בשבע מהדורה דיגיטלית

יחיד בדורו

בלי לעדכן את הקבינט במהלכים המתוכננים, נתניהו מנהל את כל נושאי האסטרטגיה של מדינת ישראל במעין שלטון יחיד.

ניצן קידר , ו' באייר תשע"ט

דומה יותר למודל האמריקני. נתניהו
דומה יותר למודל האמריקני. נתניהו
צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

בנימין נתניהו מתגאה לא אחת בפורומים סגורים שהוא ראש הממשלה שמחזיק בתפקידו יותר זמן אפילו מראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ז"ל.

לנתניהו יש עוד תכונה שמזכירה את בן גוריון – ריכוזיות שלטונית. בממשלה היוצאת כיהן נתניהו לפרקים כמי שמחזיק בידיו בשני התיקים המרכזיים של הממשלה לצד תפקידו – שר החוץ ושר הביטחון. הוא ביסס את מעמדו כמחליט יחיד בלא מעט צמתים ביטחוניים ומדיניים, למרות רוחם של לא מעט ישראלים.

שתי החלטות כאלה ניתנו לאחרונה. האחת היא שחרור שני אזרחים סורים לאחר השבת גופתו של זכריה באומל לישראל. השנייה, טרייה במיוחד, היא ההחלטה על הפסקת האש מול חמאס בעזה, שעות ספורות אחרי שהקבינט דיבר על המשך הפעילות הצבאית.

פרופ' אשר כהן, מרצה בכיר בתחום מדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, מסביר כי "נתניהו יכול להיות ההוכחה למה במדינות מסוימות העניין של רציפות שלטונית בתפקיד ראש הרשות המבצעת מוגבל. כנראה שיש בזה משהו". עם זאת פרופ' כהן לא בטוח שההגדרה "ריכוזיות" מתאימה למצב בשטח. "זה לא משהו חדש. תמיד סוגיות גדולות בסופו של דבר היו בידי ראש הרשות המבצעת. גם אם יש לנו שר ביטחון דומיננטי ועצמאי, ברור שיש סוגיות רגישות יותר או אסטרטגיות מאוד ששר ביטחון לא מטפל בהן לבד. אני הייתי עושה אבחנה בין מה שנקרא הפעילות השוטפת של שר ובין מה שקרוי השאלות הגדולות. אפילו שר חוץ דומיננטי מאוד היה משאיר בסופו של דבר את הדברים שבין ישראל לארצות הברית ורוסיה בידי ראש הממשלה ולא משנה מי הוא יהיה".

במילים אחרות – זו ריכוזיות.

"זו לאו דווקא ריכוזיות. יש לו היום מעמד שנצבר עם השנים, מערכות היחסים שהוא פיתח, הניסיון שלו. אני חושב שגם במצב ריכוזי כזה יש מקום לשר ביטחון ושר חוץ שמטפלים בניהול השוטף".

לדעתך זו התנהלות בריאה למדינה חפצת חיים?

"אין ספק שלנהל גם את הביטחון, גם את החוץ וגם את המדינה כראש ממשלה, זה לא דבר פשוט וזה גם לא דבר בריא. השרים בקבינט שהם ממפלגתו של ראש הממשלה תלויים בו בפריימריז הבאים. האם שר של הליכוד יכול לשאול את השאלות בקבינט כמו שנניח בנט או ליברמן היו שואלים? התשובה די ברורה".

מבצר את שלטונו

איש העסקים אביב בושינסקי, לשעבר יועצו האסטרטגי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנסה לסמן את הדרך של נתניהו למעמד הזה – שלדעתו הוא יחסית חדש. "עד לחשיפת הארכיון האיראני נתניהו לא הצליח למתג את עצמו כמר ביטחון, מה שהוא אף פעם לא היה. הרי כשהוא התמודד בפריימריז מול שרון על ראשות המפלגה והפסיד, שרון ניצח אותו על הטיקט הביטחוני. גם בקדנציה הראשונה שלו הוא לא נתפס כמר ביטחון. ברגע שהוא הצליח להרוויח את המקום הזה, הוא הבין את היתרונות המהותיים באחיזה בפלטפורמה הזאת".

הוא היה צריך לעשות משהו בפועל?

"המצב הביטחוני בארץ הוא כזה שאנשים די השלימו עם מה שקורה. הם אומרים לעצמם שבעזה נתניהו עושה את המקסימום. בסבב האחרון שבו נהרגו ארבעה אזרחים, הוא יכול היה ללכת לנחם אבלים ולכאורה לא מדובר בכישלון שלו. זה מצב אבסורדי. נתניהו יצר מצב שגם אם הביטחון לא בסדר וגם אם הוא בסדר – הכול טוב. לכן הוא יכול להרשות לעצמו לנהל את הביטחון גם בלי שר. בכך הוא גם מנטרל אופוזיציה פנימית ומבצר את שלטונו".

דיברנו על התחום הצבאי, זה משליך גם על הצד המדיני?

"בתחום המדיני יש דבר מצחיק – פעם היו סופרים את כמות הנסיעות של ראש הממשלה. היום כשהוא גם שר חוץ הוא יכול לנסוע לכל מקום שהוא רוצה. הרי גם באו"ם היה נהוג בעבר ששר החוץ נואם. היום ראש הממשלה נמצא שם תמיד, וזה מאפשר לו למצב את עצמו כמנהיג בעל שיעור קומה עולמי. עצם ההחזקה גם במשרד החוץ מאפשרת לו כרטיס של הנוסע המתמיד".

איך הוא עושה את זה בעצם?

"אני לא חושב שזה קשור לתיקים, אלא יותר לנרטיב שהוא הצליח להטמיע. כשמישהו מותח ביקורת על ראש הממשלה מבית הוא נתפס כבוגד, וכולם אומרים שבגלל זה הוא לא יקבל תיק בממשלה. מכיוון שנתניהו הביא את הניצחון לליכוד ומבטיח את השלטון הבלתי נגמר בזירה הפוליטית, הוא מרשה לעצמו דברים שלא מקבלים בפוליטיקה בכלל, ובדמוקרטיה בפרט.

"אפשר להביא כדוגמה את הקבינט. כשהשרים יצאו ביום ראשון אחרי שעות של דיונים הם אמרו שהקבינט חיזק את ידיו של ראש הממשלה להמשיך במדיניות התקיפה כלפי ארגוני הטרור. ארבע שעות אחר כך נחתם הסכם הפסקת אש. אני בטוח שבקבינט לא העלו או דיברו על תנאים להפסקת אש. מדוע לא מבקרים על זה את ראש הממשלה?"

מבקריו של נתניהו אומרים שהמצב שאנחנו מדברים עליו הוא מסוכן. אתה מסכים?

"נתניהו יצר מצב פוליטי אבסורדי ותמוה, במיוחד כשאנשים מחכים לתיקים. מי שיוצא נגד ראש הממשלה יודע שהוא ישלם על זה בתיק, וכולם ישתקו ויגידו שזה בסדר. רק אם הציבור יגיד שצריך לעשות יותר, תוך דקה נתניהו ימנה שר ביטחון וייתן לו סמכויות מלאות כדי שיהיה מי שיספוג ביקורת. למה סמוטריץ' הרשה לעצמו למתוח ביקורת על הפסקת האש וליברמן לא? כי ליברמן רוצה את תיק הביטחון. אבל הרי הוא התפטר על רקע טענות לאוזלת ידה של מערכת הביטחון. מי שאשמים במצב הזה הם אנשי הליכוד, השותפים הקואליציוניים ואחר כך נתניהו עצמו שמרשה לעצמו יותר מדי".

בניגוד למסורת

פרופ' עמיחי כהן, עמית בכיר וראש התוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מעמיק אל תוך הבעיה ומאפיין אותה גם מזווית היסטורית.

"ניכר שבגלל עוצמה פוליטית אישית של ראש הממשלה, יש תנועה ברורה לכיוון של קבלת החלטות בידי אדם אחד – אל מול התפיסה המסורתית בישראל של קבלת החלטות קולקטיבית. התפיסה הקולקטיבית לא נולדה מעצמה אלא על בסיס של שני ניסיונות: האחד פוליטי – שהיה אחד שקיבל החלטות לבד וקראו לו בן גוריון. אחרי הצלחות ראשוניות כמו מלחמת העצמאות, במבצע קדש ובשנות השישים זה כבר היה פחות מקובל ציבורית. השני הוא ניסיון צבאי – מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה, שם התברר שזה לא טוב שאנשים מסוימים מנהלים לבד את המערכת. נקבע גם בחוק יסוד הצבא וגם בחוק יסוד הממשלה שקבלת ההחלטות צריכות להיות קולקטיבית, ולא על ידי אדם אחד, יהיה מנוסה וחכם עם אינטואיציות נהדרות ככל שיהיה. נתניהו, ויש לזה כמה דוגמאות מהעת האחרונה, דוחף לכיוון של קבלת החלטות פרסונלית שהיא יותר דומה לשיטה האמריקנית – שם הנשיא הוא המפקד העליון של הצבא".

ואין מישהו שיכול לרסן את הכוח הזה?

"ראינו בעת האחרונה שני מקרים שבהם המרסן היה המאשר: גם בדרישה של בנט לכנס את הקבינט לפני הבחירות, וגם השחרור של הסורים לאחר הבאת גופתו של זכריה באומל. בשני המקרים הללו היועץ המשפטי לממשלה באופן מובהק התייצב לצד נתניהו, ואף הלך בשני נתיבים סותרים כדי לאפשר לנתניהו את המעשים הללו".

זה מצב בריא במדינה דמוקרטית?

"זה מצב לא טוב מכמה סיבות. הראשונה, זה בניגוד למסורת הישראלית שנכתבה בדם. השנייה, שבארצות הברית התפתחו מנגנונים מאוד חזקים שמגבילים את קבלת ההחלטות של הנשיא. יש שם מועצה לביטחון לאומי שהיא גוף משמעותי מאוד, ראשי המטות המשולבים הם אנשים חזקים ובעלי דעה, יש פיקוח הרבה יותר הדוק של הקונגרס האמריקני על שימוש בכוח. ברגע שעוברים לקבלת החלטות של יחיד, מתפתחים מוסדות שנועדים לאזן. בישראל אין מוסדות כאלה, כי התפיסה הייתה שיש קבלת החלטות קולקטיבית. אפשר להזכיר שהמטה לביטחון לאומי בישראל הוקם בעקבות מלחמת לבנון השנייה. המטרה שלו הייתה לחזק את מעמד הקבינט, וזה לא ממש קרה".

יש פתרון למצב הזה? אולי בחקיקה?

"אני חושב שהפתרון קיים בחוק, השאלה היא אם רוצים לאכוף אותו. אלה לא נושאים שבית המשפט יתערב בהם – גם לא בית המשפט האקטיביסטי ביותר. מי שיכול לעצור את זה הם או היועץ המשפטי לממשלה או שרים בקבינט. החוק במדינת ישראל אומר במפורש שהצבא נתון למרות הממשלה, לא כתוב ראש הממשלה. אפשר להבהיר יותר, אבל העיקרון ברור".

נתניהו נכנס עכשיו לקדנציה נוספת, והפעם גם מי שייקח את תיקי הביטחון או החוץ יודע שאת ההחלטות המשמעותיות ביותר לא הוא יקבל. האם זה ימנע ממתחרים פוטנציאליים לבקש את התיקים הללו? סביר להניח שלא. למערכת הפוליטית דרוש שינוי משמעותי הרבה יותר, וגם בראש האזרחי צריכה להיות נטועה ההבנה שהלגיטימציה שנתניהו שואב כדי להיות מנהיג-על נובעת בעיקר מהציבוריות הישראלית ומהתמיכה שלה במצב הנוכחי.