במלאת ארבע שנים לכניסה לבית הכנסת בכפר השילוח-סילוואן שבמזרח ירושלים שוחחנו עם יוסף ברוס, מנכ"ל מדרשת קדמת ירושלים ומי שמנהל את נושא התיירות בכפר השילוח ובעיר העתיקה, המספר על משמעות השיבה לכפר השילוח וההתרגשות סביב המהלך.
"בית הכנסת המקורי ששימש את הקהילה התימנית שעלתה בתרמ"ב ובנתה קהילה גדולה בשיפולי עיר דוד באזור כפר השילוח. במרכז הקהילה היה בית הכנסת כמקובל בקהילות ישראל.
''כש'עטרת כהנים' חידשה את ההתיישבות היהודית בכפר השילוח הייתה ציפייה לחזור לבית הכנסת שהוא ליבת הישוב. הכניסה לבית הכנסת הייתה מאוד מיוחדת כי זו לא רק ההתיישבות שהתחדשה, אלא שזו גם הרוח, התורה והמהות של הכניסה. זו הייתה חגיגה גדולה".
בדבריו מציין ברוס כי "בית הכנסת הוא אחד המבנים היחידים שנותרו על כנם, בעוד המבנים האחרים נבזזו עד כדי לקיחת האבנים על ידי הפורעים. באחרונה נחשפו שתי כיפות של בית הכנסת המקורי ובשנה האחרונה עברה החלטה בשיתוף משרד המורשת ומשרד התרבות להפוך את בית הכנסת לאתר מורשת.
''המשמעות היא גם השקעה של ארבעה מיליון וחצי שקלים, אבל מה שמיוחד בכך הוא עצם העובדה שבכך המדינה מעריכה את מורשתם של אותם יהודי תימן שעלו ממרחק של אלפי קילומטרים לארץ ישראל מתוך אהבה לארץ ישראל".
האם כל סיפורי המורשת הללו יחד עם ההתרגשות הגדולה מצליחים להביא למקום גם מטיילים ומבקרים? ברוס אומר: "מגיעים הרבה, אבל לא מספיק. בחול המועד עשינו סיורים חינם והגיעו קרוב לאלף איש ולקראת יום ירושלים יש קבוצות רבות שנסגרות. אנחנו מגיעים לכמה אלפי אנשים שמגיעים וזה חידוש גדול".
ועד כמה הסוגיה הביטחונית מטרידה את המעוניינים לבקר במקום? "מי שמגיע רואה שמשטרת ישראל, מג"ב ושאר גורמי מדינת ישראל שומרים על כל האזורים. אין בעיה להגיע. זה מקום חשוב ומיוחד וכל אדם שמגיע ורואה בעין את המקום מתמלא. אנשים מברכים 'ברוך מציב גבול אלמנה' בהתרגשות. חוזרים לבית כנסת שחוזר ומשמש כבית כנסת".
מדבריו של ברוס עולה כי השיבה אל כפר השילוח כללה גם חשיפה של תזכורות מעברו היהודי של המקום. "כשהחלה עבודת השימור החופרים נגעו בקירות כדי לבדוק את החוזק שלהם. באחת החפירות גילו פתחי מזוזה. הם עברו בכל הדלתות וראו בכולן את החורים במשקוף שלתוכם הוכנסו המזוזות. אין סימן יהודי גדול מזה. כעת רואים את החיים היהודים מתעוררים לתחיה".
ומה באשר לשכנים המוסלמים, האם הם מקבלים את העובדה שיהודים שבים למקום, לעיתים תוך פינוי משפחות מוסלמיות? "'עטרת כהנים' מציינת ארבעים שנה של גאולת ירושלים וחידוש הישוב היהודי. בהתחלה היו הרבה תגובות קשות על פינוי משפחות וערבים הגיבו בזריקות אבנים ומעשים חמורים יותר, אבל כשמודדים את הדברים לאורך זמן יש השפעה חיובית להתיישבות הכנסת שהוא ליבת הישוב. הכניסה לבית הכנסת הייתה מאוד מיוחדת כי זו לא רק ההתיישבות שהתחדשה, אלא שזו גם הרוח, התורה והמהות של הכניסה. זו הייתה חגיגה גדולה".
"בעבר המשטרה לא הייתה נכנסת לאזור הזה וכך גם העירייה. תשתיות הביוב והכבישים היו מוזנחות כי היה שם טרור וארגוני פשע. היום יש שם פרויקטים של עיריית ירושלים לשיפור תשתיות, לניקיון הזבל, הובאה חברה חיצונית שמטפלת רק באזור הזה. נוצר שיתוף פעולה", אומר ברוס המודה כי אמנם עדיין קיימת עוינות, אך מתחת לפני השטח נוצרים גם יחסי שכנות.
"התושבים כאן הם גיבורים, מתמודדים מדי יום עם אלימות, הקנטות וגילוי טרור של בקבוקי תבערה, אבל אם לפני 15 שנים לא היו מסתובבים כאן יהודים, היום קבוצות מסתובבות בלי בעיה. הדברים מורכבים ומאתגרים אבל בראיה ארוכת טווח יש כאן מהפכה של התחדשות ירושלים וגאולת בתים, ובין לבין גם כשטוב ליהודים טוב לערבים".