בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם קובי סלע

בן 50, תושב בית אל. נשוי לנחמה, אב לשישה, סב לארבע. איש תקשורת ויח"צ

רבקי גולדפינגר , י"א באייר תשע"ט | עודכן: 20:18

קובי סלע
קובי סלע
צילום: מירי שמעונוביץ

התחלה/ נולד בשנת תשכ"ט, בן בכור מתוך חמישה אחים. כתינוק גדל עם הוריו במרכז הקליטה באשדוד לאחר שעלו כזוג צעיר מצרפת. החודש יחגוג 50.

אבא/ מאיר סילם ז"ל, נפטר לפני שנה וחצי בגיל 75. "אבא למד משפטים בצרפת, וכשהגיע לארץ בחר מרצונו לוותר על מקצוע עריכת דין והיה אזרח עובד צה"ל. רק אחרי שנפטר התברר לנו שהתעסק בצבא בדברים שהשתיקה יפה להם. היה איש אמת, ירא שמיים עם אמונת חכמים מוחלטת".

אמא/ מרים (72), עקרת בית. "היידשע מאמא בגרסה הטוניסאית. אמא מסורה ובשלנית מעולה. יד ימינו של אבא. בצרפת התחנכה בבית רבקה, אז הבית שלנו היה עם השפעה בולטת מחב"ד. גם אחרי 50 שנה בארץ היא עדיין בעלת מבטא צרפתי".

בת ימי/ "גדלתי בשכונה שהיו בה יהודים טובים ויהודים יותר טובים. הרחוב שבו גרנו הוביל אל הים, אז בשבתות ובחופשת הקיץ שיירות של אנשים עברו דרכנו. השכנים היו מכבדי מסורת אבל גם נוסעים בשבת. בלילות שבת היו מסיבות רועשות בשכונה".

שידור מהמדורה/ כבר בגיל תשע שידר ברשת א' כעיתונאי זעיר. "השידור הראשון בלייב היה דיווח מתהלוכת ל"ג בעומר בבת ים. שם זה התחיל. בכלל, לאורך השנים הייתי שומע רדיו והרבה".

לבד בתחבורה ציבורית/ "החינוך היה מאוד חשוב להורים שלי, והם שלחו אותנו כבר מגיל צעיר רחוק מהבית ללמוד תורה". ביסודי למד ביסודי התורה של החינוך העצמאי בתל אביב. "נסעתי באוטובוס במשך שעה וחצי כל צד. ללא ספק זה בנה אותי".

הכי שובב/ "הייתי מאוד סקרן והילדות שלי הייתה מלאה במעשי קונדס. למזלי הייתי מסוג הילדים השובב והחמוד. בשלב מסוים אחד המורים החליט שאי אפשר להשתלט עליי והפך אותי לשחקן ראשי בהצגה, כך שכמעט חודש ימים הייתי עסוק בהכנות להצגה ובעיקר בלא להיכנס לכיתה שלו".

ירושלים/ בגיל 17 עזבה משפחתו את בת ים וקבעה את ביתה בירושלים. "אני שמחתי על המעבר. אחרי החום המהביל של בת ים, בירושלים הרגשתי כמו בשוויץ".

קח מקל, קח תרמיל/ "היה לי חבר שאבא שלו היה חבר אגד. הוא הביא לי כרטיס נוסע חינם של אחיו, וכל יום היינו עולים לאוטובוס ונוסעים יחד למקום אחר. כך במשך שלושה שבועות טיילנו להנאתנו בארץ".

שיעור לחיים/ כשאביו גילה במקרה על הטיולים היומיים של בנו הוא נדהם. "הוא הסתכל עליי ואמר: 'אני שולח אותך ללמוד בישיבה כדי שתגנוב?! זה חילול השם'. לא נחה דעתו עד שהוא הלך איתי לתחנה המרכזית בירושלים וקנה כרטיסי אוטובוס הלוך-חזור לכל המקומות שנסענו אליהם, ואז כיבד אותי בלקרוע אותם".

מתקבל/ למד בישיבה הקטנה תורת חיים בבני ברק במשך שלוש שנים. "בהמשך הפעלתי פרוטקציות כדי להתקבל לישיבה החרדית-ליטאית עטרת ישראל בבית וגן. להגיע מישיבה ספרדית לשם זה לא היה מובן מאליו. הלימודים היו באווירה ליטאית אשכנזית שעד אז לא הכרתי, אבל בדיעבד יותר התאימה לי".

התחנה ביפו/ לישיבת מיר הירושלמית הגיע בגיל 21. באותן שנים פעל בסתר בעיקר במוצאי שבתות כעורך ומפיק בגלי צה"ל. "לארז טל הייתה בזמנו תוכנית בידור בשם 'מה יש'. שלחתי לתוכנית חומרים שהם אהבו והשתמשו בהם. לאט לאט התחברתי לתחנה. התחלתי להפיק ולערוך ואפילו לשדר. גם שידרתי דיווחי תנועה מירושלים. הייתי המון בגל"צ ונהניתי מאוד מהעשייה הרדיופונית הזאת".

לערוץ/ "באחד הימים פגשתי במסדרונות גל"צ את פיני יצחקי, מראשוני השדרנים בערוץ 7, והוא אמר בתמיהה: 'למה אתה לא בא אלינו לאונייה?'. ערוץ 7 בדיוק החל את שידוריו מתוך אוניית הצבי, שעגנה מול חופי תל אביב ושידרה מלב ים".

מתגייס למשימה/ ואכן, כעבור כשנה החל לעבוד בערוץ 7. "הייתי שדרן רצף על האונייה. שם למדתי איך לגשת למיקרופון, איך להתכונן לשידור ואיך חיים על אונייה. הייתי מתיישב באולפן הצף ומשדר תוך כדי שהגלים עולים ויורדים".

קופץ למים/ "התחלתי בקיץ, כשהים רגוע ואפשר אפילו לקפוץ למים לשחות. בחורף, כשהים מתחיל להיות גבוה, התחושה כבר איומה. יש בחילות והקאות. אבל למרות הקושי אתה מודע למשמעות הגדולה בתפקיד שאתה עושה".

ליבשה/ "כשהודיעו לי שאני יורד לאולפנים בבית אל כדי להנחות ולהקליט תוכניות זאת הייתה גאולה בשבילי. הייתי מקליט כל מיני תוכניות, אירוח ומוזיקה, מסתובב בארץ ככתב שטח ונהנה כל כך".

הבשורה/ "יצרנו בערוץ 7 תכנים שלא היו עד אז. קראנו תיגר על כל מה שהיה קיים. הרגשנו שאנחנו משנים עולם. מדובר היה במעשה חלוצי ואמיץ, שזכה לחיבוק מהמחנה הלאומי אבל פחות מהשמאל ומרשויות המדינה".

החצי השני/ נחמה (47), גננת ותיקה ומוערכת בבית אל. "בסוף היא מנהלת את הבית ואחראית באמת לחינוך הילדים. בעלת סבלנות אדירה, בעיקר לשבעת הילדים שלה – ששת הילדים והבעל. היא העוגן ועמוד השדרה של חיי".

הנחת/ שישה. הבכור מאיר (25), נויה (24), שרה (22), התאומים דוד ויונתן (19) והקטן בנימין, בן 15, שנולד בה' באייר. "חבורה מדהימה שמצדיקה את כל הטרחה והרעש שבדרך".

בית אל/ כזוג צעיר הם קבעו את ביתם ביישוב בית אל. "מאוד הערצתי את ציבור המתנחלים. חשבתי שאני רוצה להיות חלק מהם, וככתב בערוץ זה היה מהלך הכי טבעי. מאז אנחנו שם, כבר 27 שנים, חלק ניכר ומשמעותי מחיי, לאחרונה גם כחבר המועצה".

תמו שידורינו/ "השתתפתי ברגעי היצירה והעשייה הרדיופוניים בערוץ 7, לצד רגעי המאבק הלא פשוטים על עצם קיומנו. הייתי שם גם כששוטרים פשטו על האולפנים בבית אל והפסיקו את השידורים".

המיקרופון ביד/ למרות שערוץ 7 נסגר, הוא לא עזב את המיקרופון מעולם והגיש תוכניות רדיו רבות ומגוונות בתחנות השונות, בעיקר בתחום המוזיקה והתרבות. "שידרתי כמעט בכל תחנה אפשרית החל מגל"צ, רדיו תל אביב, רדיו מורשת, קול ברמה, קול חי ועוד".

עיתונאי/ בנוסף לכך, לאורך השנים כתב טורים וכתבות מעל במות שונות, בעיתונים חרדיים כמו משפחה ובקהילה, וגם בבשבע. "תמיד אהבתי לכתוב ולבטא את הדברים במילים. יצרתי סגנון ציני שאני גאה בו".

גם לדתיים/ לאורך התקופה שימש ככתב צרכנות באתר ערוץ 7. "קיבלתי המון הודעות לעיתונות, ושמתי לב שאין משרד יח"צ דתי. הבנתי שלא יכול להיות דבר כזה, והחלטתי להקים משהו דתי משלי". כך פתח את משרדו 'תקשורת כהלכה'.

חוזר לעזה/ שנה וחודשיים אחרי הגירוש מגוש קטיף הסתנן אל תוככי עזה עם שלומי אלדר, אז כתב לענייני ערבים בערוץ 10. "הגענו אל חורבות היישוב קטיף, לבית הכנסת החרב ולבניין המועצה שהפך לאוניברסיטה. הכול היה שומם וצחיח. חורבן אמיתי. תיעדתי הכול והוצאתי את זה בסרטון 'על חורבותיך קטיף'".

יחצ"ן כהלכה/ במשך שלוש שנים עבד במשרדו בפתח תקווה עד שנכנס כשותף במשרד גל-אורן. "כמעט שלוש שנים הייתי שם, אבל אחרי שרצונותיי היצירתיים לא יכלו להתממש עזבתי והקמתי משרד חדש בשם 'קוביס'. מאז אני שם. לשמחתי, אני מזוהה עם הדברים הכי מקוריים וכיפיים. בין הלקוחות שלי: פרטנר, ישי ריבו, אברהם פריד ועוד".

קונקשן/ יחד עם חברו אפרים קמיסר יצר סדרה של תוכניות וידאו לנוסע הישראלי שומר המצוות, אשר מלמדת מה יהודי יכול לעשות במהלך ההמתנה בקונקשן. "בית כנסת, מקווה, מסעדות כשרות ואטרקציות בקרבת מקום". הסרטונים מפורסמים ביוטיוב. "עד היום צילמנו בבנגקוק, הונג קונג ועוד".

הלל/ השנה אמר לראשונה הלל ביום העצמאות. "יצאתי למסע לפולין במשלחת של רדיו קול חי. הביקור במיידאנק היה מטלטל. חזרתי משם אדם אחר. כשאתה נכנס לתאי הגזים וקולט איך הם ניסו בכל הכוח להכחיד את העם היהודי, ואף על פי כן הקמנו מדינה משלנו עם עולם תורה פורח - אתה מבין שחייבים להודות לה' על הנס האדיר".

אם זה לא היה המסלול/ "אני מניח שהייתי בעסקי הבישול וסביב האוכל. זה נראה לי תחום מאוד יצירתי וטעים".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ "מאז שהמשרד עבר לירושלים, אני מתפנק עם השכמה בשעה שש וחצי, תפילה, שיעור דף יומי, קפה ראשון וצלילה לעבודה". חוזר הביתה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ואז ערבית, חותך סלט לרעייתו, צופה בחדשות ומתעדכן בפייסבוק ובאינסטגרם. לישון הולך בסביבות חצות.

פלייליסט/ "במקצועי, יהיה לא אחראי לומר אילו זמרים אני אוהב. התעדוף הוא זמרים שהמשרד מיח"צן ורובם כבר הפכו לחברים ברמת משפחה, אחריהם זמרים טובים שלא קשורים למשרד. אבל האהבה האמיתית שלי היא לג'אז מודרני, עכשווי, עם נגיעות אלקטרוניות. אני יכול להאזין לזה שעות".

השבת שלי/ "קודם כול הפסקה מהלחץ, מהאינטנסיביות, מהסמארטפון. זה זמן לחיזוק שרירי השינה וזמן ליותר בית. בשבת בצהריים נפגשים החבר'ה לשיעור במסכת שבת עם נגיעות נייעס קלות".

קדימה אוכל/ בחודשים האחרונים מתרחק מגלוטן, סוכר ודומיו, ולכן ארוחת הצהריים שלו תכלול ירקות וחלבונים, "יש במשרד טוסטר לפרגיות ותנור אפייה לנתחי סלמון".

דמות מופת/ אביו, רבי מאיר סילם ז"ל. "יהודי מיוחד וענק, והאמת שמרוב צניעותו לא הבנו בזמן אמת עם מי חיינו. ממנו למדתי להיות מצחיק כשצריך ורציני כשצריך. הייתה לו הקפדה ללא פשרות על קיום מצוות והתנגדות בלתי מתפשרת לדיבור בבית הכנסת. דמות מופת גם ביחס שלו לממון של אחרים. הלוואי שהייתי דומה לו במשהו".

מפחיד אותי/ טיסה. "לא מבין איך הדבר הזה מתרומם לשמיים, איך הוא שוהה ברקיע וכמובן איך הוא חוזר ארצה. רגעי הנחיתה הם הקשים ביותר. אני טס המון ולא מצליח באמת להירגע. אם יש תמונות שלי מחויך בטיסות - אל תאמינו, הן הכי פייק שיש".

כשאהיה גדול/ "היה לי חלום לעשות קפיצת בנג'י בדרום אפריקה, אולי זה עוד יקרה. ואולי הגיע הזמן לכתוב כבר את הספר שאני מפנטז עליו איזה שני עשורים".

לתגובות: rivki@besheva.co.il