בעלילת דיר יאסין נולדה אומה פלשתינית

עד עלילת דיר יאסין לא תפקדו הפלשתינים כאומה. מהו השינוי שחל, מי הביא לו ומי אחראי לו. ד"ר אורי מילשטיין מציג תשובות ומזמין דיון

שמעון כהן , ט' באייר תשע"ט

נולדה בהם רוח המאבק
נולדה בהם רוח המאבק
צילום: עיסאם האשלמון, פלאש 90

נולדה בהם רוח המאבק. מילשטיין

באוניברסיטת תל אביב תתקיים מחר (רביעי) הרצאתו של ד"ר אורי מילשטיין על עלילת הדם בדיר יאסין ומה שמוגדר בעיניו כערש לידתה של האומה הפלשתינית.

"רוב הציבור בעולם, יהודים, פלשתינים ואחרים, חושבים שהיה שם טבח. העניין שלא היה שם טבח בדיר יאסין הוא נחלתם של מספר חוקרים, ורוב ההיסטוריונים בישראל מחזיקים בדעה שהיה טבח בגלל סיבות אידאולוגיות-שמאלניות. הם חשים שהם לא יכולים לוותר על הטענה הניצחת שאצ"ל ולח"י, אבות הליכוד, היו רוצחי נשים וילדים. זה מה שחושבים הפרופסורים והאידאולוגים והמנהיגים. רוב הציבור לא נכנס לפרטים".

מוסיף על כך ד"ר מילשטיין ומדגיש: "אספקט נוסף וחשוב יותר הוא תוצאת העלילה הזו. הטענה שלי אומרת שהאירוע בדיר יאסין הוא החשוב ביותר במלחמת העצמאות, ואולי גם לא רק במלחמת העצמאות. את זה רוב הציבור לא מקבל למעט כמה חוקרים שנמצאים אתי".

כשהוא פורט את טענותיו הוא פותח בסוגיית הטענות על הטבח: "הטענה במלחמת העצמאות הייתה שאחרי הקרב לקחו את מי שלא נהרגו וטבחו בהם במחצבה מחוץ לדיר יאסין. את הטענה הזו הפרכתי כבר לפני ארבעים שנה. בתחילה לא קיבלו את זה אבל בהמשך קיבלו את הדברים. אבל אז הגיעו השמאלנים ההומניסטים וטענו שאמנם נכון שלא הרגו אותם אחרי הקרב, אבל הם נהרגו בזמן הקרב וזה אכן היה טבח".

"אני אומר על כך שכשדובר על טבח דובר על אחרי הקרב. כך טען איש הסזון מאיר פעיל. הוא דיווח שלקחו את האנשים וטבחו בהם אחרי הקרב. טבח כזה לא היה. אם אומרים שנהרגו במהלך הקרב אז למה רק דיר יאסין. הרי גם בלוד ומקומות אחרים נהרגו נשים וילדים, אבל שם זה הפלמ"ח, ההגנה וצה"ל בהמשך ביצעו, אבל לא מדברים על כך. כאן הופכים את זה לדגל על "הימין הרצחני". הדבר הזה עדיין מחזיק מעמד ואני משיב בצורה פרשנית שבפועל כשיש קרב בשטח בנוי נהרגים בו גם נשים וילדים. כך זה היה גם בג'נין ובשכם בחומת מגן".

"לגבי תוצאת האירועים: דיר יאסין הוא המניע לכך שערביי ארץ ישראל ברחו ליו"ש, לירדן, למצרים, לעזה ומקומות נוספים. חשוב לדעת את זה. זה קרה בגלל העלילה בדיר יאסין ולא בגלל תקיפות של צה"ל פה ושם. על זה אין ויכוח. המשמעות היא שאם היה נותר כאן גיס חמישי ספק אם היינו מחזיקים מעמד כשתקפו אותנו הצבאות הסדירים", אומר מילשטיין המעיר כי "יכול להיות גם על זה ויכוח", אך "הדבר העיקרי הוא שעד מלחמת העצמאות לא הייתה אומה פלשתינית. אפשר להגיד לי שהם היו קיימים עוד לפני כן, אבל מה היא הגדרת אומה? אומרים שלשון משותפת וספרות משותפת וכו'. אני לא מקבל זאת. ההגדרה שלי אחרת: כשפרצה מלחמת העצמאות חלק מערביי ישראל היו נאמנים לירדן, חלק לסוריה וחלק למצרים. איך יכול להיות שמדובר באומה אחת אם הם ראו בעצמם שייכים למדינות שונות?".

לטעמו של ד"ר מילשטיין "יש עניין מכריע הרבה יותר בהגדרת האומה: מובן שלאומה יש לשון משותפת, אבל זה לא מדויק והראיה היא העם היהודי שדיבר בשפות שונות. מה שבעיקר מגדיר בהיסטוריה את האומה זו הנכונות של חבריה לסכן את עצמם למען קיום האומה".

"בפרוץ מלחמת העצמאות היו לנו 650 אלף יהודים ומתוכם גויסו 5000. להם היו מיליון ורבע ובפרוץ המלחמה היו מגויסים 300 בלבד. בהמשך לנו זה עלה לעשרת אלפים ולהם לאלף. אני אומר שאם מתוך מיליון ורבע רק שלוש מאות מוכנים להילחם ולהקריב את עצמם זו לא אומה. אצלם כשהיו בעיות לא נלחמו אלא ברחו. ההתנהגות הזו במלחמה מגדירה אותם כלא-אומה".

לעומת זאת "בינתיים חלו שינויים, וכיום ערביי ישראל ומי שמכנים עצמם פלשתינים מוכנים להסתכן, להילחם, לסבול ואפילו להתאבד, מה שלא היה עד 48'. מה הביא לשינוי הזה בהתנהגות שלהם? אני טוען שמה שהביא לשינוי זה מה שקרה בדיר יאסין, המיתוס המכונן של מה שהם קוראים "הנכבה", מיתוס של התגבשותם מאחורי הפעילות המשותפת. הדבר הזה הוא חידוש גדול שאותו אני מציג ומי שרוצה להפריך מוזמן".