הצבועים המטיפים, חמאס ולינור - הערות

להבין את ההיגיון של השמאל, את הזעם על המטפחת של לינור, את קברניטי 'כאן', את כוחו של מזבח הרייטינג ועוד הערות טרם שבוע טוב.

שמעון כהן , ו' באייר תשע"ט

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

סובלים מסובלנות

ואם לא היה מדובר בלינור אברג'יל אלא בלא-נור אבו-רג'יל, ערביה שהייתה נבחרת להנחות טקס ממלכתי ומגיעה עם חיג'אב. סביר להניח שאז לא היה מעז איש להשתלח בה. כולם היו מציינים את הסובלנות והפתיחות שהוכיחו מפיקי הטקס כשבחרו באותה ערבייה, את המחיצות שנשרו עם קבלת המיעוט על מחלפותיו ומנהגיו. תשבחות היו מורעפות מכל עבר. כל זה לא קורה כמובן כשמדובר באישה יהודייה שומרת מצוות שמעזה לכסות את ראשה. אישה כזו היא כמובן אות וסמל לשוד הסמלים והטקסים הלאומיים מידי ההמון הנאור על ידי אנשי הדת.

מה הם רוצים מחמאס? – או לאחר הסבב פרק א'

בימין לא מעט תמהים לנוכח הדרישה משמאל להניף יד קשה ותקיפה מול חמאס. מה קורה כאן, הם שואלים, כל זה רק משנאת נתניהו? השנאה הזו מביאה את השמאל עד כדי אמירות שכאלה?

אז זהו, שלא. הם גם רומזים לכך כשהם טוענים שנתניהו לא מכה את חמאס רק כדי להחליש את הרש"פ ובכך להימנע מסיכוי להסדר מדיני מול כנופיית אבו מאזן. בטיעון המלומד הזה הם מבהירים לנו את ההיגיון ההפוך – הם יודעים שעם חמאס, ארגון שרבות ממדינות העולם רואות בו ארגון טרור, אין סיכוי להגיע להסדר מדיני, ובדיוק משום כך הם רוצים לראות את חמאס מוכה. כל זה רק כדי לראות במקומו את ידידם מהמוקטעה שב ומולך ביד רמה, ואז סוף סוף יוכלו לקדם כאן את הקמתה של מדינה ערבית חדשה בלב הארץ.

מזכיר לכם את השאלה שלי – או לאחר הסבב פרק ב'

נו, אחיי שמאלניי, אולי סוף סוף תתנו תשובה רצינית: כשאתם סופרים למעלה מ-600 רקטות שנורות מרצועת עזה ביום אחד, אתם נשארים רגועים? אתם עדיין בטוחים שאפשר להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון? מדינה שכל פלג שבה יוכל להחליט באופן עצמאי להתייצב עם משגר על חורבות בית אריה או אורנית (חלילה) ולשגר משם מאות רקטות מדי יום?

לא, אל תספרו לי שאתם מדברים על מדינה פלשתינית שבראשה יעמוד הפתח' ולא החמאס, כי את זה כבר היה לנו ברצועת עזה. תרעננו מעט את הזיכרון שלכם, אחרי הבריחה הישראלית מהרצועה שלט שם לכמה שעות אבו מאזן, אבל אז באו בחירות דמוקרטיות, חמאס ניצח ואנשיו של אבו מאזן הושלכו מגגות הבתים הגבוהים ביותר בעזה, אז בבקשה, תנו תשובה קצת יותר רצינית.

בקיצור, חברים, קחו מפה ומחוגה, בידקו מה הטווח בין גבול הרצועה לקרית גת, ועם המחוגה תעברו על הקו הירוק כדי לבחון מה כבר עכשיו נמצא בטווח הרקטות של חמאס אם רק יתנו לו להתייצב על הגבולות הללו. בשלב הבא תדמיינו לאיזה טווח יוכלו להגיע אותם מחבלים אם במקומות הללו יתאפשר להם להציב כלי משחית משוכללים הרבה יותר, כפי שנוהגות מדינות ריבוניות לעשות. ועכשיו, תענו ברצינות, יש לכם פתרון לעניין הזה, או שאתם עדיין מאמינים שיש לנו מדינה רזרבה לטובת ניסיונות חסרי סיכוי?

דבר הנביא

ועוד נספח קטן למתקפה על בני דוד:

בעוד רודפי 'בני דוד' מלקטים שביבי התבטאויות רבנים, מנתקים אותן מההקשר ומעניקים להן פרשנויות מקוממות, להלן כמה ציטטות מנביא השמאל שזכה לכינוי 'ישעיהו ב' ', הפרופ' ישעיהו לייבוביץ', ושימו לב, לא מדובר כאן באמירות מתריסות כחלק ממהלך דידקטי, אמירות שבהמשך השיעור תקבלנה מענה נחרץ, אלא באמירות שנאמרו בדעה צלולה מתוך תפיסה שלמה הרואה בהתנהלות מדינת ישראל התנהלות נאצית:

"אינני חושב שנעשה (תאי גזים), אבל הכוונות הם אותן הכוונות, אותה המנטליות. זו מנטליות של אס.אס, ולכן אינני חוזר בי מאף מילה שאמרתי... חברי הממשלה הבאה, כהנא רפול ודרוקמן, יקימו מחנות ריכוז, לא רק לערבים אלא גם ליהודים". (הרצאה בבית סוקולוב)

"היטלר היה דמות מוסרית למופת. למען מטרה מסוימת הוא היה מוכן לעשות הכול, כולל הקרבת העם שלו ואותו עצמו" (במסגרת רב שיח של אגודת הסטודנטים במכללה למנהל)

ולא הזכרנו את ה'יודונאצים' המפורסם שלו.

(ותודה לשמעון רחמים על איתור קטעי העיתונות הרלוונטיים)

המטיפים והצבועים

אזעקות ה'צבע אדום' קטעו לא מעט פעילויות שגרתיות של אזרחים בישובי עוטף עזה, הליכה לעבודה ופיזור לגנים, עמידה בתור במכולת, שינה, כיסוח דשא ועוד. לא כל אירוע שכזה זכה להשתרבב אל מהדורת החדשות. אחד דווקא כן.

במספר כלי תקשורת שאינם מתואמים ביניהם, מצאו לנכון להכניס אל תוככי המהדורות שלהם את הסרטון שתיעד את מסיבת הרווקות שנקטעה בעטיה של אזעקת הצבע האדום. אם לא היה די בכך הרי שגם בתכניות המגזין השונות דחוף היה מאוד לחזור ולהראות את הסרטון ואם אפשר גם לראיין את המצלמת ולשמוע ממנה בדיוק איך אירע כל שלב וכל פרט כשברקע מקרינים שוב ושוב את הסרטון.

מה רע, אתם שואלים בוודאי. מה נטפלתי לאותו סרטון? האם עיני צרה באותה מסיבה שנקטעה? ובכן, לא הייתי מלין על בחירתם של עורכי המהדורות להקרין את אותו סרטון, אלמלא היה מדובר במסיבה שנערכה בבריכה ובבגדי ים מינימאליים.

בתמימותינו אנחנו אמורים להאמין שבתום לב בחרו עורכי המהדורות דווקא את הסרטון הזה לדון בו ולדוש בו. אנחנו אמורים לחשוב שממש במקרה נשלף הסרטון הזה מכל ים הסרטונים והתיעודים של צעירים ומבוגרים בעוטף עזה, ודווקא אותו לא היה מנוס מלהראות לנו במסגרת מהדורת חדשות (חדשות, כן?).

אולי די. אנחנו ממש לא הבבונים הפרימיטיביים שאתם חושבים שאנחנו. הצביעות שלכם זועקת לשמים. הרי במסגרת הוד קדושת ה'מי-טו' אתם מספרים לנו בנימה מחנכת ומלאת תוכחה על הטרדת נשים והחפצת נשים ברחוב הישראלי, ובמסגרת הקשקשת שלכם אתם גם מקוששים כל בדל אמירה של רב כזה או אחר כדי להוכיח שמעמד האישה ביהדות נחות ורמוס, ולמרות כל זאת, אם רק נקרית לכם הזדמנות להציג נשים בלבוש חושפני אתם ששים להקריב אותן על מזבח אליל הרייטינג, גם אם מדובר במהדורת חדשות.

את זה שזו תפיסת עולמכם אנחנו כבר יודעים לא מהיום, אבל לפחות אל תטיפו לאחרים.

99 דרכים להתאבל

ואם אני נוהג להתאבל על יקיריי בהליכה לפאב טוב ולמזוג לי בזו אחר זו כוסות בירה בעיצומו של יום הזיכרון? ואם אני נוהג להתאבל על יקיריי שנפלו במערכות ישראל בהליכה למסעדה, באכילה טובה ולאחר מכן אני נוהג לפצוח בריקוד סוער ברחובות? ואם אני חש צורך עז לבטא את אבלי בהשמעת שירי טראנס ברמקולי ענק על גג ביתי בעיצומו של יום ההתייחדות הלאומי? ולא, אני לא נוהג לבצע את כל העניינים הללו ביום אחר. דווקא ביום הזיכרון לחללי צה"ל. ככה זה המנהג שלי. מה תגידו לי, שופטי בג"ץ? ש"99 דרכים יש לבטא את השכול וכאן מונחת הליבה של חופש הביטוי, של האוטונומיה האישית, זו המעניקה לכל אדם את האפשרות לכתוב ולעצב את סיפור חייו על פי דרכו שלו". או שאולי הטיעונים המלומדים הללו נכונים וראויים רק כדי להתיר לאנשי שמאל קיצוני לקיים אירועי זיכרון משותפים להוריהם של מחבלים רוצחים שחוסלו במהלך או בעקבות פיגוע?

אני משער ששחורי הגלימה וגבוהי המצח מבית המשפט היו מסבירים לנו באותות ובמופתים שדרכי האבל הססגוניות שלי, מוסיקה, אוכל טוב וריקודים, פוגעים ברגשותיהם של האבלים האחרים ועל כן כדאי שתתאפק או שתימצא הדרך לכלוא אותי בחדר קטנטן עד סופו של יום הזיכרון. אז למה מותרת בעיניהם פגיעה נפשית ואישית קשה בבני משפחותיהם השכולות של אלפי חללי מערכות ישראל?

זה יישאר ובכל זאת

אחרי 71 שנים קשה להאמין שמישהו, ויהא תפקידו אשר יהא, מסוגל לקבל החלטה ולהקדים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ביום אחד, על מנת לייצר יום אחד של הפסקה בין עצירת הנשימה הלאומית, בין העמידה דום והרכנת הראש לזכר החללים, בין החיבוק למשפחות השכולות לבין הזיקוקים, הדגלולים והצהלולים של חג העצמאות. זה לא יקרה, כנראה. הימים ימשיכו להיות צמודים כי כך החליטו אי שם בראשית שנותיה של המדינה וכי כך התרגלנו, ובכל זאת נדמה לי שחשוב להמשיך את הדיון הפומבי הזה גם בשנים הבאות.

תמשיכו לדבר על זה, תמשיכו לא להסכים על זה, תמשיכו להציג את שתי העמדות ותמשיכו להבין שיש היגיון בשתיהן, כדי שגם כאשר נמשיך לקיים את טקסי המעבר החדים והמיוחדים בין שני הימים הלכאורה-קוטביים הללו נזכור שבינינו יש מי שזה קשה לו, יש מי שזה בלתי מתקבל על הדעת בעיניו, כדי שנמשיך להיות איתם יחד.

עאלק תחקיר

במסגרת הסדרה 'שטח הפקר' ב'כאן', סדרת תחקירים הוקרן השבוע "תחקיר" על הרב מאיר כהנא ותנועת כך. גיא זוהר הבטיח לצופיו תחקיר שיחשוף איך חדרו דעותיו של הרב כהנא לתוככי החברה הישראלית. צפיתי ותהיתי:

התכנית הציגה קטעי ארכיון של הרב כהנא, סיפור קורותיו וראיונות עם אנשי 'כך' מהימים ההם ומהזמן הזה לצד ראיונות עם אנשי שב"כ בעבר ובראשם כרמי גילון הקובע כי לו היה קם היום הרב כהנא מקברו הוא היה מניף ידיו בתנועת ניצחון ואומר 'יש!'.

תהיתי לנסיבות הקרנתו של הפרק. הרי לא מדובר בתאריך עגול להירצחו של הרב כהנא. תאריך עגול הרי יגיע רק בשנה הבאה כאשר תצוין שנת השלושים לרצח. גם לא מדובר ביום השנה לרצח. יום השנה יהיה רק בחשוון, כידוע. גם לא ראיתי שבמהלך הפרק, שהוגדר כ"תחקיר", כזכור, נחשפים פרטים לא מוכרים על דבריו ומשנתו של הרב כהנא. הדברים בסך הכול ידועים ומוכרים ואת מרבית קטעי הוידאו הארכיוניים כבר ראינו לא פעם. אז מה הביא את קברניטי הסדרה והערוץ למסקנה שזה מה שדחוף לנו לראות דווקא כעת?

את התשובה קיבלנו בתמצית בראשיתו של הפרק ובאריכות בסופו: אחרי שהבהילו את העם היושב בציון בדעותיו הגזעניות של הרב כהנא, אחרי שהראו לנו צילומי קטעי עיתון המשווים בין עמדותיו לחוקי נירנברג הידועים לשמצה, מגיעה הקריינות המאיימת על רקע תמונותיהם של הרב רפי פרץ, ח"כ בצלאל סמוטריץ' ועו"ד איתמר בן גביר, ומבהירה לנו שהאנשים הנוראיים הללו, המשכו הרעיוני של האיש שכרגע כולכם פוחדים ממנו, בדרך לממשלה. ראו הוזהרתם, רוצה המשדר לומר, ולא כל כך ברור למי בדיוק מכוונים הדברים, לעם הצופה בציון או לחברי צוות המו"מ הקואליציוני של הליכוד, למען יראו וייראו.

כך נראית טלוויזיה ממלכתית מבוהלת ומגויסת.

תרחמו עליו

רגע לפני שחוזרים מתרועת הפסטיבלים לשגרת המו"מ הקואליציוני, רחמו על השר יריב לוין. לא פשוט להיות יריב לוין בימים הללו. לא קל לעמוד בראש צוות מו"מ קואליציוני שחותר להגיע להסכמים עם השותפות לממשלה הבאה, לרצות שהדברים יקרו בהקדם, מה שאולי מצריך להסכים לדרישותיו של סמוטריץ' לקבל לידיו את תיק המשפטים ובאותה שעה ממש גם לשאוף לקבל את התיק הזה לידיו.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

בני דוד, בני עוולה וחשבון נפש

שעתו היפה של הישראלי המכוער

כת סודית ותגלית מפתיעה

סיכומים וקריאות געוואלד

זנדברג בוגי וצבא הבוטים