הסופר דויד גרוסמן מצא את הסיבה לעושר התרבותי בישראל

דויד גרוסמן דיבר בכנס באקדמיה למוסיקה ומחול ואמר כי "אנו מחזיקים עם שלם שאין לו יכולת לקבוע את גורלו כבר 52 שנים".

יהונתן גוטליב , כ"ב באייר תשע"ט

דוד גרוסמן בטקס הזיכרון המשותף
דוד גרוסמן בטקס הזיכרון המשותף
צילום: איתן אלחדז/TPS

הסופר הישראלי דויד גרוסמן אמר כי "חלק מהסיבה לעושר התרבותי בישראל הוא תוצאה של ההדחקה שלנו אל מול הנעשה בשטחים הכבושים".

את הדברים אמר גרוסמן במושב המליאה הראשון של חבר הנאמנים הבינלאומי של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הבוקר (שני) בבניין האקדמיה בירושלים. אמש העניקה האקדמיה לגרוסמן תואר עמית כבוד.

גרוסמן סיפר על עולם היצירה הפנימי שלו בשיחה עם פרופ' מיכאל וולפה. הוא הסביר כי לספרות הישראלית, כמו לתחומי אמנות ויצירה אחרים, יש מקום בתהליך ההדחקה שכולנו מפעילים לטענתו כדי לא לעמוד אל מול המציאות הקשה שאנו חיים בה. "אם כל אחד מאיתנו היה מחזיק במרתף ביתו אדם אחד שאין לו אחריות על גורלו, היינו מרגישים נורא. אם היינו שולטים על משפחה אחת על כל היבטי חייה, היינו מתפוצצים. כי בתוכנו, כולנו משתדלים להיות מוסריים. והנה אנו מחזיקים עם שלם שאין לו יכולת לקבוע את גורלו ואנו עושים את זה כבר 52 שנים".

לדבריו, "אי אפשר לחיות כל כך הרבה שנים בלי לשלם מחיר של צמצום ושל חרדה. במידה רבה, היצירתיות השופעת במוסיקה, בספרות ובקולנוע הישראלי הם מין חוש מטאפיזי שאנחנו מפתחים כד לפצות על ההתחרשות והעיוורון בתחומים אחרים".

גרוסמן דיבר על מצבה של הספרות הישראלית ואמר כי "הספרות נמצאת במאבק על חייה משום שבעולם בו אנו חיים, המציאות מנוסחת טוטאלית על-ידי התקשורת ששפתה וולגרית, גסה ועבה. אמנם לא כל התקשורת, אבל רוב תקשורת ההמונים שמנסחת לנו את עולמנו הפנימי היא תקשורת עבה, בלי ניואנסים...בעיניי הייחוד והכוח של הספרות במצב הזה היא ההתעקשות על הניואנסים, ההתעקשות על הדקויות, ואני לא בטוח שננצח במלחמה הזו, כלומר שיהיו יותר קוראים".

גרוסמן סיפר על הנסיבות שהביאו אותו לכתוב ספרים אחרי שפוטר מקול ישראל בעקבות פרסום ספרו, 'הזמן הצהוב'. "הכתיבה היא לא רק דחף להבין את העולם, אלא להיות בעולם. זה מה שנועדתי לעשות".