שתיקת הכבשים
ראיתם את ההתנפלות של כל הארגונים הפמיניסטים על בני גנץ? שמעתם איך תקפו אותו על משפט קטן שאמר? באיזה חרון אף קדוש זעמו עליו כל אבירות זכויות הנשים ומעמדן.
מה הוא כבר אמר? בסך הכול ביקר את מה שהגדיר כשתיקת הכבשים של בכירי ממשלת נתניהו, פנה לנתניהו עצמו וביקש ממנו לחדול ממה שבעיניו הוא שחיתות וכה אמר "לך ביבי אני אומר, תהיה גבר ותעצור, אתה הולך רחוק מדי".
רק אמר את המשפט הפעוט הזה וכבר עטו עליו כל הדואגים לשלומן של נשים בזעקות שבר, והנה כמה דוגמיות של ציטוטים: 'מה הקשר ל'תהיה גבר'? בדבריו גנץ פוגע במעמדן של נשים כשהוא מתייג את מי שמתרחק משחיתות כגבר. מה הוא רוצה לומר בזה? שנשים מושחתות? מה הקשר לגבריות? גנץ מתגלה כגנרל שוביניסט שבעיניו 'גבר' זה אות כבוד. הוא לא מבין שהתקדמנו מעידן הגנרלים הגבריים? שיתנצל ומיד!'. נו, מה אתם אומרים? מה אתם אומרים על המתקפה הזו נגד בני גנץ? שמעתם אותה? מה, לא שמעתם? מוזר. אולי זה בגלל שמתקפה כזו פשוט לא הייתה. אולי, אבל למה לא הייתה מתקפה כזו? הרי ניתן לשער שמתקפה כזו הייתה צפה בשצף קצף אם רק מישהו מהימין היה מתבטא כך, אז מה קרה? רק בגלל שמדובר בבני גנץ אז שותקים? חשבתי שרק סביב נתניהו יש שתיקת כבשים.
מה אומרת האנדרטה השותקת
בחדשות 12 שידר אוהד חמו כתבה על השדרוג הדרמטי של המעברים בהם עוברים ערביי הרש"פ בדרכם לעבודה. המתחם שהיה בעבר גדוש באלפי עובדים צפופים שהמתינו שעות בתור נראה היום כמו טרמינל מתקדם והפועלים עוברים בו בתוך 3-4 דקות, נבדקים ביטחונית במערכת אלקטרונית ומזוהים על ידי כרטיס אלקטרוני שמאפשר להם מעבר מהיר.
הכול טוב ויפה, אלא שבחלקה השני של הכתבה ראיין אוהד את יו"ר אש"פ בבית לחם. האיש תיאר את מצוקתם הכלכלית של התושבים ושלו עצמו (למרות החליפה היוקרתית והמעמד הבכיר, אבל לא נעסוק בזה כעת) ותוך כדי סיור בדהיישה ביטא את שאיפתו ליום של שלום אמת, שבו ניתן יהיה להסיר את התזכורות מעידן המעברים ההם.
העניין הוא שהכתבה נחתמה בצילום מהיר שעבר בלי משים וללא התייחסות כלשהי על אנדרטת אבן בגובה למעלה משני מטרים המוצבת באחת הכיכרות. נדמה שהאנדרטה הזו מסבירה בדיוק לאיזה שלום חותרים שם. האנדרטה מעוצבת כמפת מדינת ישראל כולה ועליה כיתוב בערבית ודיוקנו של מחבל כלשהו. לא יהודה ושומרון, לא עזה, מדינת ישראל כולה היא בעיניהם פלשתין. זה חדש למישהו?
הם יורים גם בילדים
אחד מוותיקי הישוב בו אני מתגורר הלך לעולמו. אלי כהן ז"ל היה טהור לב, שורשי, משפחתו נטועים בחצרו של הבן איש חי וידיו גרומות מבניינה של ארץ ישראל.
אלי גדל בירושלים וחווה את ימיה הקשים כמו גם השמחים. בשבעה סיפר בנו על הביקור האחרון בירושלים. היה זה בחול המועד פסח האחרון. בני המשפחה נסעו עם אלי, שהיה כבר חולה מאוד, למחוזות ילדותו. כשהגיעו לרחוב יחזקאל ביקש לרדת מהרכב. המשפחה ירדה אתו והוא סיפר להם מעט מימיה האחרים של ירושלים.
'אתם חושבים שהיה פשוט לעבור כאן', אמר לילדיו והצביע אל מעלה הרחוב המפורסם שבליבה של העיר, 'אבל שם למעלה היה צלף ירדני. אנחנו, הילדים הקטנים, ידענו שלעבור את הכביש זו סכנת חיים. מי שהיה עובר היה מסתכן בכדור קטלני מעמדת הצלף. רק כשהיינו ממש חייבים היינו מחכים לשנייה של הזדמנות ואחד הילדים היה רץ במהירות מעברו האחד של הכביש לעברו האחר. הילד הבא חיכה לפני שעבר גם הוא כי הצלף הירדני שהיה מזהה שמישהו עבר ללא תגובת ירי מהירה היה ממהר לכוון את הרובה ולהמתין לילד הבא כדי לירות בו'.
כך סיפר אלי כהן ז"ל לבני משפחתו והעיר שגם אם הדבר לא ממש ידוע, היו ילדים ומבוגרים שנפגעו ואף נהרגו מכדוריהם של אותם צלפים ירדנים.
זוהי דמותה הטראגית של ירושלים המחולקת. כעת נותר לשאול את אותם קצינים ומפקדים בכירים בדימוס, אלה שמציעים הצעות לחלוקתה של הארץ, אבל הם כבר לא בתמונה, כך שלא הם אלה שייקחו את האחריות על תוצאות ההצעות הללו: מאחר והפרטנר המדיני שלפנינו לא מתכוון לוותר על חלוקתה של ירושלים במסגרת הסכם קבע, מעניין אותי לדעת אם כך אמור להיראות השלום הנכסף שאליו אתם חותרים להוביל אותנו.
תיירים עליך שמשון
כמה וכמה כתבות שודרו במספר ערוצים על דרישותיהם של תושבים במספר ערי תיירות אירופיות להפסיק ולהטריד אותם. המצלמות התמקדו בשלטי אזהרה, סרטי סימון, הפגנות של תושבים וראיונות שבכולם דרישה מתיירים שלא לעבור, לא לצלם, לא לעמוד ודרישות נוספות שתכליתן להשיב לתושבים הסובלים את שגרת חייהם באתרים הציוריים בהם בחרו להתגורר.
כתבינו החרוצים הקפידו להעביר לנו, הצופים, גם את יחסם שלהם לתופעה, יחס המבין לליבם של המלינים והמתלוננים הנזעמים, שהרי מה הגיוני יותר מאדם שרוצה להוריד את שקית הזבל ולא משתוקק למצוא את עצמו עובר בין המון תיירים שמתעד אותו "כמו קוף בגן חיות", כהגדרת אחד התושבים. הגיוני.
אותה הבנה עיתונאית ללב התושבים הגיעה למרות שכזכור מדובר בערי תיירות, כאלה שתושביהן מתפרנסים לא רע מתיירות ומתיירים. תוך כדי צפייה בכמה מבליל הכתבות הללו נזכרתי ביחס המזלזל והתוקפני של אותם כלי תקשורת ממש לבקשתם של תושבי מאה שערים מהתיירות המסתובבות בשכונתם ללכת בצניעות. לא ביקשו שלא יעברו. רק שיעברו צנוע, זה הכול. שלטי ה'אנא אל תעברי בשכונתנו בלבוש לא צנוע' הם הרי בעיני אותה תקשורת ממש עדות לתוקפנותם והסתגרותם הפרימיטיבית של התושבים, אז למה כשזה קורה באיטליה ובספרד זה נאור ומתקדם?
קול דממה דקה
הזעם והביקורת על התנהגותם של השוטרים שהתנפלו, הכו והתעמרו באותו נער חרדי בעל מוגבלויות עברה את גבולות המגזר וטוב שכך. לא רק חברי כנסת דתיים וחרדיים דרשו מיצוי דין. בין הנרעשים והמזועזעים, ובצדק מוחלט, ראינו גם את חברי הכנסת יאיר לפיד, אילן גילאון, תמר זנדברג ואחרים. טוב וראוי שכך, אלא שבפסיפס המזועזעים לא מצאנו את מי שאמורים להיות נושאי הדגל של הביקורת - ארגוני זכויות האדם. משום מה לא שמענו את קולם, לא של רבני הזכויות, לא של רופאי הזכויות, לא של פרקליטי הזכויות ולא של סתם חובבי זכויות אדם, שעל כל סטירה שמחבל פלשתיני מקבל מחייל צה"ל רוצים להגיע לבית הדין בהאג. כשמדובר בצעיר חרדי זה כבר סיפור אחר.
הקסם האפל של משחקי הכס
העולם גועש ורועש סביב הפרק האחרון בעונה האחרונה של הסדרה 'משחקי הכס'. פרשנים מלומדים פורשים את משנתם בדבר הדימויים המופלאים על נפש האדם והפוליטיקה העולמית הארוגים בנבכי העלילה הפתלתלה, פוליטיקאים מכובדים וחמורי סבר מודים בשידור על התמכרותם לסדרה ולגיבוריה.
וגם לי יש מה לומר על הסדרה הזו, גם מבלי שעקבתי אחריה (מטעמים מובנים, לפחות לקהל הטבעי של גולשי אתר זה): אם נתמצת את ייחודה של הסדרה נמצא שם בליל מפותל של מעשי רצח אכזריים, כולל של גיבורי הסדרה, בין אם תוך כדי מלחמות ובין אם בלעדיהן, לצד מעשי זימה חסרי עכבות ופולחנים אליליים הזויים.
רצח, זימה ואלילים. מסתבר שבמערב אין כל חדש, ומה שמשך את הלב לפני אלפי שנים ונגדו התריעה והזהירה תורת ישראל, נותר בכוחו לשלהב את יצר האדם. בתורה תמצתו את הקסם האפל הזה בשלוש עבירות ה'ייהרג ובל יעבור': גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.
אם למישהו היה נדמה שהאנושות התבגרה מאז הימים ההם, מסתבר שטעות בידינו. שלושת המוטיבים האלה הם הלוכדים את תשומת הלב האנושית דרך המדד הבלתי מעורער באמינותו, מדד צפיות השיא בקולנוע ובסדרות הטלוויזיה, מדד "התרבות" של דורנו.
ובעיני מיליונים רבים בעולם המערבי לגיטימי ביותר שילדים ובני נוער צופים באדיקות בסדרה הזו, עוקבים אחרי גיבוריה, מכירים בה כל תו וכל תג ומפנימים את ערכיה הפרימיטיביים, הרצחניים והמעוותים.
החיים יפים
מרכז מוסאוא קרא השבוע לערבים ישראלים הנשואים לערביי הרש"פ "להתכונן למערכה חדשה במאבק כנגד חוק האזרחות", כלשון ההודעה בה ציינו כי "חיים בישראל יותר מ-30 אלף משפחות הנפגעות מהחוק הזה, אשר משפיע לרעה בעיקר על הנשים והילדים".
וכאן מגיע החלק המעניין של ההודעה, החלק בו מסבירים מה חמורה פגיעתו של חוק האזרחות, זה שמונע מערביי יו"ש זכויות שמקבלים ערביי ישראל, וכה כתבו אנשי מרכז מוסאווא: "החוק מונע מנשים (שאינן מחזיקות באזרחות ישראלית וישראל מסרבת לאזרחן) עבודה, ביטוח רפואי, ביטוח לאומי, נהיגה, וחיים בכבוד עם בני משפחותיהן. כמו כן החוק הזה פוגע בעיקר במשפחות הנחלשות, מהאשכולות הנמוכים ביותר במדד החברתי – כלכלי, בנוסף לפגיעה הנפשית שגורם חוק זה למשפחות. כמו כן החוק פוגע מהנשים והילדים להתאקלם כראוי בחברה".
אתם הבנתם את זה? כי אני לא כל כך. הרי במוסאווה ודומיו מסבירים לנו שוב ושוב עד כמה המדינה רעה ואכזרית לתושביה הערבים, עד כמה היא מפלה וגזענית, עד כמה היא דורסת ורומסת, עושקת וכותשת אותם, ופתאום מסתבר שדווקא די טוב כאן לערביי הארץ הזו. פתאום נזכרו שמקבלים כאן ביטוח רפואי, ביטוח לאומי ואפילו "חיים בכבוד". נפלא. טוב כאן עד כדי כך שאיש מערביי ישראל לא חולם לחבור למשפחת כלתו האהובה בג'נין, שכם, רמאללה או אל-בירה. משום מה הם מתעקשים שהמסלול יהיה הפוך, שערביי הרש"פ יחברו לערביי ישראל. טוב לדעת.
תודה
אמנם לא הייתי שם, ובכל זאת: אחרי כל כך הרבה שנים שבהן נחתם יום ל"ג בעומר בטרוניות, תלונות, האשמות ודיווחי צרה ומצוקה שעברו על העולים למירון, נראה שהשנה ראוי לומר תודה ולברך את המארגנים על שלוחותיהם הרבות והשונות, משטרה, משרד דתות, מד"א, אגף המקומות הקדושים, המתנדבים הרבים, התורמים ועוד רבים אחרים, שנראה שעברו היטב על לקחי השנים הקודמות, למדו והפיקו תובנות שסייעו להעביר את האירוע הענק הזה בסך הכול בהצלחה לא מבוטלת. תודה בשם כולנו.
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: