חניכי 'חבצלות'
חניכי 'חבצלות'צילום: דובר צה"ל

הם מתנהלים כמו סטודנטים לכל דבר ועניין. הולכים יום-יום לשיעורי כלכלה, פילוסופיה או מדעי המדינה, מכינים שיעורי בית ולחוצים, כמובן, בתקופות המבחנים.

אבל, כנראה שאם הם "ירחפו" באחד הקורסים, הראש שלהם לא ינדוד לנסיעה לים עם החברים אחרי יום הלימודים, אלא לבעיות מודיעיניות מורכבות או דילמות פיקודיות שהם עשויים להתמודד איתן בקרוב.

"חניכי 'חבצלות' הם חלק מתוכנית דגל אמ"נית לעתודה פיקודית-מקצועית בחיל המודיעין", פותח מפקד הכשרת "חבצלות", רס"ן נ'. "הסמכתם מורכבת משלושה חלקים מרכזיים - האחד, תואר אקדמי שעובר כעת לאוניברסיטה העברית בירושלים אחרי 14 שנים נפלאות בחיפה, במסלול אנליטי הכולל מתמטיקה, מדעי המחשב, כלכלה או פילוסופיה, ובשילוב מדעי המדינה, מזרח תיכון וערבית. החלק השני הוא הכשרה מודיעינית בת שלוש שנים והאחרון - עיסוק במנהיגות ובפיקוד".

מפקד ההסמכה זה שלוש שנים מספר על החשיבות הייחודית של כל אחד מהחלקים, שהופכת את בוגרי התוכנית למפקדים ולאנשי המודיעין שהם: "אנחנו מנסים להרכיב בשביל החניכים את התמונה הכוללת ביותר שהם יכולים לספוג, לפני שהם נכנסים לתפקידי קבע משמעותיים באגף", מדגיש רס"ן נ'.

"התואר מעניק כלים לניתוח המציאות והסביבה, ההכשרה המודיעינית היא עמוקה ואינטנסיבית ומגיעה לרמת חשיפה גבוהה מאוד לתכנים מורכבים בליבת העיסוק של אמ"ן", הוא ממשיך. "ההכשרה הפיקודית היא כדי לפתח את שכבת המפקדים הזוטרים בחיל, שבתקווה תבחר להישאר אף לקבע ארוך יותר, מעבר לשש שנות המחויבות הראשונית. היום חלק מבוגרי המחזורים הראשונים של התוכנית הם כבר סא"לים".

ב"חבצלות" השכילו לתעל את יכולות אותם חניכים איכותיים ומקצועיים בתוכנית למטרה נוספת בעלת אפקט חברתי ותתרום גם לעשייה העתידית שלהם בהמשך דרכם הצבאית. "מצד אחד, אני רוצה שהחניכים יתנסו בתכנון פרויקט ויבינו איך ליצור תוכנית עבודה - שהיא יכולת קריטית באגף המודיעין, ומצד שני, אני רוצה שהם יבנו תוצר בעל משמעות וערך", מעיד רס"ן נ'.

צילום: דובר צה"ל
צילום: דובר צה"ל

כך נוצר בין היתר פרויקט "נגב". במסגרתו, קבוצה מתוך חניכי המחזור מקבלת את האפשרות והאמצעים לייצר פרויקטים שלא קשורים ישירות לעיסוק הצבאי, אבל חייבים להיות בעלי השפעה על בעיה מסוימת שקיימת בעולם.

"לא הגבלנו את החניכים ברעיונות ובבעיות שהם רוצים לפתור", מדגיש מפקד ההכשרה. "הם מתחלקים לצוותים של 4-3 וניגשים לאתגר. לפעמים הם מנסים לחשוב איך אפשר לייצר פתרון יש מאין, ובפעמים אחרות הם מוצאים שקיים פתרון פחות אפקטיבי לבעיה שהם רוצים לפתור - ומנסים לייעל אותו".

מיד לאחר הסמסטר האקדמי, אליו נכנסו המשתתפים בתום קורס הקצינים בבה"ד 1, התחיל "מיפוי הבעיות", כשלמעשה מדובר בתהליך יעיל ופשוט. "החיילים צריכים להתמקד כקבוצה אחת בכמה בעיות עליהן ירצו לעבוד, וכל חניך הלך לפי נטייתו הטבעית לצוות שעבד על הבעיה שנגעה לו", מפרט רס"ן נ'. "מיד אחרי החלוקה לצוותים, מוצמד לכל צוות מנטור - גורם מהתעשייה בסיוע הפורום הישראלי למנהיגות, המכניס אותם צעד אחר צעד לתוך סביבת העבודה האזרחית בה צריך להיווצר הפרויקט".

"בעיניי, מה שמתקדם כל-כך בתוכנית הזו הוא שאנחנו מכניסים את החניכים שלנו לתהליך פתרון בעיה, כשאנחנו, המפקדים, לא יכולים לעזור להם במציאת התשובה גם אם רצינו", מודה מפקד ההכשרה. "מעולם לא עבדתי עם עיריות או פעילי סביבה כדי ליצור פרויקט חברתי. אם קבוצה באה אליי בחיתוך המצב ואומרת לי שנתקעה, אין לי ברירה אלא לומר להם: 'תשברו את הראש ותחשבו איך אתם ממשיכים לזוז קדימה', מה שמדרבן אותם להיות הכי עצמאיים שאפשר".

באופן בלתי נמנע, חלק מהתהליך כולל גם התמודדות שניתן להניח שרבים ממשתתפי התוכנית לא רגילים לחוות - אי הצלחה. "לפני שנתיים למשל, היה רעיון יפה מאוד של אחת מקבוצות החניכים ליצור קשר בין משפחות שיש בהן ילד חולה אפילפסיה לעמותות מתנדבים, כדי ליצור מעין 'בייביסיטרים' לשמירה על ילדים חולים, שיאפשרו להורים להשאיר את ילדיהם בידיים טובות", משחזר המפקד. "היזמים הגיעו לעמותה הרלוונטית, לתכניות מתנדבים בבתי ספר ולתנועות נוער שנרתמו למטרה, אבל בסוף אלמנט משפטי מנע את קיום התוכנית מטעמי ביטוח של המתנדבים".

צילום: דובר צה"ל
צילום: דובר צה"ל

"הפרויקט עצמו נפל באופן שלצערנו לא יכולנו למנוע, אבל הדרך שהם עברו הייתה יוצאת מן הכלל", משתף רס"ן נ'. "הרבה פרויקטים לא מצליחים בעולם מרובה היוזמות שלנו וזה משהו שאנחנו רוצים ללמד אותם - איך עוברים קיר שנתקלים בו מכל הצדדים, אך גם מה צריך לעשות כשלא יכולים לעבור את הקיר הזה, מתי לוותר ואיך להגיב. כקצינים, הם יחוו את זה באופן רציף וזו הדרך שלנו לייצר סביבה לא סטרילית שבה הם לא מתנסים 'בכאילו' - אלא באמת".

פרויקט שכן הצליח בדרך-לא-דרך לעבור את כל השלבים בדרך להשלמתו בתקופה האחרונה, שייך לצוערת מ', חניכה בתוכנית בשנה ב'. יחד עם הצוות שלה, לקחה על עצמה בעיה רוחבית - שכמעט לא ברור איך אפשר בכלל להתמודד איתה.

"בהתחלה, התעסקנו רק בבעיות ולא בפתרונות, ולכן הלכתי רק לכיוון של בעיה שעניינה אותי - חוסר סקרנות בקרב ילדים", היא מציינת. "זה הצורך הכי טהור שיש, ולכן הוא כל-כך משך אותי".

כשצוערת מ' מספרת על המניע לפרויקט של קבוצתה, התשוקה אליו ניכרת במילותיה. "בני נוער רבים מגלים ציניות כלפי בית הספר, ולמרות זאת אני רואה חשיבות ענקית בכך שהדורות הבאים יהיו אוהבי ידע וירצו תמיד ללמוד ולפתח את החשיבה שלהם", מדגישה הצוערת. "כשחקרנו את הבעיה, הבנו שהיא נובעת מתחושת מחסור באתגרים שבית הספר מספק, או מתחושת חוסר עניין - שמובילה לתסכול מחוסר ההצלחה".

הקבוצה של מ' הגיעה למסקנה שהדרך הטובה להשיג את מטרתה היא למצוא תחומים הרחוקים מבני הנוער ביום-יום, וליצור מוצר מעורר סקרנות כלפי הנושאים הללו, שיהיה נגיש במרחב הציבורי. "נוסף לאנשי מוצר וחינוך ואפילו גרפיקאית שהשתתפו בתהליך ועזרו לנו לחקור את התופעה, 350 בני נוער מרחבי הארץ אשר ענו על הסקר שלנו הכריעו כי האופן הנכון ביותר הוא לא למקם פוסטרים עם 'טריגרים' המפנים לתחומי ידע שונים בבתי הספר או במתנ"סים, אלא דווקא במקומות שמסתובבים בהם בזמן הפנוי ללא כפיפות למסגרת כלשהי, כמו מרכזים מסחריים, תחנות אוטובוס ומגרשי ספורט".

"אנחנו החלטנו להתמודד בין היתר גם עם המכשול הכלכלי. את העובדה שיש בני נוער שיכולים להרשות לעצמם חוגים ושיעורים פרטיים ולצבור את הידע באופן שבו הם בוחרים, בשעה שאחרים לא זכו לאמצעים כאלו", ממשיכה הצוערת מ'. "היום, כשהכול באינטרנט, הבנו שנוער כזה רק צריך גירוי קטן שימשוך אותו לנושא מסוים, והם ימשיכו להתעניין בו לבד, ובחינם. הם לא צריכים שיעור, אלא שייגרמו להם לגלות עניין".

"החלטנו לגשת לבני נוער בחטיבת הביניים, בגיל שבו עדיין דעתניים אבל גם ניתנים להשפעה", היא צוחקת. "ראינו שבאזור הקריות יש השקעה גדולה של הרשויות המקומיות בפעילויות מהסוג הזה ופנינו לעיריות בקריית ים ובקריית אתא, שהסכימו לשתף איתנו פעולה כמעט מיד. תוך כדי, אישרנו את הפרויקט עם גורמים ביורוקרטיים ועבדנו עם מועצות הנוער בעיריות עצמן".

כך, הצליחה הקבוצה של מ' לרתום את שתי העיריות, מעצבת שעיצבה את הפוסטרים בהתנדבות ועשרות בני ובנות נוער לפרויקט.

"הפוסטרים החלו להופיע בערים שונות עם שלל הנושאים שבחרנו - פילוסופיה, ביולוגיה, אמנות והכול - מונגש עם קישורים וברקודים המפנים למידע נוסף באינטרנט, החורג מתוכנית הלימודים", היא מסבירה. "אנחנו אפילו עומדים להרחיב את הפרויקט על מנת שבני הנוער יוכלו להתחרות, ולבחור ולעצב את נושאי הפוסטרים בעצמם. אנחנו שואפים לכך שהנערות והנערים שאנחנו רותמים יהפכו גם למנהלים ולמבצעים של המיזם. זה הישג בלתי נתפס מבחינתנו".

"למדתי יותר איך לעבוד בקבוצה בלי מנהל אחד שמכתיב, ובו בזמן לעמוד מול אנשים חיצוניים כגוף אחיד ומגובש", היא משתפת. "את מבינה איך לשכנע, להציג את הטענה שלך ולהיכנס לנעליים של מי שעומד מולך - דבר שאני יודעת שאזדקק לו בעתיד השירות הצבאי שלפניי".

את המפעל הזה מנהלים מ' ושותפיה לצוות בשעות המוקצבות בתוכנית, בשעה שהם גם סטודנטים אשר עוברים הכשרות מודיעיניות ופיקודיות. "לפעמים יש מחסור בשעות שינה או סופ"שים בבית שמוקדשים למטרה, אבל לרגע זה לא הטריד אותנו", היא אומרת בחיוך. "בסופו של דבר, זה השתלם וההצלחה גדולה. הזמינו אותנו להמשיך ולהפיץ את הפרויקט לכל מחוז הצפון והכול בזכות ההזדמנות הזו, הצוהר שנפתח לנו ב'חבצלות'".

"הבנו כמה קושי יש בתכנון פרויקט וכמה נדרשת הכנה מקדימה", היא מסיקה במבט לאחור. "יחד עם זאת, צפינו את האתגר הכולל מראש והבנו שעם בקיאות, מחקר מעמיק ושליטה בעניינים אנחנו יכולים".

מפקד ההכשרה, רס"ן נ', מסכם ומסביר מדוע בעיניו הימצאות התוכנית במסגרת הצבאית הפכה אותה לכה מיוחדת: "קצין מודיעין חייב לדעת להוביל תהליכים. כשהוא חווה את מה שהוא עתיד לעבור בשירות הצבאי דווקא במסגרת האזרחית, הוא מבין זאת על בשרו. להביא לחניכים שלי מבחן שהתשובה אליו לא ידועה לא להם או לי - זה בדיוק מה שמדמה את המציאות המקצועית איתה הם יתמודדו באמ"ן, וזה כל היופי".