת בפלס"ר 7 ונפל במלחמת יום כיפור, בקרב בבוקעתא כנגד הכוחות הסוריים.

ב-9 באוקטובר 1973, סיירת חטיבה 7, שבה שימש מפקד נגמ"ש הוזעקה לתגבור חיילים מחטיבת גולני, שנקלעו למארב סורי ברמת הגולן. הסיירת הדפה את הכוחות הסוריים ופינתה פצועים משדה הקרב. הפלוגה נקלעה למארב אש נ"ט של כוחות קומנדו סוריים ורבים נפצעו קשה.

הנגמ"ש של אפרים ושני נגמ"שים אחרים חיפו על חילוץ הפצועים, בזמן שחילץ בעצמו את חבריו מנגמ"ש פגוע, אפרים נורה בראשו ופונה. הוא מת מפצעיו יום אחרי, ב10 באוקטובר 1973, כשהוא בן 22 בלבד.

אני לא זכיתי להכיר את דודי, אך גדלתי על מורשתו. תמיד חשתי גאה בעובדה שזכיתי לדוד שכל מכריו דיברו בשבחו. הסיפורים ששמעתי ציירו אדם כשרוני, אמיץ ובעל ערכים ראויים לשבח. מדי שנה בסוכות, ביום הזיכרון לזכר חללי פלס"ר 7 מתקיים טקס בבוקעתא. משפחתי ואני פוקדים את הטקס ולאחר מכן יורדים לקיבוץ הגושרים, שם נולד וגדל ומבקרים בקברו.

סגן אפרים בדר ז״ל
צילום: דובר צה״ל

כשגדלתי חשתי את כובד הרגע והשתתפתי בצערה של משפחתי ואמי, אבל לא באמת הבנתי את המשמעות והערכים שעומדים מאחורי כל הגיבורים שנפלו למען חבריהם ולמען מדינתם.

במהלך הגיוס לצה"ל החלטתי ללכת בעקבות מורשתו של דודי ולהתגייס לחיל השריון, זאת לאחר ששובצתי בהנדסה קרבית. החלטתי לנסות להיכנס לעולם הזה, שתמיד היה לי זר, ולהתמודד עם הקשיים שיעלו בכדי לשרת את המדינה בצורה משמעותית.

באותו זמן משפט זה היה לי רק כותרת. כיום אני משרת בגדוד 75 של חטיבה 7. אחרי שנה וחצי של שירות צבאי - הכוללות 8 חודשי הכשרה מפרכים בשיזפון ותפיסת קו בתעסוקה מבצעית באיו"ש ולבנון - אני רוצה להאמין שאני מבין את המשמעות של שירות צבאי ללוחם קרבי בארץ.

בנקודה שבה ערכי צה"ל האימתניים והמתנוססים פוגשים את המציאות הפחות מרגשת של השירות הצה"לי, אתה עדיין מרגיש שהאנשים שלצידם אתה מתאמץ ולצידם אתה מתחשל נהיים אחים שלך. שהמחשבה על לעשות משהו קיצוני כמו למות למען אדם אחר כבר לא נהיית מגוחכת, כי אתה מבין שזה מה שצריך לעשות. וגם בעת שגרה, לתת את המאה אחוז בכל מקום שאתה יכול לתרום בו, כי זה הזמן שלנו לתרום למדינה, כל אחד בדרכו, כמו דודי לפניי וכמו כל אלו שישרתו אחריי.

לאחרונה הגדוד הופעל בעזה והייתה תחושה רצינית שעוד רגע אנחנו נכנסים. כל מה שהיה נראה רחוק מאוד בזמנו הפך להיות אמיתי, והמשמעות האמיתית של לחימה התחילה לחלחל.

בכל התקופה בה היינו במוכנות הייתי עסוק במחשבה על פציעה או מוות של אחד מחבריי. אני לא מתיימר להבין איך זה להיות בלחימה, בסיטואציה כמו של דודי אפרים, אבל חושב שאני יכול במידה מסוימת להבין את גודל הרגע ולהיות גאה במורשתו.

לכל מי שמשרת כרגע בסדיר, אני מאחל לנו המשך שירות מהנה עד כמה שאפשר, שיום הזיכרון יעבור בקלות, שנזכור למה ולמען מי אנחנו פה ונפיק מזה את המיטב, לעצמנו ולמדינה.