סמוטריץ' משיב לליברמן

ח"כ סמוטריץ' פנה ליו"ר ישראל ביתנו וביקש ממנו לקרוא את תשובתו לטענות שהעלה ליברמן בנוגע לחוק הגיוס. קראו את הפוסט המלא

בצלאל סמוטריץ' , כ"ב באייר תשע"ט

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: קובי ריכטר/TPS

גם היום חשוב לזכור ולהזכיר: מי שאשם בכאוס השלטוני והדמוקרטי שאנחנו בתוכו, ושנכון לנקודת הזמן הזו עוד לא ברור אם ואיך נצא ממנו, הוא בית המשפט העליון והאקטיביזם השיפוטי המיליטנטי שלו בעשורים האחרונים.

לפחות שתי ממשלות כבר נפלו בגלל פסילת חוק הגיוס בבג"ץ, ואפשר שאנחנו לפני תקדים שבו לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל הכנסת תפזר את עצמה ותלך לבחירות מיד אחרי הבחירות החולפות בשל חוסר היכולת לגבש הסכמה דמוקרטית סביב חוק הגיוס.

הנזקים הכלכליים והאחרים שייגרמו בשל חוסר היציבות השלטוני שבשנה שלמה של בחירות, הכאוס והשיח המתלהם והמפלג שנלווה למערכת בחירות בכלל ולמשבר הגיוס בפרט - כל אלו הם מעשה ידיה של מערכת המשפט, שביהירות שחצנית מסרבת להכיר במגבלות הכח ובמורכבות של המציאות, ואונסת אותה פעם אחר פעם למציאות בלתי אפשרית.

עוד ממשלה ועוד כנסת יפלו, המדינה תיכנס לכאוס מוחלט, אבל פסק הדין האווילי הזה של בג"ץ ימשיך לעמוד בתוקפו. אחריהם המבול. "כי כתב אשר נכתב בטבעת המלך אין להשיב".

מדינת ישראל היא מדינה קולטת עליה מעצם הוויתה. החברה הישראלית היא פסיפס של קיבוץ גלויות הטרוגני והיא מורכבת מדעות שונות, השקפות שונות, ומנטליות שונה. תהליכים חברתיים לוקחים זמן ויש לקדם אותם בסבלנות עקב בצד אגודל.

הניסיון לכפות שוויון חברתי פלקטי בכח הוא בעיקר טפשי והוא מלמד על הניתוק הקיצוני של בית המשפט מהמציאות. יושבת לה חבורה של מלומדים במגדל שן, שיכורה מכח ומלאה בחשיבות עצמית, מסרבת ביהירות להכיר במגבלות המציאות ומביאה פעם אחר פעם לתוצאות כאוטיות. לו היתה להם לעליונים מעט ענווה אל מול המציאות הגדולה מהם הם היו מוכנים לקבל את עובדת היותה לא מושלמת ומוותרים על הניסיון ההרסני לאנוס אותה אל תוך תבניות החשיבה המאוד קשיחות ומוגבלות של עולם המשפט.

משפט מעצם טבעו הוא משחק של שחור לבן, מותר אסור, חוקי או לא חוקי. המציאות, מה לעשות, מורכבת וצבעונית יותר, בוודאי במה שנוגע לכור ההיתוך החברתי שנקרא מדינת ישראל. לכן לא הכל שפיט. אבל בית המשפט שלנו שמסרב להכיר במגבלותיו מצית כאן פעם אחר פעם את אש המחלוקת ומלחמות הדת מבלי לשאת באחריות לתוצאותיה. בגיוס, במרכולים, בגיור, ועוד ועוד. את המחיר אנחנו משלמים, וביוקר.

בשבועות האחרונים אנחנו שומעים אזהרות מפני פגיעה בבית המשפט - הלא הוא מגן המיעוטים ומבצרן של זכויות האדם.

על איזה מיעוט בדיוק הגן בית המשפט בפסילתו פעם אחר פעם את מתווי הגיוס אליהם הגיע הכנסת בדיאלוג ופשרות דמוקרטיות?! במקרה הזה הרוב הוא שהחליט, מסיבותיו הוא, להעניק פריווילגיה למיעוט ולשחרר אותו מחובת הגיוס לטובת לימוד התורה. איזה תפקיד חברתי נעלה ממלא כאן בית המשפט מלבד היותו פיל בחנות חרסינה שבועט בכל מה שנקרא בדרכו בחוסר אחריות?!

ישבו מאה ועשרים חברי כנסת ימים ושבועות. דנו, התווכחו, וגיבשו בסופו של יום מתווה לא מושלם שמשקף פשרה חברתית סבירה. ואז בא בג"ץ ובהינף קולמוס זורק בזלזול את ההסכמות האלה לפח, וחוזר חלילה.

וליברמן? במקום להדוף את האקטיביזם הזה בשתי ידיים, הוא נופל בזרועותיו בעיניים פקוחות וגורר את כולנו למערכת בחירות מיותרת, מסוכנת וחסרת אחריות.

אז איווט ידידי, הנה הצעה: שים על השולחן הצעת חוק שאומרת דבר אחד ויחיד - מדינת ישראל תמשיך לעסוק בסוגיית הגיוס, תקדם תהליכים חברתיים מורכבים באחריות, ותנסה להגיע להסכמות חברתיות רחבות. לכשניתן יהיה לגבש הסכמה דמוקרטית על מתווה ראוי הוא יחוקק. עד אז יכבוש בג"ץ את תאוותו לתיקון כפוי של המציאות, יתאזר בסבלנות ויאפשר לדינמיקה הטבעית של החיים לעשות את שלה.

והאמת היא זה לא חדש לו לבית המשפט. הוא מכיר את הסבלנות הנדרשת הזו אל מול מציאות מורכבת נהדר, הוא גם משתמש בה כשזה מסתדר לו עם האג'נדה. כך, למשל, מול הדרישות לאכיפת החוק והריסת המבנים הבלתי חוקיים של הבדווים בנגב. שם שופטי ישראל מבינים מצויין שמדובר במציאות מורכבת שלא ניתן להכניס בכח אל מיטת סדום משפטית שדורשת מן המדינה הריסה או הסדרה כאן ועכשיו.

אז בגיוס זה חייב להיות חד, במרכולים בתל אביב ובמאחזים ביהודה ושומרון גם, ורק לבדווים מן הנחישות לא נשאר...

אז שתו קפה חברים מלומדים (אצל הבדווים יש הרבה...), קחו אוויר, ותנו לנו לנהל את המדינה תוך דיאלוג ופשרות ואל תדחקו אותנו לפינות הרסניות.