השרה שקד: ידעו אויבינו, שאנחנו עם שאיננוֹ מפחד

שרת המשפטים, איילת שקד, נשאה דברים בטקס האזכרה לחללי צה"ל בבית העלמין בנתניה ודיברה על החיבור בין שכול ותקומה. הדברים המלאים.

איילת שקד , ג' באייר תשע"ט

איילת שקד
איילת שקד
Photo by Tomer Neuberg/Flash90

"תחילה - בוכים, אחר כך - הבכי מתאָבֶּן;
אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד - את נפילת הבן.
ואין אומרים דבר.
או מדברים על גשם, ועל מה נשמע...
והאוזן-- בין כה לא תשמע.
ושותקים, וקמים מן הכסא.
ויושבים, וקמים.
ושוב - ויודעים דבר אחד ויחיד: לא ישוב."

במשפטים קצרים וּמצמררים אלה ביטא אברהם חָלְפִי את תחושת האובדן הנורא, ואת הֶחלל העצום שמותיר אחריו כל נופל.

ביום הזה, ובשעה זו, עוצרת האומה כולה מִלֶכת, מָטָה אוזן לדממה, ויחד, בלב אחד, אנו מרכינים ראש לזכרם ולכבודם של יקירינו ויקירותינו, הנופלות והנופלים במערכות ישראל, והנרצחים במעשי הטרור.

בני משפחות יקרים,

אתם, אינכם זקוקים ליום זיכרון מיוחד, כדי לחוש עמוק בלבכם, מדי יום ושעה, את חסרונו של הבן, האחות או האב.

כל אחת ואחד מהם - עולם ומלואו; חיים שנעצרו מֶלכת, כישרונות וחלומות שכבר לא יתממשו.

כל אובדן כזה - הוא צער שאין לו מָרפא של ממש, ואף לא נחמה.

סָמל-ראשון אמיר בשארי, זכרו לברכה, היה סָמל-מחלקה בפלוגת-טנקים, שהשתתפה בִּקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

אמיר עמד בעמדת-אש מול הסורים המסתערים, והבחין בשיירה של טנקים סוריים שנעה בוואדי.

הוא ניהל איתם קרב מטווחים קצרים ביותר והשמיד בעצמו כעשרה טנקים של האויב. על אף הסכנה הוא נותר בעמדה, עד שנפגע ונהרג, בי"א בתשרי תשל"ד, שבעה באוקטובר 1973.

אמיר, שנטמן כאן, גילה אומץ לב רב, קור רוח ותושייה, והוענק לו עיטור העוז בידי הרמטכ"ל, מוטה גור.

שלושים ושלש שנים אחר כך, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הזה, גם אלכסנדר- סשה- בוֹנימוֹביץ'.

הוא היה מפקד טנק צעיר, ששובץ כנהג בעת מלחמת לבנון השנייה, כחלק מ"כוח בְּנָיה", בפיקודו של רב סרן בנָיה ריין, זכרו לברכה.

אמו של בניה סיפרה לי היום שבניה סמך מאוד על אלכס ושעל התרמיל של אלכס היה כתוב: "טוב למות בעד ארצנו".

אלכס נפל ביממה האחרונה למלחמה, באוגוסט 2006, בשעה שיצא עם הטנק למשימת חילוץ. טיל "קוֹרנֶט" שירה חיזבאללה ופגע בטנק גרם לפיצוץ התחמושת שבו.

אלכס נהרג, ועמו חבריו לטנק: אוּרי גרוסמן, בניה ריין ואדם גורן. צוות מסור ואיכותי, שהֶרכבו האיכותי שיקף היטב את גווני החברה הישראלית ואת פָּנֶיהַ היפות. אלכס וחבריו קיבלו ציון לָשבח, ועל אלכס נכתב כי הפגין במעשיו "נחישות יוצאת דופן ורוח התנדבות".

585 החללים שנטמנו כאן, בִּנתניה, הם ביטוי לסיפורו ההירואי של העם הזה.

סיפור ייחודי בדברי ימי האומות: של תחייה ושל גבורה, של אומץ וּנחישות; מופת של דבקות בְּמטרה וּבְערכים, אותם ביטאו ברוח ובמעשה דורות על גבי דורות.

פיעמה בהם נאמנות בלתי פוסקת לארץ הזו, הנובעת מקשר חי, עמוק ואמיץ, שמעטים דוגמתו.

הנופלים במלחמות ישראל והנרצחים בפיגועי הטרור השפֵלים, הם מחיר יקר מכל שאתם, יחד עם כל אזרחי ישראל, שילמתם עבור הבטחת תקומתנו וביטחוננו במדינה הזו.

מדינה שעצם קיומה, כנגד כל הסיכויים ולאחר 2,000 שנים - היה פלא. וגם כיום, לאחר שבעים ואחת שנים, שגשוגה ועוצמתה הם לא פחות ממופלאים.

המערכה להבטחת קיומנו - איננה פוסקת, גם בעיצומם של הימים הללו.

לצערנו, היא משבשת את החיים, וגם גובה קרבנות. רבים סביבנו עדיין מסרבים להשלים עִם עצם קיומה של ישראל, עם היותה דמוקרטיה למופת, מדינה רב-גונית ורב-תרבותית משגשגת,

שיכולותיה והישגיה בכל תחום - הכלכלי, המדעי, הצבאי והמדיני - הן מהגבוהות בעולם.

יש כאלה שכל זה מרתיח אותם.

שנאת ישראל הקדמונית מתבטאת כיום גם בשנאת מדינת ישראל. כדי להבטיח את עתידנו, לא נוכל להרפות ולוּ לרגע מהעמידה על המשמר, ולא להסיר לרגע את העין מהכוונת.

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו; אלא שבדור הזה, בניגוד לקודמיו, זכינו ויש בידינו כדי להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.

גם ביום הזה יֵדעו אויבינו, שאנחנו עָם שאיננוֹ מפחד מדרך ארוכה ומורכבת ואיננוֹ נשבר גם מהקשיים שבדרך.

אנו עומדים מאחורי צה"ל וגורמי הביטחון, שכדרכם, עושים גם בימים הללו מלאכת קודש במסירוּת.

ביום הלאומי הזה, שכבר נקבע לו מעמד מקודש בלוח השנה הישראלי, כולנו בבחינת שָׁכּוּלים.

אנו מצדיעים בהערכה, בהוקרה אין קץ, לגיבורים, שהיו ונותרו עבורנו "מגש הכסף" כהגדרתו הקולעת של נתן אלתרמן - עליו ניתנה לנו המדינה הזו.

אנחנו זוכרים ומוקירים את הנופלים במערכה הכבדה, הממושכת, מחבקים אתכם, בני המשפחות השכּולות, ומייחלים ליום שבו לא נדע עוד מלחמה.