עיר או ביזיון

למה אני נגד האירוויזיון אבל גם קצת בעדו, ולמה את חוקי מרפי אפילו בג"ץ לא יכול לבטל

דביר שרייבר , י"א באייר תשע"ט

מוזיקה פח, מילים אשפה. נציגי ישראל לאירוויזיון
מוזיקה פח, מילים אשפה. נציגי ישראל לאירוויזיון
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

עשר סיבות להתנגד לאירוויזיון: הוא גורם לחילול שבת המוני. הוא מדיר את להקת שלווה. הוא מתקיים בספירת העומר. למרות ספירת העומר יש בו זמרות שמתגלחות. המוזיקה פח. המילים אשפה. השירים אפילו לא מתקרבים לרמה שהייתה פעם. תושבי הדרום מופקרים בגללו. ועוד מציעים להם כרטיסים חינם לחזרות של האירוויזיון, כאילו שהעם היהודי לא סבל מספיק. בושה שמדינה יהודית, בעיר עברית, מופיעה עם שיר שכולו באנגלית.

עשר סיבות להיות קצת בעדו: הוא מוציא את שונאי ישראל מדעתם.

או קיי, נראה לי מספיק.

מרפי עובד בשבת

חוק מרפי מספר 438779/5 בעניין סעודת השבת ותולדותיה קובע: אם לבשת חולצה לבנה ויפה, 100 אחוזים שהיא תתלכלך. אם לפני הסעודה תחליף את החולצה החגיגית בטי-שירט מחוררת מהסדרה האופנתית של סוף מסלול אוגוסט 98', היא תישאר חלקה ונקייה כמו ספר תהילים בבית של בוגי יעלון.

באופן עקרוני אני לא מאמין בחוקי מרפי, אבל גם נפתלי בנט לא מאמין שהוא נשאר מחוץ לכנסת ובכל זאת השומר אומר לו שהכניסה לקהל הרחב רק בימי שני ורביעי בין עשר לשתים עשרה ורק בהזמנה מראש. השאלה היא לא האם אני מאמין במרפי. השאלה היא האם מרפי מאמין בי.

קחו למשל עניין מוזר ששמתי לב אליו בזמן האחרון, כלומר בערך לפני 15 שנה: אם ביום שישי אני מגהץ לעצמי חולצה אחת לשבת, אין ספק שהיא תתלכלך בסעודת ליל שבת, בדרך כלל בזמן הגשת המנה הראשונה, אם כי סביר יותר שזה יקרה כבר בקידוש. לעומת זאת, אם אני מגהץ שתי חולצות, סבירות גבוהה שהחולצה שאלבש תישאר נקייה לגמרי – היין לא יישפך, הרוטב לא יינתז ואף ילד לא יניח עליי בחביבות את ידו המגואלת בחומוס ונזלת. אפילו הקינוח ככל הנראה יעבור בשלום בלי להשאיר עקבות, כי מרפי יודע שיש לי עוד חולצה מגוהצת בארון אז לא מעניין אותו להתעסק איתי.

אם בכל זאת מכה הסטטיסטיקה והחולצה הראשונה כן מתלכלכת, כבר עדיף להישאר איתה עד סוף השבת ולא להוציא את החולצה הרזרבית מהארון, שכן אז היא הופכת לחולצה היחידה, ולפי חוק מרפי יישפך עליה משהו דקה אחרי שאסיים לרכוס את הכפתור האחרון, זה שליד הצווארון. ולא, אי אפשר להערים על מרפי ולהשאיר כפתור אחד פתוח בתקווה שזה לא ייחשב ללבישה מלאה ויציל את החולצה מהגורל שמחכה לה. מרפי, צר לי להגיד, לא פראייר.

אבל יש גם דרך לנצח את מרפי. אם אני מגהץ שלוש חולצות לכבוד שבת, מובטחני שאף אחת מהן לא תתלכלך לעולם. כל מה שצריך לעשות זה פעם אחת לגהץ שלוש חולצות, ולהשתמש רק באחת. בגלל שיש עוד שתיים בארון מרפי לא מבזבז עליי אנרגיה, החולצה שאני לובש נשארת נקייה ושתי החולצות הנוספות משתעממות בארון ולא נקראות אל הדגל. ביום שישי שלאחר מכן כל מה שצריך הוא לגהץ חולצה אחת וללבוש אותה, או להכניס אותה לארון ולהוציא במקומה את אחת החולצות המשועממות. ככה בכל שבוע מגהצים רק חולצה אחת, ובכל זאת לא מאפשרים למרפי השובב לשפוך עלינו חצי ליטר מרק שנייה אחרי שאנחנו גוערים בילדים שהם לא אוכלים יפה.

הבעיה היא שמרפי, הערמומי הזה, לא מוותר בקלות. כלומר אתה מגהץ שלוש חולצות ומניח שתיים בארון, וביום שישי שלאחר מכן אתה מוציא אחת מהן ומגלה שחסר בה כפתור. אתה מחפש את הכפתור שנפל אבל הוא לא שם, כי מרפי דאג להעלים אותו. איפה הוא נמצא עכשיו רק מרפי יודע, אבל מרפי אף פעם לא משתף פעולה, רק עומד לו בצד ומתפקע מצחוק. שיצחק כמה שהוא רוצה, לנו הרי יש קופסה עם כפתורים חלופיים בדיוק למקרה כזה. אז מוציאים את הקופסה ומחפשים כפתור זהה. אין כפתור כזה. בכל זאת לא מתייאשים אלא הופכים את כל הבית ומוצאים כפתור דומה, זאת אומרת לא לגמרי כי הכפתור המקורי היה קטן ולבן וזה שמצאנו גדול ואדום ומשום מה כתוב עליו "ללחוץ בשעת חירום", אבל אל"ף – זאת שעת חירום, ובי"ת – ממילא החולצה תישאר בארון לגיבוי ולא נלבש אותה. אם החולצה הראשונה תצליח לא להתלכלך.

זאת אומרת היא בטוח תתלכלך, כי מרפי יודע שהחולצה הרזרבית לא באמת רזרבית, הרי אין סיכוי שאני אלבש חולצה עם כפתור אדום שלא קשור לכלום. כלומר אני מבחינתי אלבש, רק שאשתי לא תרשה לי לצאת מהבית. ועל החולצה השלישית הרזרבית, זאת שיושבת בארון כבר חודשיים, יש כתם. איך הגיע כתם לחולצה שלא ראתה אור יום? חוק מרפי. ואת החוקים האלה אפילו בג"ץ לא יכול לבטל.

נשארנו עם חולצה אחת עם כתם, חולצה שנייה עם כפתור לא מתאים, והחולצה שאני לובש ובטוח תתלכלך בקידוש.

מה עושים? מגהצים שלוש חולצות ומקווים שמרפי ירחם עלינו וייטפל למישהו אחר. אחת לכמה זמן זה באמת קורה, ואז אני מוצא את עצמי במוצאי שבת עם שתי חולצות תקינות בארון וחולצה אחת שלבשתי כל השבת ולמרבה הפלא נשארה נקייה. יש אנשים שבמצב כזה מסתכלים ימינה ושמאלה, מוודאים שמרפי לא רואה – ומניחים בארון את החולצה המשומשת שהיא אומנם ללא רבב, אבל מפיצה ריח קצת חמצמץ. בעיקר אם מדובר בקיץ. או באביב. או בסתיו. או תמיד. מה שכן, אין כמו ללבוש את החולצה מהשבת שעברה ולהרגיש שניצחנו את מרפי. ככה שבאמת לא צריך להרים ידיים. לא, אני באמת מתכוון לזה. אם אתם לובשים חולצה מהשבת שעברה ועוברים לידי, אפילו אל תחשבו להרים ידיים.

אחוז וחסום

יש לי חבר, לצורך העניין נקרא לו משה (למרות שאם נקרא לו ככה הוא לא יענה כי זה לא באמת השם שלו) שבאופן קבוע מצביע למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה. הוא לא עושה את זה בכוונה (הוא ממש אוכל את עצמו בכל פעם שהקול שלו הולך לפח האשפה של ההיסטוריה), פשוט ככה יוצא בכל פעם. ומה שמדהים זה שבכל מערכת בחירות הוא מצביע למפלגה אחרת (הוא שונא לבזבז את הקול שלו), וכל פעם המפלגה הזאת לא עוברת את אחוז החסימה. ב-2006 הוא הצביע לעוזי דיין, ב-2009 למימד, ב-2013 לרב אמסלם וב-2015 הוא הצביע לאלי ישי. בבחירות האחרונות, כמובן, הוא הצביע לפייגלין. או לבנט. אני לא לגמרי סגור על זה.

נזכרתי בזה השבוע כי שמעתי שנתניהו מאיים על השותפות הפוטנציאליות שאם יעשו לו בעיות במשא ומתן הקואליציוני הוא עוזב הכול והולך לבחירות חדשות.

מפה לשם, כמה מפלגות כבר פנו אל משה כדי לוודא שהוא לא מתכוון להצביע להן.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com