אלון מורה
אלון מורהצילום: אורטל קצובר

בו ביום שהושבע יצחק רבין כראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל, הוא הורה על פינוים של חברי גרעין אלון מורה שהתנחלו בסמוך לשכם שבשומרון. כעבור שלוש שנים בלבד אישרה ממשלתו את היישוב הראשון שהקימו, קדומים.

משנתו המגובשת והבלתי מעורערת של רבין גרסה, שגבולות צריכים להיות מוכתבים על ידי שיקולים אסטרטגיים ולא באמצעות התנ"ך. הוא מעולם לא היה רכושני כלפי 'השטחים הכבושים' והיה הראשון שדיבר במונחים של ויתורים תמורת שלום.

בנוסף לכך, הטרידה אותו עובדת חתירתם של המתנחלים תחת אושיות המשטר הדמוקרטי. "הדעת אינה סובלת", קבע, "שכל קבוצת אנשים מישראל, ויהיו מניעיה אשר יהיו, תעשה דין לעצמה בתחומים שאינם מסורים לרשותו החופשית של הפרט, אלא נתונים להכרעת הכלל".

חרף דעתו הנחרצת בנושא, כאשר הגיעו המתנחלים למחנה חורון אל מול העיר שכם, במקום להורות על פינויים לאלתר, נערך עמם משא ומתן ובמהלכו הוצע להם לעבור למחנה קדום הסמוך עד לקיום פגישה עמם. הצעת הפשרה נדחתה והם פונו משם על ידי צה"ל. החוקר דני הררי סבר שנסיגתו העקרונית של רבין, שהסכים להצעת הפשרה להעבירם למחנה בקדום, היא שהביאה להקמת ההתנחלות בסופו של דבר.

בשלב זה עברה חזית המאבק לזירה חדשה: כיבוש דעת הקהל הישראלי. מתנחלי אלון מורה, יחד עם תנועת 'גוש אמונים', פתחו בפעילות הסברה נרחבת לגיוס אוהדים ותרומות. בפעם הבאה שניסו להיאחז בקרקע הצטרפו אליהם אלפי תומכים. רבין התבטא: "חבל שלא חורף עתה, הם לא היו עולים בכלל והעסק היה נשטף במים". חמישה ימים שהו המתנחלים בסבסטיה עד שפונו לבסוף.

חודש לאחר מכן נפגשו עם ראש הממשלה, הלה פרש בפניהם תוכנית התיישבות קיימת בארבעה מקומות בארץ והציע להם לבחור: ירושלים, רמת הגולן, בקעת הירדן, ופיתחת רפיח. הסיבה לכך שהמתנחלים התעקשו דווקא על אזור השומרון ולא הסכימו לקבל את אפשרויות ההתיישבות שהציעה להם הממשלה, הייתה למנוע משא ומתן אפשרי על בסיס פשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון. פחות משבע שנים קודם לכן כבשה ישראל את האזור ובאותם הימים, זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים, החלו להתקיים דיונים לנסיגה תמורת שלום עם ירדן ומצרים. תנועת 'גוש אמונים', ובתוכה גרעין אלון מורה, חשו את הקרקע הבוערת תחת רגליהם והבינו שעכשיו או לעולם לא.

מספר ניסיונות נוספים להיאחזות בקרקע כשלו, ואז הגיע חנוכה תשל"ו. למעלה מ-3,000 איש התבצרו בתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה, מערבית לשכם, ולא שעו לדרישת הממשלה לעזוב את המקום. הפעם לא מיהר ראש הממשלה לפנותם בכוח. הכמות הגדולה של המפגינים הקשתה עליו והרמטכ"ל סירב לבצע את המשימה. באותם הימים גונתה הציונות באו"ם והושוותה לגזענות, מראות של חיילים מפנים בכוח יהודים לא היוו רקע הולם למחאת ישראל כנגד גינוי הציונות.

בדיון שנערך בכנסת אמר רבין: "הפינויים רק מחזקים אותם, בואו נאשר להם להיכנס למחנה קדום ואחרי שלושה שבועות כולם ילכו הביתה". הצעת פשרה לפיה יעברו 25 מחברי הגרעין למחנה קדום הועלתה למשא ומתן עם שר הביטחון ולבסוף הוסכם בין הצדדים כי שלושים משפחות יעברו למחנה הצבאי הסמוך.

ראש הממשלה נתפס בתדהמה כשראה שכלי התקשורת הציגו את הפשרה ככניעת הממשלה. כוונתו הייתה להראות שהם ניצחו את 'גוש אמונים' ואילו 'גוש אמונים' צייר זאת כניצחון המאבק להתיישבות בשומרון.

הוא מיהר לשגר מכתב לחברי ממשלתו, בו ניסה להסביר את הפשרה: "אני משוכנע שלא היינו מגיעים לעזיבת סבסטיה אלמלא החלטת הממשלה על כל מרכיביה: המדיניות, לפיה מותרת התנחלות רק לפי החלטות הממשלה, נכונות להפעיל את צה"ל נגד הפרת המדיניות המוסכמת ומגמה, עד כמה שהדבר אפשרי, שלא להגיע לתוצאות העצובות הכרוכות בעימות, בלא להפר את המדיניות המוסכמת".

"עלי להדגיש", הוא הוסיף, "לא קיימים סעיפים כמוסים ולא ניתנו כל התחייבויות החורגות ממדיניות הממשלה." מן המכתב משתמע כי הסכמתו למעבר של מספר משפחות לקדום שימשה כמעין זריקת עצם למתנחלים על מנת שיעזבו את סבסטיה מרצונם. הוא היה משוכנע שתוך זמן קצר יעזבו המתנחלים גם את המחנה הצבאי ובא לרבין גואל.

פשרת קדום הייתה, על פי הסיכום המוקדם, זמנית, עד לישיבת הממשלה בה ייקבע עתיד המקום. בישיבת הממשלה מתאריך 19.5.76 הוחלט כי לא יוקם יישוב בקדום: "זוהי החלטה נחרצת לגופו של עניין, אין בה פשרה. לא יקום יישוב בקדום". שנה וחצי לאחר מכן, אישרה הממשלה את הקמת קדום כיישוב ישראלי חדש.

"היה זה ניצחון ברור של 'גוש אמונים'", כתב ראש אמ"ן, "קבוצה קטנה, פנאטית ומיליטנטית אנסה את ממשלת העבודה להיכנע ולאשר הקמת יישוב חדש בניגוד למדיניותה." כיצד הצליחה?

הסיבות לכך רבות. גינויו של האו"ם את הציונות, כנס אחדות יהודי עולמי שהתקיים באותם ימים בירושלים, הכמות הגדולה של המתנחלים שעשויה הייתה להקשות על הפינוי, תמיכתם האקטיבית של חברי קיבוצים שהגיעו אף הם לסבסטיה ואהדתו, גם אם המסויגת, של שר הביטחון שמעון פרס למפעל ההתיישבות.

הצלחת המאבק להקמת היישוב אלון מורה הובילה, בסופו של דבר, להפרחתו של השומרון ביישובים יהודיים. בכ"ט באייר יצוין בפעם ה-52 יום שחרור השומרון במלחמת ששת הימים. בזכות חברי 'גוש אמונים', גרעין אלון מורה ויצחק רבין, אנו יכולים לחגוג אותו מהצד הנכון של הקו הירוק.

באיסרו חג שבועות נציין את המאורע בכנס שומרון ה-9 שיתקיים ביישוב אלון מורה, שמקימיה הניפו לראשונה מזה אלפיים שנה את דגל ההתיישבות היהודית במקום.