בשבע מהדורה דיגיטלית

ראש יהודי

חה"כ שרן השכל לא חזרה בתשובה, אבל השבוע שהעבירה בראש מכוסה לאות הזדהות עם לינור אברג'יל הניב תגובות מרגשות ותובנות מעניינות

חגית רוזנבאום , י"ט באייר תשע"ט

קיבלה מהעוזרת הפרלמנטרית שיעורים בקשירת מטפחות. ח"כ שרן השכל
קיבלה מהעוזרת הפרלמנטרית שיעורים בקשירת מטפחות. ח"כ שרן השכל
צילום: באדיבות ח"כ שרן השכל

לא מעט חברי כנסת הביטו בשבוע שעבר בפליאה באישה הצעירה עם כיסוי הראש המעוצב שצעדה מולם במסדרונות. היא אומנם נראתה להם מוכרת, אבל לקח להם כמה דקות לזהות במי מדובר.

ביום חמישי שעבר סיימה חברת הכנסת שרן השכל (ליכוד) את אחד השבועות המרתקים בחייה: שבוע שלם שבו כיסתה את ראשה בכיסוי ראש מלא. את המשימה הלא פשוטה הזאת היא נטלה על עצמה מיוזמתה, כמחאה נגד ההתנפלות הבוטה על הופעתה של לינור אברג'יל, מנחת טקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

"דוסופוביה", כך היא מכנה את התופעה, ודוחה את טענות מחנה מאוימי ההדתה: "זה חלק מהתרבות וההיסטוריה שלנו, סולם הערכים שלנו כאומה נשען על הסמלים הללו. אם אנחנו לא יכולים לכבד אותם ואת העבר שלנו – מה אנחנו עושים פה בעצם?" היא תוהה.

כתגובה לאותה פוביה, ולמה שהיא זיהתה כזלזול בעצמאותן ובתבונתן של נשים שבוחרות לכסות את ראשן, הצטלמה השכל עם כיסוי ראש מלא והודיעה כי תלך כך במשך שבוע שלם. הבאזז לא איחר לבוא. קמפיין הרשת שהתחילה הביא בעקבותיו עוד ועוד נשים ידועות יותר או פחות שהצטלמו אף הן בשיער מכוסה.

השכל עצמה הוצפה במהלך השבוע במבול של תגובות, חלקן של לועגים ומקטרגים, אבל רובן שידרו אהדה מכל המגזרים בחברה הישראלית: "נשים חרדיות ניגשו אליי, חיבקו אותי ואמרו: סוף סוף אנחנו עומדות ביחד. הן התרגשו מהסולידריות. היו תגובות מדהימות שביקשו לחזק אותי במאבק הזה. הרגשתי שנוצרה שורה שלמה של אחדות שנתנה לי המון תקווה לעתיד שלנו במדינה".

מזלה הטוב של השכל שידך לה עוזרת פרלמנטרית שראשה מכוסה מאז החתונה. שמרית מלאכי, תושבת קרני שומרון, השאילה להשכל חבילת מטפחות מכל הצבעים והסוגים ואף העבירה לה קורס מזורז בקשירות השונות, כך שהשכל הייתה יכולה להתנאות בהופעות מגוונות במהלך השבוע המכוסה.

השכל מסכמת את השבוע עם לא מעט תובנות, הראשונה שבהן היא הבנה עמוקה יותר לעולמה של האישה הדתית: "זה גרם לי להבין יותר מה עובר עליהן. זה הדבר הראשון שרואים עלייך, ושופטים אותך מיד לפי זה. פרט לכך גיליתי עולם חדש שלא הכרתי, של כל הצבעים, המטפחות והסגנונות של כיסוי הראש".

בתום היום האחרון נפרדה השכל מכיסוי הראש ושחררה את תלתליה לאוויר החופשי, אם כי "היה לי מוזר וקשה להיפרד", היא מודה, "האמת שאני קצת מתגעגעת". היא אומנם אישה חילונית במוצהר והשבוע הזה לא גרם לה לחזור בתשובה, אבל הוא בהחלט הפיח בה אופטימיות לגבי הסולידריות שחובקת שכבות רחבות בעם ישראל אל מול הלשונות הרעות, וגם נכונות לחזור מדי פעם לכיסוי ראש כזה או אחר, "אפילו סתם כהצהרה אופנתית".

זכות הביזוי

הדו-קיום המאולץ והשברירי עם המגזר הערבי בישראל, בין השאר גם באקדמיה, הגיע לפני שבועיים לפיצוץ במכללת דוד ילין בירושלים. סטודנטים יהודים במכללה עיצבו פינה לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שחל באותו שבוע, הקימו לוח זיכרון עם שמות חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה והדליקו נרות לזכרם. זמן לא רב לאחר מכן הם נדהמו לגלות כי סטודנטיות ערביות מחקו חלק מהשמות בלוח, ואף הוסיפו עליו כיתוב משלהן בערבית עם ברכת "רמדאן כרים" לרגל חודש הרמדאן. אחת הסטודנטיות במכללה, בת למשפחה שכולה, הרימה עם חברותיה קול זעקה והסיפור הופץ ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת. ארגון 'בצלמו', שליווה את הסטודנטית, הגיש להנהלת המכללה דרישה למצות את הדין עם משחיתי המיצג.

השבוע התקבלה הודעת הנהלת המכללה, לפיה משחיתי המיצג זומנו לוועדת המשמעת ויינקטו נגדם כמה צעדים משמעתיים: הרחקה זמנית מהמכללה, מכתב אזהרה לתיק האישי, שבו יצוין כי כל התנהגות חריגה נוספת עשויה להוביל להרחקתם מהלימודים לצמיתות, דרישה להגשת מכתב התנצלות לנשיא המכללה ולכל קהילת המכללה, בעברית ובערבית, וחובת ביצוע שירות חינוכי בקהילה, בזיקה למעשה שעשו ולתוצאותיו.

בארגון 'בצלמו' בירכו את הנהלת המכללה על התגובה המהירה. לדברי הארגון, "למרות חופש הביטוי המלא באקדמיה, במקרה הזה נחצו קווים אדומים". אפשר אומנם לתהות האם מדובר בענישה הולמת לחומרת המעשים, אולם נראה כי בהשוואה למוסדות אקדמיים אחרים פעלה הנהלת המכללה בנחישות יחסית.

הלאומנות הערבית הסטודנטיאלית חוצה קווים אדומים לא רק במכללת דוד ילין, אלא גם וביתר שאת באוניברסיטת תל אביב. בקמפוס רחב הידיים, לחופש הביטוי האקדמי יש פרשנות נרחבת בהרבה. הנהלת האוניברסיטה אפשרה גם השנה לסטודנטים לקיים טקס לרגל יום הנכבה, בהשתתפות ח"כים מהסיעות הערביות שנשאו דברים מעל הבמה. את הקמפוס עיטרו ביום זה דגלי אש"ף.

גם כאן לא חששו סטודנטים ערבים לפגוע באנדרטת זיכרון יהודית. אחת המודעות שנתלו באוניברסיטה לקראת טקס הנכבה הודבקה על אנדרטה לזכר השואה המוצבת במרכז הקמפוס. עדי רגב, ראש תא 'אם תרצו' באוניברסיטה, אמרה בתגובה כי "שוב נחשפים הברבריות וחוסר הכבוד שהסטודנטים הערבים באוניברסיטה דורשים מכולם, אך לא יודעים לתת". אפשר רק להציע הימור בטוח מה הייתה תגובת האוניברסיטה למעשה לו הייתה המודעה מזמינה את הסטודנטים לא ליום הנכבה, אלא לאזכרה לרב מאיר כהנא.

האש שלי

שנים נרתעתי מלנסוע למירון בל"ג בעומר. צפיפות, דוחק, כאוס בחסות המשטרה ושעות ארוכות של המתנה רק כדי לראות כמה חסידים קופצים על הפראנצ'עס. את המחזה הזה ממילא אפשר לראות מהכורסה בערוץ היוטיוב, הרבה יותר טוב מאשר דרך אלפי ראשים וכתפיים שמתנועעים ללא הרף. לפני שנתיים הביאו אותי נסיבות החיים אל רשב"י, ואני חייבת להודות: הצצתי ונפגעתי. צפיפות יש, בלגן יש, אבל יש עוד משהו, תחושה שלא עוברת דרך שום מסך ושווה את הכול.

אני לא מדברת על הנס הפרטי שלי ושל עוד רבבות מתפללים אחרים שזכו לישועות. נניח בצד גם את המראות שובי הלב שאפשר לצפות בהם רק בשאטל מצפת למירון, כמו בחורי ישיבה חרדים שיושבים עם מפד"לניק לבן שיער ומקשיבים בפה פעור לקורות חייו המסעירים.

בעידן שבו גם במגזר הדתי יש מי שצורכים תרבות קלוקלת – דוגמה עצובה לכך ראינו באירועי האירוויזיון בסוף השבוע שעבר – ומבקשים לשאוב מטען רוחני-תרבותי ממקורות זרים, כדאי לשוב הביתה ולמצוא את התרבות והשמחה הממלאים באמת שמחכים שם. במירון נמצא הלב הפועם של היהדות החיה, התוססת, השמחה והמתחדשת בכל שנה מכוח עתיקא קדישא.

אני לא מבינה מילה בזוהר ואין לי מושג ירוק בקבלה, אבל מעיון פשוט במימרות ובאגדות של רשב"י ועליו, אפשר להבין את השמחה בהילולה לתנא האלוקי הזה. תקראו במילים פשוטות מה הוא אמר על לאומיות, על כבוד ישראל, על התורה. בעידן בלוני התבערה, יכולנו להתברך בנוכחות של דמות כזאת בקבינט. אז גם אם לא נסעתם למירון, תניחו לרגע את המרשמלו בצד ותלמדו משהו מרבי שמעון ביום הזה. ולמרות שזה לא חוקי, הפרפרזה מתבקשת: כדאי הוא רבי שמעון לשמוח עליו בשעת הדחק.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com