בשבע מהדורה דיגיטלית

נשק הבג"ץ

מאות מבנים פלשתיניים בלתי חוקיים עומדים על תילם רק משום שהעתירות שהוגשו נגד הריסתם תקועות במשך שנים בבג"ץ.

יוסף ארנפלד , י"א באייר תשע"ט

העתירות מוגשות במימון של מיליוני דולרים מאירופה. בנייה פלשתינית בלתי חוקית
העתירות מוגשות במימון של מיליוני דולרים מאירופה. בנייה פלשתינית בלתי חוקית
צילום: תנועת רגבים

ימים אחדים אחרי הפיגוע הקשה שאירע בצומת עפרה בחורף האחרון, שבו נרצח התינוק עמיעד ישראל הי"ד, הוצבו שני מבנים ביישוב עמונה החרב. השטח נרכש על ידי מגורשי היישוב בכסף מלא. אך דא עקא, היות שהליך אישור העסקה עדיין היה בדיונים, הודיעה המדינה על כוונתה לפנות אותם. בהתאם לכך הוגשה עתירה למניעת פינוי המבנים ובקשה לצו ארעי שיורה לא לממש את צו ההריסה. אולם בזריזות מפעימה, בתוך שעות ספורות הוגשה תגובת המדינה שייתרה את הצו הארעי, והמבנים נהרסו עד הייסוד.

"זה כמובן בחיים לא קרה לנו עם עתירות מול הצד הפלשתיני", קובלת עו"ד יעל סינמון מארגון 'רגבים', ומתארת תופעה שצריכה להדיר שינה מעיני כל מי ששלטון החוק יקר בעיניו. מדובר במנגנון משומן שעובר ככל הנראה דרך הרשות הפלשתינית. מדי שנה מוגשות מאות עתירות נגד צווי הריסה שניתנים למבנים בלתי חוקיים שנבנים על ידי פלשתינים ביהודה ושומרון. העותרים מקבלים צווים ארעיים שמונעים את ההריסה עד לדיון לגופה של עתירה, אך המדינה מגיבה באיטיות רבה, עד למצב שבו נוצרת סתימה במערכת. הצו הארעי נותר על כנו וצווי ההריסה אינם ממומשים, כך שמאות רבות של מבנים לא חוקיים עומדים על תילם בהמתנה להכרעות שיפוטיות.

"המינהל האזרחי מכיר את התופעה הזאת, אבל אינו פועל נגדה במישור האסטרטגי", מאשימה עו"ד סינמון, "כלפי חוץ הוא בכלל טוען שאין תופעה כזאת". למרות פניות חוזרות ונשנות של עורכי הדין של 'רגבים' אל משרד הביטחון ואל הממונה על חופש המידע במינהל האזרחי, הללו סירבו לחשוף את הנתונים, על אף שהדבר מעוגן בחוק חופש המידע שקובע: "כל מידע המצוי בידי רשות ציבורית, והוא כתוב, מוסרט, מוקלט, מצולם או ממחושב". לדבריה, "קיבלנו סירוב להעברת המידע, למרות שאנחנו יודעים שהמידע הזה מוחזק על ידי המינהל האזרחי".

הרשימה קיימת

לא מדובר רק בתחושות בטן של אנשי 'רגבים', אלא גם בעדות מוצקה של איש מערכת הביטחון. בישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון איו"ש שהתקיימה לפני כשנה, הודה קובי אלירז, עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, כי רשימת העתירות המתנהלות בפני בית המשפט העליון נגד אכיפה פלשתינית נמצאת בידו, וממילא אף בידי המינהל האזרחי. "קצת התעוררנו אודות האירוע שקוראים לו ריבוי בג"צים", אמר אלירז באותה ישיבה. לשאלת ח"כ ענת ברקו (הליכוד) "האם יש לך רשימה של כל הבג"צים בנושא", הוא השיב: "כן". אך ניסיונות להביא להצגת הרשימה בפני הציבור עלו בתוהו עד עתה.

"למעשה זה תוקע את כל האכיפה נגד בנייה בלתי חוקית במגזר הפלשתיני", מחדדת עו"ד סינמון. "ברגע שיש צו ארעי תלוי ועומד, רשויות האכיפה מנועות מלפעול. למבנים הללו אין שום היתכנות להסדרה והם נמצאים שנים בדיונים בבתי משפט רק כי למדינת ישראל לוקח המון זמן להשיב לעתירות והיא מבקשת ארכות חוזרות ונשנות, כך שכל תיק נמשך שנים ארוכות. למעשה, עם הגשת העתירה הם מקבלים באופן אוטומטי ארכה של שנים למימוש צווי ההריסה. המטרה של הפלשתינים היא להציף את המערכת בעתירות משפטיות, בצורה שלא תאפשר את הרס המבנים, כדי שיוכלו להמשיך את הבנייה הבלתי חוקית, בלי אכיפה".

עו"ד סינמון מדגישה כי מדובר במידע שאמור להגיע לידיעת הציבור על פי חוק, ואין חולק שהוא קיים, אך למערכת יש אינטרס שלא לחשוף את התמונה הלא כל כך יפה הזאת. "זאת תהיה תמונה טובה למשחק שמנוהל על ידי הרשות הפלשתינית, לעובדה שיש מאות אם לא אלפים של מבנים עם צווי הריסה לא ממומשים, בשל הגשת עתירות. בעיקר מקוממת ההשוואה מול המתרחש בצווי ההריסה שניתנים למבנים בלתי חוקיים של אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון. שם רשויות האכיפה מזדרזות. גם כשיש עתירות וניתנים צווים, המדינה יודעת להגיב מהר".

לאחר שהגיעו מים עד נפש, הגישו לאחרונה עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון עתירה מטעם ארגון 'רגבים' לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד הממונה על חופש המידע במינהל האזרחי ביו"ש. בעתירה הם מבקשים מבית המשפט להורות למינהל למסור את מספר העתירות למניעת הריסה של בנייה בלתי חוקית במגזר הפלשתיני ביו"ש בשנים 2018-2015, את רשימות העתירות וכן את מספר המבנים אשר נגדם תלויים צווי הריסה בתיקי בנייה בלתי חוקית במגזרים הישראלי והפלשתיני ביו"ש, ואשר הליכי ההריסה לגביהם מעוכבים או מושהים לאור התקיימות הליכים משפטיים בעניינם.

"כל הליך שמוגש לבג"ץ, אלא אם הוא בדלתיים סגורות או אם יש סיבה מיוחדת, צריך להיות גלוי", קובעת עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, "אם נכנסים לאתר של בית המשפט העליון, אפשר לאתר את התיקים שהוגשו. במידה ומדובר בבקשה לתכלול הרשימה, מי שיעבוד קשה - יוכל למצוא אותו. מאידך, אם יש פרוטוקול שאומר שהמידע הזה קיים ולא מצריך לעבור על אלפי תיקים, זה חלק מאיסוף הנתונים שמשרד הביטחון צריך להביא. בוודאי כאשר משרד הביטחון ונציג מטעמו יודע את המספרים. אין ספק שזה לא סירוב סביר. אם יש עלייה במספר העתירות בנושא, המידע צריך להיות גלוי".

מסלול הכסף

עתירה לבג"ץ היא סיפור יקר, לכן קשה להניח שכל כך הרבה פלשתינים תמימים הצליחו לגייס בכוחות עצמם את הסכום הנכבד הדרוש למימון הגשת העתירה נגד צווי הריסה. התשובה נמצאת בדו"ח של ארגון NGO מוניטור, אשר חושף כי ממשלות נורבגיה, בריטניה והאיחוד האירופי, מעבירות מדי שנה מיליוני דולרים לארגון סיוע הומניטרי נורבגי שנקרא מועצת הפליטים הנורבגית (NRC). הארגון, יחד עם שותפים פלשתינים מקומיים, מנהל תוכנית משפטית מסיבית של אלפי תיקים בבתי המשפט הישראליים, נגד הריסת בתים, החל מהתראה ראשונית ועד לחאן אל-אחמר. רק כדי לסבר את האוזן, בשנים 2017-2016 הועברו לפעילות המשפטית של NRC בארץ 9.6 מיליון דולרים מהאיחוד האירופי, 5 מיליון דולרים מבריטניה ו-6.3 מיליון דולרים מנורבגיה.

"אם בעולם מושלם הפרויקט אכן היה נותן מענה ככלי משפטי שנועד לעזור לפלשתינים תמימים שאין להם כלים משפטיים, ניחא. אבל כשמתוודעים לחוזים ולגודל המענקים בין הממשלות ובין הארגון, רואים שהכלים המשפטיים הם רק תירוץ", מאבחן איתי ראובני מארגון NGO מוניטור. "הממשלות אומרות בפה מלא שהאקט המשפטי נועד כדי להפעיל לחץ על ישראל. הם אינם פועלים על פי צרכים הומניטריים, אלא על פי נראות ציבורית גבוהה יותר. מדברים על הפעלת לחץ בינלאומי. מצאנו אפילו ציטוט של אחד מעורכי הדין שלהם שאמר שזה נועד להתסיס את המערכת. אנחנו רואים שהכוונה מאחורי הפרויקט המשפטי עתיד המימדים היא פוליטית ולא הומניטרית".

חשוב להבין שמדובר במספר מכובד של אלפי תיקים שכאלה. "הם מציבים לעצמם יעדים, כל שנה בין 600 ל-800 תיקים. מדובר בתקצוב של סכומים לא נורמליים, כאשר המובילה היא בריטניה. כלומר, בריטניה מממנת ארגון נורבגי, שפועל תחת חסות הומניטרית שמפעיל אנשים מקומיים ממניעים פוליטיים לחלוטין. יש שיתוף פעולה מלא והדוק עם הרשות הפלשתינית בבחירת התיקים. הם מציפים את בתי המשפט הישראליים בצורה שהם לא יודעים איך להתמודד איתם וגורמים לתהליך להיות אחרת. בשיתוף פעולה הומניטרי לא אמורים לשתף פעולה עם אף אחד מהצדדים בסכסוך".

לדידו של ראובני, הפתרון שעשוי למגר את התופעה או לכל הפחות לגרום להפחתתה, הוא הסדרת ארגוני הסיוע ההומניטריים. "מדובר בארגון ענקי שעושה עבודה נפלאה ברחבי העולם, אבל כשהוא מגיע לישראל הוא הופך להיות ארגון שפוגע בשלטון המקומי. צריך לגבש קריטריונים אילו ארגונים הומניטריים יכולים להיכנס לכאן, ומתי הם מפסיקים להיות ארגון הומניטרי ומתחילים להיות ארגון פוליטי. גם מול הממשלות הזרות עצמן, צריך לומר נחרצות שאנחנו לא מוכנים שממשלה זרה תתערב לנו בחיים ותציף אותנו באלפי עתירות בבתי המשפט. אין מצב שזה היה עובר באף מדינה אחרת".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "בניגוד לאמור בפנייתך, משרד הביטחון השיב ביום 29.4.19 לבקשה שהוגשה על פי חוק חופש המידע, כי מרבית המידע המבוקש מצוי במינהל האזרחי וכי יש לפנות לממונה על חופש המידע במינהל האזרחי".

מהמינהל האזרחי נמסר בתגובה כי "במינהל האזרחי התקבלה בקשה לקבל חומר רב המתייחס לתוכנן של מאות עתירות ולא רשימת עתירות גרידא. חלקו של המידע כלל אינו בידי המינהל האזרחי, ורובו של המידע נגיש לציבור באתר הרשות השופטת או ניתן לקבלה באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט בהתאם לתקנות בתי המשפט הקובעות סדרי דין ספציפיים לשם כך. לאור זאת ובהתאם לעקרונות חופש המידע שעל פיהם פועל המינהל האזרחי הופנו הפונים לרשות השופטת. לאחרונה הוגשה בקשה נוספת למידע והיא נבחנת בימים אלה".