אריאל, לעד תהיה חלק מאיתנו

סגן אורי אורנשטיין כותב לסמ״ר אריאל הרוש ז''ל, לוחם בחיל התותחנים שנהרג בעת מילוי תפקידו.

סגן אורי אורנשטיין , ג' באייר תשע"ט

סמ"ר אריאל הרוש ז"ל
סמ"ר אריאל הרוש ז"ל
צילום: דובר צה״ל

אריאל, אנו עומדים כאן, במקום בו עזבת אותנו לפני שנה בכזו פתאומיות וללא שום הכנה מקדימה. באותו יום, סוללה ג' בגדוד 55 "העוצמה גופרית" תפסנו כוננות במוצב זעורה.

תכננו וביצענו יום ספורט במוצב, שיחקנו כדורגל והגענו לגמר שרק חיכינו שתחזור מהנסיעה למוצב ונשלים אותו כי היית הכוכב של הקבוצה. אני לא אשכח בחיי את אותו היום, לפתע הוקפצנו בצהרי יום הספורט למטרת סוללה אמת! "יש רכב שהתהפך סמוך לגדר"- קיבלתי בקשר.

לא עלה בדעתנו שאנו בכלים, עם פגזים בקנה, מחפים על הרכב שלך אריאל, בלי יכולת לעזור, לראות אותך או לשנות את המצב.

לאחר כמה דקות קיבלנו בקשר את ההודעה הארורה.

הרגע בו סיפרתי לחיילי הסוללה את הבשורה הנוראה היה קשה, אני בעצמי לא הצלחתי לעכל את הנורא. כל חיילי הסוללה כאחד התמוטטו, נפלו על הרצפה וחיבקו אחד את השני, האהבה אליך הייתה ותמיד תישאר עצומה.

אנו החיילים, החברים והמפקדים של אריאל זכינו בחייל למופת, תמיד פעל בגישה חיובית, נכון לעזור, אוהב ואהוב על כולם, לוחם שכולם הסתכלו עליו בהערצה.

"העוצמה גופרית" הייתה בשבילך משפחה ולא עוד תחנה בדרך הצבאית, נתת את הכול למען הסוללה, ברצינות, במשימות, בהשקעה ובהובלת הסוללה כאחד מאנשי הסגל.

הבחירה של אריאל להיות לוחם, והדרך שבה ביצע את משימותיו מעידים על ערכי המופת אשר היו טמועים בו ושלאורם התחנך וגדל בבית.

סגן אורי אורנשטיין
צילום: דובר צה״ל

הדבר הבולט ביותר אצל אריאל וכשאני מדמיין אותו מולי אין תמונה אחרת שעולה לי בראש, הינו החיוך יוצא הדופן שלו, תמיד היה שמח, מלא טוב, אופטימי ודרך החיוך הקסום יצר אווירה מיוחדת סביבו ובסוללה.
השבוע, סיימו סוללת המסלול עליה אני מפקד את מסע הכומתה שלהם, כחלק מהמסורת התכוננתי להעניק לאחד מחיילי הסוללה את הכומתה שלי, זו שעליי. פתחתי את הכומתה בבית לכתוב עליה הקדשה לחייל, וקפאתי, ראיתי את השם שלך, הרוש.

אריאל, כשהלכת השארת בכל אחד מאיתנו משהו, פיזי או רוחני, הפכת אותנו לאנשים טובים יותר ועל כך אנו חבריך לסוללה רוצים להגיד תודה ונמשיך להגיע לכאן שנה אחר שנה לדבר איתך ולספר עליך כי היית ותמיד תהיה, חלק בלתי נפרד מאיתנו. באותה נשימה אנו מקווים ומחזיקים אצבעות שמצבו של שי ישתפר ובשנה הבאה יהיה כאן איתנו.

לסיום אני רוצה להגיד תודה לכל החיילים, הקצינים והנגדים שהקדישו מזמנם להגיע ולעזור בהקמת אתר הנצחה לאריאל.

בני משפחת הרוש היקרים, נמשיך לחבק, לעזור ולהיות איתכם בכל רגע אפשרי.
אוהבים אותך אריאל ומתגעגעים.