בשבע מהדורה דיגיטלית

אלו הקטנות גדולות נהיו

המהלך של נתניהו, שבו הוא הצליח להעצים את הליכוד ולהפוך את כל השותפות הקואליציוניות לסיעות קטנות, הופך עכשיו לכאב ראש בשבילו.

ניצן קידר , י"ח באייר תשע"ט

גם אם לא ירכיב את הממשלה, זה לא אומר שהולכים לבחירות. נתניהו
גם אם לא ירכיב את הממשלה, זה לא אומר שהולכים לבחירות. נתניהו
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שבוע של ניתוק בין צוותי הליכוד ואיחוד מפלגות הימין הסתיים ביום רביעי, כשנציגי הסיעה זומנו לפגישת משא ומתן. ועדיין מדובר בפגישה משולשת עם המפלגות החרדיות בנושאי דת ומדינה, ולא בפגישה ישירה של שני צוותים בלבד. בליכוד כנראה קיבלו החלטה אסטרטגית, בדיוק כפי שהיה לאחר הבחירות הקודמות – אז על רקע היחסים המעורערים בין נתניהו לנפתלי בנט – להותיר את איחוד מפלגות הימין אחרונה במגעים. אולי מתוך תקווה שבמפלגה יראו בעיניים כלות כיצד כל השותפות האחרות חותמות, ויחששו שיסמנו אותם כמי שלא אפשרו להרכיב ממשלה, ואולי מתוך תקווה שיהיה ויתור בחלק מהסוגיות מתוך דחיקה לפינה.

מה שצוות המשא ומתן של הליכוד לא השכיל להבין הוא שההפך הוא הנכון. ראשית, באיחוד המפלגות זוכרים היטב שבבחירות הקודמות הבית היהודי נותרה אחרונה, אבל בסופו של דבר השרה שקד קיבלה את תיק המשפטים. שנית, איחוד מפלגות הימין, שעשתה הרבה צעדים למען ממשלת ימין, מצפה לקבל מנתניהו יחס שונה.

נזכיר שבשבוע שעבר הבאנו כאן את סלע המחלוקת האמיתי – סוגיית ההתיישבות. מאז ועד לרגע כתיבת שורות אלה לא התקדם דבר. אף אחד בליכוד עדיין לא מוכן להתחייב בקווי היסוד שלא יהיו נסיגות, או אפילו שחוק ההתיישבות הצעירה, שיו"ר צוות המשא ומתן של הליכוד התגאה באישורו בוועדת השרים לחקיקה, יקודם. כמובן שיש עדיין מחלוקת לגבי התקציבים לציונות הדתית ומוסדותיה, למרות שדווקא בנושאים הללו הושגו הסכמות. נושא מעניין נוסף שמפלגות רבות דיברו עליו, ובאיחוד מפלגות הימין דואגים לו, הוא הטיפול בפערים למען עולים מבלגיה וצרפת, בעיקר בתחומי ההכרה בתארים ובתעסוקה.

בליכוד מציגים מצג שבו כל הוויכוחים נסובים סביב תיקים. אין ספק שהצבת הרף של תיק המשפטים, כשברור שנתניהו רוצה אותו בשביל יריב לוין, אינה פשוטה לנתניהו – אך היא עדיין סבירה. אם ליברמן עם חמישה ח"כים נשאר שר ביטחון, וכחלון עם ארבעה ח"כים נשאר שר האוצר, אין שום סיבה שהבית היהודי, עם כוח של שישה ח"כים (כולל ח"כ הרב אלי בן דהן), לא תקבל את תיקי החינוך והמשפטים, ועוד לפחות סגן שר אחד במשרד בכיר, אם לא שניים.

בשני חלקי הסיעה, גם בבית היהודי וגם באיחוד הלאומי, שוררת תמימות דעים שאין עניין או צורך לוותר על תיק המשפטים. "בליכוד משתאים לנוכח העובדה שאנחנו לא מוכנים להיות פראיירים", אומר לנו גורם באיחוד הימין. "הם ציפו שנגיד תודה על תיק החינוך ונתפשר בכל הדברים האחרים. אנחנו באים מנקודה שבה דרישות ההתיישבות, הדרישות הציבוריות וגם התיקים – הן הרף, והליכוד הוא זה שצריך לעמוד בו".

צוות הליכוד יודע שהוא יצטרך להתפשר. הוא כמובן מעוניין שהפשרה תהיה גדולה יותר מהצד השני. באיחוד הימין לא מוכנים לשמוע על זה בכלל, וזו אולי הסיבה לשבוע הנתק. בליכוד רצו שבאיחוד המפלגות יזיעו קצת, אולם לא זו בלבד שהתרחיש הזה לא התממש, אלא שבסוף השבוע הרב רפי פרץ וח"כ בצלאל סמוטריץ' נחושים אפילו יותר בדרישותיהם.

המנדט יעבור לגנץ?

הסבירות הגבוהה היא שבסופו של דבר הליכוד יצטרך לוותר. עד כמה? תלוי בהתנהלות בתחילת השבוע הבא. נתניהו חושש מכל ויתור. באיחוד מפלגות הימין ציפו שהם יהיו הראשונים שיסגרו איתם, כולל שני התיקים הנדרשים. היום נראה שכל מפלגה רוצה להיות האחרונה שסוגרת כדי לראות מה קיבלה רעותה.

ביום רביעי הבא ייאלץ נתניהו להתכנס, להתגמש ולהחליט: ממשלת ימין, או הסתכנות באפשרות שמישהו אחר ירכיב ממשלה, ובתרחיש קיצוני יותר – בחירות חוזרות. אנשיו מדברים על זה בריש גלי. כך לדוגמה אמר השבוע השר זאב אלקין: "זו הפעם הראשונה שאני לא יכול להגיד בוודאות שתקום ממשלה כתוצאה מהמשא ומתן".

אפשר לתרץ הרבה תירוצים, אבל נתניהו, האיש שעליו מוטלת האחריות בסופו של דבר, לא יוכל להאשים אף אחת מהשותפות בסחטנות. את המצב של מפלגות קטנות בימין הוא יצר במו ידיו. הוא תכנן, בדק, רקם, חיבר וחיסר. המצב הפוליטי הנוכחי בצד המרכז-ימין של המפה הפוליטית הוא תוצר של קמפיין הגעוואלד שלו.

המצב הנוכחי, שבו אף מפלגה או בודדים מהאופוזיציה לא מוכנים בשום מחיר לשמש בשבילו כשוט מול השותפות הפוטנציאליות, הוא תולדה של התנהלותו, של תחושת מיאוס מצד האופוזיציה וגם של סינדול מרשים שהצליחו ליצור בעיקר בכחול לבן ובעבודה עוד לפני הבחירות.

נתניהו גם לא באמת רוצה לחשוב על האופציות הבאות. באופן בסיסי, אם ביום רביעי הבא הוא לא יצליח להרכיב ממשלה, על פי החוק יכול הנשיא ריבלין להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד אחר ולהעניק לו לשם כך 28 ימים. בני גנץ נראה המועמד הטבעי במצב כזה, אבל ריבלין עוד עלול להצדיק את כל חששותיו של נתניהו ולפנות למישהו אחר בליכוד (אל תרוצו לגדעון סער, יש לפניו עוד כמה) כדי שינסה להרכיב קואליציה. נבהיר שבעוד תרחיש גנץ ריאלי, תרחיש הליכוד ריאלי הרבה פחות, וקיים בעיקר בסיוטים של נתניהו ופחות בתוכניות של ריבלין.

האופציה האחרונה בהחלט, שאנשי נתניהו משום מה מציגים כראשונה, היא ללכת לבחירות. מדברי השרים וחברי הכנסת שמדברים בתקשורת נראה כאילו זה או נתניהו או בחירות. אבל זה לא המצב. אגב, גם אם האופציה תהיה ללכת לבחירות, לא בטוח שהיא טובה לנתניהו. הוא רומז שמפלגות קטנות ייעלמו, אבל יש לו הרבה מה לחשוש גם לגודלה של מפלגתו שלו. בבחירות חוזרות כלל לא בטוח שהליכוד יצליח לשחזר את התוצאה המצוינת מבחינתו. גרוע מכך, ייתכן שגוש השמאל יצליח עוד להתאושש. נתניהו כמובן יטיל רפש על כל מי שרק יהיה אפשר, אבל יוכל להאשים רק את עצמו. מי שבמיומנות הינדס את המערכת הפוליטית במשך חודשים ארוכים, צריך עכשיו לפשפש עמוק בכובע הקסמים ולחפש טריק חדש. בעולם הקסמים תמיד מוצאים משהו שייראה טוב, בעולם הפוליטי זה כנראה יהיה כרוך בפשרות.

בליכוד הולכים להתאכזב

מי שבינתיים סוכרים את פיהם ולא מסתכנים בדיבורים מיותרים, אולי חוץ מחברי הכנסת גדעון סער ודוד ביטן, הם בכירי הליכוד. הם מביעים חששות מאפשרות של אי הקמת ממשלה, רומזים רמיזות כלפי השותפות האפשריות כדי להלחיץ אותן, אבל הם לא ייכנסו לשום פלונטר מול יושב ראש המפלגה. אם אכן יצליח נתניהו להרכיב קואליציה עד יום רביעי הבא, הרי שלאחר מכן נראה את מצעד חברי הכנסת והשרים אליו, כמו חסידים הצובאים על פתח רבם כדי לקבל ברכה, אלא שאצלו לא מדובר בברכה אלא בתפקיד.

לא מעט מהם ייצאו מאוכזבים. חלקם, ייתכן, ייצאו עם אכזבה מהסוג שעלול להביא להשתלחויות בלתי צפויות בצעדים של נתניהו, בזמנים בלתי צפויים. זה כבר קרה בעבר. נתניהו יודע שהוא צריך לחלק הרבה תיקים ולא לקפח גם סגני שרים, לכן הוא עובד במרץ על חקיקת בזק של חוק בעניין. אבל גם במאזן הכוחות הפנימי בליכוד יש לראש הממשלה בעיה. מבחינה ציבורית יהיה לו קשה מאוד שלא למנות את גדעון סער לתפקיד. זה יהיה על סף המביך, למרות שנתניהו לא היסס בעבר לקדם אנשים על חשבון אחרים שפחות חפץ ביקרם. אם זה יקרה, הרף הגבוה ביותר שסער יכול לשאוף אליו בימי נתניהו הוא שר הספורט בערך. הגישה הזאת ממצה בעיקר את הבעיה של נתניהו: הוא יודע מראש שהעוגה שלו מוגבלת, הוא חושש לנסות לשלב ידיים גם עם יריב פוליטי מר מתוך מפלגתו, ובעיקר מעריך שהפעם יהיו לא מעט שיישארו לא מרוצים, וכתוצאה מכך גם פחות ממושמעים.

פעם היו פותרים בעיות כמו אלה של נתניהו וסער על ידי תפירת משרד עם שם פומפוזי ותוכן מוגבל. כך נולד בשביל אריאל שרון תפקיד השר לתשתיות לאומיות, ובשביל פרס תפקיד השר לפיתוח אזורי. אלא שבממשלה האחרונה החזיק בתיק הזה השר צחי הנגבי, ונתניהו זקוק לו כתומך גם בקדנציה הזאת. הרבה מאוד ח"כים מצפים לשדרוג, רובם כנראה לא יזכו לו. פתאום הרכבת הממשלה, עניין שנמשך כבר כחודש וחצי, נראה פעוט לעומת הצרות שאמורות להיסגר עם אנשי הליכוד בתוך שתי יממות.

המשוריינים בפנים, המתיישבים בחוץ

הקמפיין בנוגע לחוק ביטול ההתנתקות בצפון השומרון תופס תאוצה. הדרישה, שהועלתה על ידי איחוד מפלגות הימין כחלק מההסכם הקואליציוני, מגובה עכשיו גם בתמיכה רשמית של הליכוד, אחרי שיו"ר הכנסת כבר ביקר באזור בשבוע שעבר עם עוד ח"כים מהליכוד ודרש שהחוק יאושר עם הקמת הממשלה. בסוף השבוע הנוכחי צפוי ביקור נוסף של ראשי איחוד מפלגות הימין, הרב רפי פרץ וח"כ בצלאל סמוטריץ'. במקביל נערכים באזור לקיום עוד ביקורים של שרים וחברי כנסת (השר חיים כץ עצמו ביקר באחרונה ממש בצפון השומרון) כדי להגביר את הלחץ.

השבוע אישרה ישראל לרשות הפלשתינית להכניס עשרה רכבים צבאיים משוריינים שתרם האיחוד האירופי לשטחים הפלשתיניים. זאת לאחר שבמשך השנים האחרונות סירבה ישראל באופן עקבי להכנסת כלי הרכב הללו. נזכיר גם כי המצב בין ישראל לפלשתינים נמצא בנקודת רתיחה, על רקע ההחלטה לקזז מכספי המיסים שישראל גובה את הכסף שמשלמת הרשות למחבלים ולבני משפחותיהם. גורם מדיני ששאלנו אותו לפשר העניין אמר בתגובה: "ביצענו את הצעד לבקשת ארצות הברית".

נזכיר כי בכל פעם שראש הממשלה דחה את העלאת הצעת החוק בנושא ביטול ההתנתקות, הוא תלה זאת בחשש שהדבר יעכיר את היחסים עם האמריקנים או שיהיה מנוגד לסיכומים עמם. כעת נשאלת השאלה: אם ישראל מבצעת צעדים שנוגדים את האינטרס הביטחוני שלה לטובת היענות לבקשה אמריקנית, מדוע שהאמריקנים לא יסכימו לצעד שאינו נוגד אף אינטרס ביטחוני, ומתייחס לשטח שממילא עומד ריק עד עצם היום הזה?

נסיים בחיבור הקצוות: מי שלא מוכן להתחייב בקווי היסוד של הממשלה לאפס נסיגות, מחפש כל תירוץ אפשרי כדי לא לחוקק חוק שיביא לחידוש ההתיישבות ביישובים שנעקרו. אפשר לתלות הכול באמריקנים, או להגיד בפה מלא: זה לא הם, זה נתניהו.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com