תל שילה
תל שילהצילום: ארכיון שילה הקדומה

"'אתם מוזמנים לצעוד בעקבות המסע של אברהם', מתנוססת הכותרת באתר משרד התיירות הפלשתיני, המזמין לטייל במסלול של מנזרים וקברי שייח'. השמות המרמזים על המקור היהודי של האתרים עוברים שינוי כך שיתאימו לנרטיב של המסע, והעתיקות הרבות המעידות על החיים היהודיים הקדומים מוסתרות מעיני המטיילים". כך נפתחה בגיליון 'בשבע' האחרון כתבתו של יוני רוטנברג "הורסים היסטוריה".

לא בחנו את העובדות כפי שהן מוצגות, אבל החוויה שעוברת מהקריאה בהחלט לא נעימה. מחיקת הסיפור שמחבר אותנו לארץ הזאת מלווה בתחושה קשה של פגיעה מכוונת בזהות האישית שלנו. זה כוחה של הארכיאולוגיה. היא עוסקת בעצבים החשופים של כולנו, יהודים ומוסלמים, ישראלים ופלשתינים. אלא שאת הפרקטיקה הזאת, אם היא אכן מיושמת, למדו הפלשתינים ממישהו.

בכתבה האשים רוטנברג את ארגוני השמאל, שעמם אנחנו נמנים, כי יחד עם הרשות הפלשתינית הבנו שנקודת התורפה של הנרטיב הפלשתיני הם השרידים הארכיאולוגיים של החיים היהודיים ולכן אנחנו, 'עמק שווה', שמנו לנו למטרה לפגוע בפעילות של אתרים ארכיאולוגיים ביהודה ושומרון. נניח בצד את העובדה שמדובר בשקר גס שאליו מצטרפות בכתבה רשימה של עובדות לא נכונות. השקר מעיד בעיקר על תפיסת העולם המתנחלית אשר מניחה כי יש רק סיפור אחד ולכן כל סיפור אחר מאיים על קיומנו.

אל מול תפיסה קפוצה זו מתפרץ יופייה של הארכיאולוגיה, שמספרת סיפור רב שכבתי שבו יכולים עמים ותקופות לחיות זה לצד זה בהרמוניה מושלמת ואף לחבר בין שרידיהם בהווה. תל שילה, שאליו התייחסה הכתבה בהרחבה, יכול למשל להציג תמונה מרתקת שבה מתקיימות מסורות רבות המתייחסות למשכן זו לצד זו.

הממצאים העיקריים באתר הם דווקא מהתקופה הביזנטית. הכנסיות הוקמו במקום בגלל האמונה ששם שכן המשכן. בתקופה הממלוכית הוקם מסגד על אחת הכנסיות, ותושבי קריות השכנה, שנהגו להתפלל בו, מזהים במסגד את מקום המשכן. גם שמו הערבי של האתר, ח'ירבת סיילון, שימר את השם המקראי שילה. למרות כל המסורות הללו, הממצאים שמעידים על האתר כמקום המשכן אינם חד משמעיים.

בעולם שבו סיפורים חיים זה לצד זה, האתר יכול לספר את סיפורם של הביזנטים ולהציג את הממצאים. התושבים הפלשתינים של קריות חיו במקום ושימרו את המסורת היהודית בשמו, ובסיפוריהם יכלו להיות חלק מהאתר ואפילו מניהולו. תחת זאת התושבים הורחקו מהאתר בצו שטח צבאי סגור ומנהלי האתר ניסו למחוק את הסיפורים שלדעתם מתחרים בסיפור היהודי. הם הזניחו את המסגד העתיק ובכנסייה הביזנטית הוצב דגם של המשכן. על כך עתרנו.

בזכות העתירה, מספר רוטנברג, באתר מוצגת ההיסטוריה היהודית, לא עלינו, גם בערבית. היש דבר נורא מזה, אנחנו שואלים אתכם? אגב, בשלט שהוצב באתר על המסגד הוזכרו רק הקשריו היהודיים ונכתב בו כי אחת הסברות היא שהמסגד קרוי על שם עלי הכהן, היתום - אל ית'ים. פעם נוספת עולה כי מי ששימר את המסורת היהודית היו המוסלמים. אנחנו שואלים: כיצד ייתכן שמנהלי האתר לא מצאו מילה אחת ראויה לכתוב גם על התקופה הממלוכית?

זוכרים את הפתיח של הכתבה על מחיקת שמות ונרטיב? מה מרגישים אלו שזו הייתה אדמתם עד לפני 30 שנה, ובילדותם אף התפללו במסגד ג'אמע אל ית'ים, שעכשיו עומד נעול ומוזנח, או במסגד נוסף שעומד בכניסה לאתר? איך מרגישים ילדיהם שלא יכלו לראותם במשך שנים רבות, כי הכניסה למקום נאסרה עליהם? כדאי שנשאל את עצמנו מה עומד מאחורי מדיניות ניהול האתרים הארכיאולוגיים בגדה המערבית על ידי עמותות המתנחלים, ולבסוף נשאל: מי קובר היסטוריה ומדוע?

הכותב הוא דובר 'עמק שווה'