בשבע מהדורה דיגיטלית

אירופה בשלוש הערות

על מעלותיה של תחרות האירוויזיון, על הבשורה שמביא השיר הזוכה ועל התהליך שעבר המגיש ארז טל. טורו של אבי סגל מהעיתון "בשבע".

אבי סגל , י"ח באייר תשע"ט | עודכן: 13:21

שלווה
שלווה
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

1. פסטיבל האירוויזיון סחף השנה את מיטב בנינו ובנותינו, גם כאלה שבדרך כלל לא נוטים לצבוע את התחרות בצבעים ורודים מדי, תסלחו לי על הביטוי.

לצד האופוריה זוהתה גם חמיצות בקרב חלקים במגזר הדתי, משל היו אוהדי הפועל ירושלים ברגע זכייה של מכבי ביורוליג. אפשר להבין אותם. קשה להתעלם מהפגיעה של האירוויזיון בערכי השבת, הצניעות, המשפחה והטעם הטוב. גם עניין הכשרות בעייתי, שכן בן המגזר לא יכול לצפות במופע בלי לבלוע כמה צפרדעים בדרך.

מנגד, לא נכון להתעלם מכמה צדדים נאים שהאירוע מביא עמו. למשל, מתי לאחרונה ראינו רבבות אנשי שמאל ליברלי שקועים עד צוואר בגאווה לאומית פטריוטית? מתי נראתה ארץ ישראל יפה כל כך בסרטונים שמשודרים למאות מיליונים? ומה נגיד על הפקה ישראלית מרהיבה שלא נגמרת בהתרסקות, מתי זה קרה? ומה עם שיפור המורל הירוד אחרי התקופה הקשה בדרום, האם אפשר לבטל אותו בתנועת יד מזלזלת?

אכן, יש סיבות רבות לעקם את האף, אבל החמיצות היא - איך לומר - לא מאוד קונסטרוקטיבית. בדומה לכיסוי הראש של לינור אברג'יל, להבדיל, גם הצד השני כאן כדי להישאר. אם התרבות הזאת לא לנו, עלינו להשקיע בזאת שכן וגם לדאוג שיהיה לה ביקוש. רבים בתוכנו התמוגגו מהופעתה של להקת שלווה ואף ראו בה סמל לשמירת השבת ולהדרה החילונית. אבל מי גילה את הלהקה והעלה אותה לתודעה בישראל ובאירופה כולה, ערוץ 20? עוצמה יהודית? מי היה נחשף לקסם הזה בלי מדירי הדתיים ומתווכיה של תרבות הרייטינג, יהיו מניעיהם אשר יהיו?

אז כן, מותר לא לאהוב את התחרות, אבל חשוב יותר להתמקד בהשפעותיה החיוביות. אדרבה, נראה אותנו משמחים את נפגעי הטילים בעזרת ערכינו ותרבותנו. נראה אותנו מהווים אור לגויים במקום אור לגאים. כרגע, רוב התרומה המוזיקלית של המגזר מגיעה מאנשים שצמחו בערוגות תרבותיות זרות. צריך למצוא את הדרך להגיע ללבבות של האנשים בלי לסגוד לנטע ברזילי, אבל גם בלי להסתגר בגטו של יצירה וצריכת תרבות.

הגשימו את החלום - "שלווה" על במת האירוויזיון

2. השינוי התודעתי והפוליטי בחייו של המגיש אברי גלעד פרנס לא מעט כלי תקשורת בשנים האחרונות. הרבה פחות דובר ונכתב על השינוי שעבר שותפו לשעבר של גלעד, ארז טל. בספרו 'המרד השפוף' מ-1997, תיאר גדי טאוב את המעבר של טל מעמדת המורד החצוף והבועט אל לב העולם המסחרי והרדוד שבו בעט. מאז הספיק טל לעבור כברת דרך נוספת אל הזרם המרכזי של הזרם המרכזי, תחילה בהגשת 'האח הגדול' וכעת כצלע המבוגרת של מגישי האירוויזיון. אפשר רק לנחש מה היה אומר מגיש 'מה יש' ארז טל על מגיש האירוויזיון ארז טל.

אין טעם לבוא בטענות לאיש. יש דרכים גרועות יותר להתפרנס מאשר להנחות תחרות שירים. למשל, להגיע אליה עם רטייה על העין ולזייף את הנשמה. אבל יש משהו מכמיר לב בהופעתו של טל, שלרגע לא נראה כמי שנהנה מהמעמד. הקראה נטולת רגש של טקסטים נטולי חן היא בוודאי לא פסגת הקריירה של אושיית הנונסנס לשעבר, ואת התחושה הזאת – בניגוד לשירים של מדונה – אי אפשר לזייף.

3. בפעם השנייה בתוך שלוש שנים, השיר הזוכה הוא בלדה נטולת מלווים, ריקודים, פירוטכניקה צעקנית או לבוש מאותגר מטראז'. קהל המצביעים ברחבי אירופה העדיף מוזיקה על פני קרקס. אולי הגיע הזמן שחלק מהמדינות יבינו את הרמז.