הזיזו להם את הגבינה

במערכת המשפט לא מסוגלים להשלים עם העובדה שהפוליטיקאים התחילו לייצר לעצמם עמוד שדרה מול גחמותיהם של המשפטנים. פרשנות

ערוץ 7 , ח' באייר תשע"ט

משרד המשפטים
משרד המשפטים
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1. שני פרסומים בעיתוני הבוקר (שני) מזעזעים את השמאל וגורמים לחרדה גוברת, כך נראה, במערכת המשפט הישראלית.

הפרסום הראשון, הכללי יותר, בעיתון ישראל היום, עוסק בנספח המשפטי להסכמים הקואליציוניים שמגבש השר יריב לוין בשליחות ראש הממשלה ובתיאום עם ח"כ בצלאל סמוטריץ' מאיחוד מפלגות הימין.

בין סעיפי הנספח: פסקת התגברות, שינוי שיטת בחירת השופטים, הגדלת מספר השופטים בעליון והגבלת משך כהונתם, ביטול האפשרות לפסול החלטות מנהליות בעילות של "סבירות" ו"מידתיות", שחרור השרים מייצוגו הבלעדי של היועמ"ש, הפיכת משרת יועמ"ש המשרד למשרת אמון ועוד ועוד.

הפרסום השני, בעיתון הארץ, מתייחס רק לאחד מסעיפי הנספח, ולפיו כחלק מהמהלך ראש הממשלה נתניהו מתכוון לקדם בכנסת הקרובה הצעת חוק, שתשלול מבית המשפט העליון את הסמכות להתערב לא רק בנושאי חקיקה אלא גם בהחלטות מינהליות של הממשלה, השרים או הכנסת.

על פי הדיווח, ההצעה נועדה למנוע את העמדתו של נתניהו לדין, ותאפשר לכנסת להפוך החלטה של בית המשפט העליון להסיר את חסינותו, אם תתקבל.

2. לנוכח הפרסומים הללו, ופרסומים נוספים, מסתמן גיוס כללי בזירת מערכת המשפט. צופרי האזעקה הופעלו וכל הכוחות עלו לעמדות והחלו להשיב באש. על מנת לקרוא את כל התגובות תוכלו לעשות גוגל, אבל לצורך המחשה נצטט כאן כמה דוגמאות.

בכירים במערכת המשפט המצוטטים בחדשות 13 אמרו בתגובה לדיווחים: "אנחנו נמצאים כפסע לפני איבוד הדמוקרטיה. קו ישיר מחבר בין כתב האישום המיועד של נתניהו לתוכנית שלו לחסל את בית המשפט העליון. אנחנו נהיה כ'מוקצה' בעיני העולם. נתניהו מוכן לחסל את הכול כדי לא לעמוד למשפט, מישהו במערכת הפוליטית חייב להתעורר ומהר".

השופט בדימוס אליהו מצא (שנוהג באופן כללי להיות מודאג בנסיבות כאלו ולספר לכולנו על כך) אמר הבוקר בראיון לרשת ב': "הדברים האלה הם בלתי נסבלים. אתה שואל אם זו סכנה לדמוקרטיה? זו לא רק סכנה לדמוקרטיה, זאת דמוקרטיה אפס, זו הריסה מוחלטת של הדמוקרטיה, פגיעה חמורה בעקרון שוויון הכול בפני החוק, זה לא מתקבל על הדעת".

ראש לשכת עוה"ד הזמני, עו"ד אבי חימי (האיש מאחורי התכנית שכשלה ברוך ה' להכניס גם את השופט דנציגר לוועדה לבחירת שופטים, מטעם הלשכה) הצטרף גם הוא למקהלה: "התכנית פוגעת בהפרדת הרשויות, שבמהותה שומרת על שלטון החוק והדמוקרטיה. היא גם פוגעת בעצמאות בית המשפט. ללא מערכת משפט עצמאית וחזקה - תיפגע אנושות הדמוקרטיה הישראלית והאיזונים ההכרחיים בין הרשויות בישראל, ואת המחיר נשלם כולנו. אני מפציר בראשי המערכת הפוליטית לגלות אחריות, ולשמור על מערכת המשפט הישראלית, גאוותה של מדינת ישראל זה 71 שנים".

3. כן רבותי, המערכת בהיסטריה. בפעם הראשונה מזה 40 ומשהו שנה מזהים שם כוונה אמתית של המערכת הפוליטית לשנות את כיוון הזרימה של הכוח השלטוני, והבשורה הזו מכניסה אותם פשוט לאטרף.

מאז סוף שנות ה-70 כיוון הזרימה של הכוח השלטוני הוא אחד ויחיד, מהמערכת הפוליטית למערכת המשפטית. בשורה של מהלכים, תוך גיוס פוליטיקאים אידיוטים לשיתוף פעולה, הצליחה מערכת המשפט לצבור עוד ועוד כוח ולנכס לעצמה עוד ועוד סמכויות. עם הסכמת המחוקק ובלי הסכמת המחוקק. בדרך של פרשנות ובדרך של יצירה. כל האמצעים היו כשרים ועמדת הציבור, עמדת הבוחרים, לא עניינה איש.

הסמל של המהפכה הזו היה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק (אף שהוא החל להיות פעיל בה עוד שנים קודם לכן, כאשר היה יועץ משפטי לממשלה באמצע שנות ה-70) אבל זו שגיאה לייחס לו את כל הסיפור. מאות משפטנים, בבתי המשפט לדרגותיהם, במערך הייעוץ המשפטי לממשלה, בפרקליטות המדינה ואפילו בשוק הפרטי היו חלק מהמהלך הגדול הזה של האימפריאליזם המשפטי.

כמובן שלא היתה כאן קונספירציה. בשום שלב לא ישבה מועצת גדולי מערכת המשפט והחליטה לבצע את ההפיכה המשפטית. מה שכן היה הוא "צייטגייסט", מונח גרמני שמשמעותו היא "רוח הזמן". לא צריך לשבת בחדר אחד ולהחליט, ישנן מגמות שכולם מכירים אותן ופועלים לפיהן בלי שצריך אפילו לדבר עליהן (והמשפטנים בהחלט מדברים עליהן, יש לציין, ועוד איך מדברים). וכך הלכה מערכת המשפט וכבשה עוד עמדה ועוד מאחז, והמערכת הפוליטית נסוגה עוד ועוד. הפיכת הייעוץ המשפטי למחייב, ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ביקורת שיפוטית על החלטות מנהליות בעילת הסבירות, מונופול על ייצוג הממשלה בערכאות ועוד ועוד. ופתאום יש מי שרוצה לשנות את כיוון הזרימה ומתכוון באמת לבצע את זה. לא רק שינויים קוסמטיים ולא רק בשוליים, מהלך כולל, ממשי, כזה שניתן יהיה לראות ממנו גם תוצאות, ובמערכת המשפט ההיסטריה גואה. רבים שם פשוט לא מסוגלים לראות מישהו שמנסה להזיז להם את הגבינה.

4. מה שחשוב כרגע הוא שהמערכת הפוליטית לא תיבהל. שנתניהו לא ייסוג, שיריב לוין לא יקבל רגלים קרות ושסמוטריץ' לא יחליט פתאום לחזור לשיטת הדונם ועוד דונם. המהפכה השיפוטית חדרה כל כך לעומק שכל ניסיון להיאבק בה בשיטת הדונם ועוד דונם, עז ועוד עז, משול לניסיון לרוקן את הים בכפית.

שינוי במערכת המשפט חייב להיעשות בכמה חזיתות במקביל ולהיות ממשי ומהותי, לא הערות שוליים ושינויים קוסמטיים. בלי מהלכים כאלו המערכת הפוליטית תמשיך לזעום והמערכת המשפטית תמשיך לדהור. הרי בימים אלו ממש רק כפסע בינינו ובין הגבלה של הסמכות המכוננת של הכנסת באמצעות ביקורת שיפוטית (כזכור, על שולחן הניתוחים של בית המשפט העליון מונח חוק הלאום) ושופטי בית המשפט העליון הבהירו זאת היטב. אם חברי הכנסת לא יתעשתו המוסד בו הם מכהנים פשוט יתרוקן סופית מכל תוכן.

נכון, מן הסתם לא הכל יקרה בקדנציה אחת, וגם קואליציה נחושה לא מסוגלת להפוך עולמות ברגע. מהפיכה שיפוטית של יותר מארבעים שנה לא תחוסל בארבע שנים, תשכחו מזה. אבל אם הכיוון לא יהיה ברור והטון לא יהיה אגרסיבי, ההזדמנות החד פעמית הנוכחית שאליה נקלעה מדינת ישראל פשוט תוחמץ, והבכייה על ההחמצה עלולה להיות לדורות רבים.