הגמל והדבשת

כשחיות נושאת נאום פוליטי וקוראת לכנסת להשאיר את ביה"מש מחוץ לפוליטיקה, היא אומרת למעשה שלכנסת אין סמכות לחוקק את פסקת ההתגברות

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ה באייר תשע"ט

טענה מסוכנת. השופטת חיות בכנס עוה"ד
טענה מסוכנת. השופטת חיות בכנס עוה"ד
צילום: ליאב פלד

נאומה החריף, הכמעט היסטרי, של נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות במושב הפתיחה החגיגי של כנס לשכת עורכי הדין שנערך השבוע באילת, היה מופע מרהיב של גמל שאיננו רואה את דבשתו. אחרת קשה להבין כיצד בסיומו של נאום פוליטי שכמוהו מעולם כנראה לא נשא שופט מכהן בישראל, היא הייתה מסוגלת לומר בלי למות מבושה את המשפט הבא: "כנשיאת בית המשפט העליון עשיתי ואמשיך לעשות כל שביכולתי על מנת שהרשות השופטת תמשיך למלא את התפקיד המוטל עליה ללא מורא, ותשמור על מעמדה כרשות עצמאית ובלתי תלויה, ניטרלית וא-פוליטית. אני מצפה שהמערכת הפוליטית תקפיד מצידה לשמור את בתי המשפט מחוץ לשיח הפוליטי".

כדי להבין עד כמה המשפט שיצא מפיה של הנשיאה חיות הוא משפט הזוי, צריך לחזור לתחילת הנאום, ליתר דיוק לתחילת הרבע השני שלו. אז פתחה חיות בהשתלחות עוקצנית אישית בראש הממשלה בנימין נתניהו. הטקטיקה שנקטה חיות הייתה לקחת קטעים מהנאום שנשא נתניהו בטקס שבו היא הושבעה לנשיאת בית המשפט העליון, ולהשתמש בהם כדי לנגח אותו. למשל, היא ציטטה את המשפט הבא מנאום נתניהו: "דבר אחד שלא משתנה – ואסור שישתנה – זה הצורך בבית משפט חזק, עצמאי, ישר וחסר פניות. זה לא השתנה, זה גם לא ישתנה", וגם את המשפט הזה: "הנקודה המהותית היא לא עצם הוויכוח, שהוא בלתי נמנע - אלא איך יוצרים דו-שיח אפקטיבי בין הרשויות, מתוך גישה מאוזנת וכבוד הדדי... אולי מוגזם לצפות שהרשויות השונות תאחזנה זו בידה של זו, אבל אין זה מוגזם כלל וכלל להאמין בהידברות מכובדת". בשלב זה טענה חיות: "רב המרחק בין הידברות מכובדת ובין השיח הבוטה, העולב ומשולח הרסן אשר אפיין את מערכת הבחירות לכנסת ה-21 ואשר ממשיך ללוות גם עתה את המגעים להרכבת הממשלה".

אז כן, מתברר שחיות קצת נעלבה מאיך שדיברו בליכוד ובסביבתו של נתניהו בתקופה האחרונה על מערכת המשפט. אבל שמתם לב אולי למשהו שהיה חסר במתקפה הזאת, שכוונה ישירות לראש הממשלה? ובכן, היה חסר דבר אחד קטן, איזושהי דוגמה למה שחיות מכנה "השיח הבוטה, העולב ומשולח הרסן", שבו היא מאשימה, אבל לא ממש ברור את מי. הסיבה היא שראש הממשלה, בניגוד לחיות, דווקא נזהר בכבודן של הרשויות האחרות ומעולם לא היה מעלה בדעתו לעשות לחיות מה שהיא עשתה לו. לא בגלל שלא מגיע לה, אלא בגלל שנתניהו יודע שיש דברים שפשוט לא עושים בשיח שבין רשויות השלטון, וזאת גם אם נתניהו מתוקף תפקידו איננו נדרש למידת האיפוק שחיות נדרשת לה מתוקף תפקידה.

אגב, חיות, כמו רבים אחרים במערכת המשפט, לוקה גם בבלבול מושגים לא קטן, כפי שאפשר היה לראות גם בנאום. לדבריה, "חשוב להדגיש - שאלת מעמדה וסמכויותיה של הרשות השופטת בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט – איננה שאלה פוליטית. השינוי ביחסי הכוחות שבין שלוש הרשויות במדינה נוגע בבסיס התשתית המשטרית שלנו". חיות צודקת שיחסי הכוחות בין רשויות השלטון הם התשתית המשטרית שלנו. היא רק שוכחת שכאשר השינוי ביחסי הכוחות הללו היה נוח לבית המשפט העליון, אז לאיש לא היה אכפת שהחוק עבר באישון ליל כשיותר ממחצית הח"כים לא נכחו באולם. ומנגד, כאשר כיוון השינוי לא נוח, אז פתאום נוצרת איזו דה-לגיטימציה לכנסת לחוקק בכלל בנושא הזה. כי הרי מה משמעות הטענה שלא מדובר בשאלה פוליטית? בעומקם של דברים המשמעות שלה היא שלכנסת אין סמכות מהותית לחוקק, למשל, פסקת התגברות. וזו טענה מאוד מסוכנת, כי היא חותרת תחת עיקרון ריבונות העם, שהוא הבסיס לכל דמוקרטיה.

2

נתניהו מפויס

נתניהו, ג'נטלמן שכמותו, דווקא ממש לא נשאר אדיש לכעס של חיות. פחות מ-36 שעות אחרי הנאום התוקפני של הנשיאה הוא הזמין אותה ואת המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר, למפגש בלשכתו. ואל יהי הדבר קל בעיניכם. מדובר כזכור ביום שלישי בערב, בעיצומו של משבר פוליטי מטורף שמדינת ישראל לא הכירה כבר שנים, ולמרות זאת החליט נתניהו להקדיש זמן ותשומת לב לשני אנשים שעומדים בראשה של מערכת בתי המשפט. אפשר היה לראות בזה עוד סימן לנמיכות הרוח הקבועה של בכירי המערכת הפוליטית בישראל מול בכירי מערכת המשפט. אולם לזכותו של נתניהו יש לומר שהוא אומנם לא נשאר אדיש לכעס של חיות, אך לא מיהר גם להניף דגל לבן.

ראשית הוא בחר לקיים את הפגישה במגרש הביתי שלו, ולא הביא את עצמו ללשכתה של חיות. זאת, אגב, בניגוד להופעתו הבעייתית מאוד בבית המשפט העליון בדיון בנושא מתווה הגז, שהייתה דוגמה רעה מאוד לדרך שבה יש לנהל את מערכת היחסים בין רשויות השלטון. שנית, הוא ידע לנצל את ההודעה שפרסמה לשכתו בתום הפגישה כדי להבהיר את עמדתו השונה מעמדתה של חיות. ההודעה נפתחה אומנם במסר מפויס, לפיו "בפגישה ציינו המשתתפים את החשיבות בקיומו של דו-שיח ענייני ומכבד בין הרשויות". אולם לאחר מכן, בעדינות, הכניס נתניהו קטנה בחזרה לחיות, במשפט שחתם את ההודעה: "הנשיאה והמשנה הדגישו את החשיבות בשמירה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת, וראש הממשלה הדגיש בדבריו את הצורך באיזון ראוי בין הרשויות תוך קיום שיח כאמור".

3

איבד את הפאסון

בכנס הלשכה באילת הופיע גם, כמדי שנה, פרקליט המדינה שי ניצן. מדובר באיש חכם, רהוט, חד מחשבה ומוכשר, אך גם באחד מאנשי המשפט שנוטים יותר מאחרים לשכוח את כללי ההתנהגות הראויים לאדם במעמדם. במקרה הזה ניצן שכח שני כללים חשובים מאוד שכל איש פרקליטות חייב לשים לנגד עיניו.

ניצן התחיל במענה מפורט, כמעט מביך בפירוטו, לטענות אנשי ראש הממשלה סביב סוגיית השימוע. תאריכים, מועדים, היקפי חומר ומכתבים מילאו את הנאום שהיה כמעט טרחני. מדובר בהחלטה משונה מאוד, משום שניצן יודע היטב שהמילה האחרונה בסיפור הזה טרם נאמרה, במיוחד על רקע העובדה שגם סוגיית הסדרת המימון לייצוגו המשפטי של נתניהו עדיין לא באה על מקומה. לכן מוזרה מאוד הבחירה של ניצן להיכנס לתוך הסוגיה הזאת בנאום פומבי פולמוסי. האם פרקליט מדינה לא אמור לשמור על מידה של פאסון וריחוק במערכת היחסים מול נחקר שהוא גם נאשם פוטנציאלי?

בהמשך התייחס ניצן גם לסוגיית חוק החסינות, ובאופן משונה מאוד נתן לכל הנוכחים באולם להבין שלא כל כך משנה מה יעשה המחוקק. "איני יודע אילו חוקים יחוקקו כאן בעתיד, אך בכוונתנו להמשיך ללא רתיעה למלא את תפקידנו, לסיים את מלאכתנו ולהציג בפני הציבור את עמדתנו המקצועית הסופית שתגובש אך ורק על פי הדין. איני יודע אילו חוקים יחוקקו כאן בעתיד. אך אני יודע כי שום חוק לא יוכל למנוע מהצדק והאמת לנצח". קשה שלא להבין שניצן מתכוון לכך שהוא ואנשיו אינם מתכוונים לציית לחוק, גם אם יחוקק חוק שימנע את העמדתו של ראש הממשלה לדין. האם זהו שלטון חוק? האם כך ראוי שפרקליט מדינה ידבר באירוע פומבי? במדינה נורמלית היועמ"ש, הבוס של שי ניצן, כבר היה נוזף בו. אבל מי אמר שאנחנו מדינה נורמלית?

****הפינה הכלכלית****

במלחמה כמו במלחמה

בעוד ישראל עסוקה עד למעלה מראש בענייניה הפנימיים, העולם כולו סוער כבר חודשים סביב מלחמת הסחר המתפתחת בין ארצות הברית לסין. אנחנו מכירים את השלכותיה של מדיניות ממשל טראמפ על הביצה הקטנה שלנו, אולם עסקת המאה היא סערה בכוס תה לעומת הצונמי העולמי שמחוללים איומיו של טראמפ בהטלת מכסים גבוהים על היבוא של תוצרת סינית לארצות הברית.

רק כדי להבין את המספרים שאנחנו מדברים עליהם נציין משהו קטן. בעקבות גל העלאת המכסים הראשון נקט הממשל הסיני, כנהוג, בפעולת תגמול, והורה לחברות הסיניות שבבעלות המדינה להפסיק מיד לרכוש סויה ואנרגיות מארצות הברית. התוצאה הייתה ירידה בשיעור של כ-20 אחוזים ביצוא האמריקני לסין, 20 אחוזים ששוויָם הוא יותר מ-25 מיליארד דולר. אבל זה כאמור רק הגל הראשון של העלאת המכסים והגל הראשון של תגובת הנגד. הבעיה במלחמות סחר היא שהן נוטות להסלים באופן כזה שבו מהר מאוד שני הצדדים מתחילים לשלם מחירים גבוהים מאוד.

לכאורה כל הסיפור עשוי להיות מאחורינו אם רק יגיעו מנהיגי ארצות הברית וסין להסכמות בנוגע להיקפי היצוא הסיני לארצות הברית, כפי שהיה בעבר, למשל בין יפן לארצות הברית. אולם האמת היא שמלחמת הסחר הזאת מגיעה ממקום הרבה יותר מורכב.

בארצות הברית ובעולם כולו מביטים כבר לא מעט שנים בחשש גובר והולך על הדרך שבה הסינים עושים עסקים עם העולם. כך למשל מאוד לא אוהבים בעולם את העובדה שחברות טכנולוגיה שמעוניינות לפעול בסין נדרשות על ידי הממשל הסיני לחשוף בפני גורמים סיניים מקומיים את הקניין הרוחני המלא שלהן, כלומר את הסודות הטכנולוגיים שלהם. לא מדובר בדרישה מקובלת בעולם, אבל זו הדרך שבה הסינים עושים עסקים. זו, אגב, הסיבה שהממשל האמריקני לחץ על גוגל לנתק את קשרי הטכנולוגיה שלה עם ענקית הסלולר הסינית וואווי, והצליח בלחץ הזה. החשש הוא שסין תנצל את הידע הטכנולוגי הזה למטרות לא כשרות.

בנוסף לכך, סין הפכה בשנים האחרונות למעצמה של גניבת קניין רוחני בהיקפים שלא נודעו מעולם. העולם העסקי כולו מאוד לא אוהב את זה, אולם אנשיו של טראמפ החליטו לצאת למלחמה. טראמפ, אגב, גם חושש מאוד מהעובדה שחברות סיניות שקשורות לממשל - ובמדינה טוטליטרית כמו סין חלק גדול מאוד מהמשק קשור לממשל - מבצעות חלק ניכר מהפרויקטים הגדולים בתחום התשתיות בעולם כיום, וישראל, אגב, היא דוגמה מצוינת לתופעה הזאת. האם מישהו שאל את עצמו מה ההשלכות לפעילותה של חברה סינית מתחת לאדמה סמוך כל כך לבסיס הקריה בתל אביב?

אז הסכמות מסוימות בין סין לארצות הברית תהיינה אולי בחודשים הקרובים. שני הצדדים מעוניינים בהן. אבל המתיחות ביחסי הסחר בין סין לארצות הברית ובין סין לחלקים גדולים במערב, אינה צפויה להיעלם בשנים הקרובות.

לתגובות: shlomopy@gmail.com