בשבע מהדורה דיגיטלית

חידת ליברמן

במערכת הפוליטית לא זוכרים מצב שבו איש אחד הצליח לשגע מערכת שלמה, ומנסים להבין מה עמד מאחורי התנהלותו של אביגדור ליברמן

ניצן קידר , כ"ה באייר תשע"ט

שיחק עם נתניהו. אביגדור ליברמן
שיחק עם נתניהו. אביגדור ליברמן
צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

גם ותיקי המערכת הפוליטית לא זוכרים אדם אחד שהצליח לסובב מערכת שלמה, אולי את המדינה כולה, במשך כל כך הרבה זמן כפי שהצליח אביגדור ליברמן בשבועות האחרונים. מערכת שלמה רקדה לפי החליל של אדם אחד. לרגעים תקפה, לרגעים ניסתה, לעיתים לחצה ובעיקר לא הרפתה עד הרגע האחרון. במהלך המגעים בימים האחרונים הלכו המפלגות החרדיות כברת דרך עצומה לקראת יו"ר ישראל ביתנו, כדי שרק ייכנס לממשלה. היו הסכמות מרחיקות לכת, לפחות במונחים ובטרמינולוגיה של המפלגות החרדיות.

בין נתניהו וליברמן עבר חתול שחור. במהלך השבוע כבר הגיעו בליכוד לכדי מצב שהאשימו את ליברמן כי הוא "רוצה לחסל את נתניהו כדי לרשת אותו". אפילו לפינה הזאת לא הצליחו לדחוק את יו"ר ישראל ביתנו שרק התנער מהשפה של המתדרכים מן הליכוד. מה באמת רצה ליברמן? האם הוויכוח נסוב באמת סביב חוק הגיוס? סביב הדרישה לסמכויות מלאות ומורחבות בתיק הביטחון? או שאולי היו כאן מניעי נקמה אישית במי שבסיבוב הקודם הוציא אותו קטן מאוד מול ציבור הבוחרים שלו?

קשה מאוד לנתח את ליברמן האיש. כשחזר לממשלה בקדנציה האחרונה סיפר שעבר "ניתוח להארכת הפתיל", וההתנהלות שלו בימים האחרונים המחישה עד כמה הניתוח הזה היה מוצלח ופעל את פעולתו. הוא כמעט לא נכנס לעימותים חזיתיים, קיבל עשרות מתווכים ודחה הצעות רבות, והכול בשוויון נפש וברוגע.

ביקשנו מאנה רייבה ברסקי, פרשנית פוליטית ומגישה בערוץ 9 ובכאן רק"ע, לנסות להסביר לנו איך היא רואה את התנהלותו של יו"ר ישראל ביתנו. את השיחה היא פותחת בהסתייגות. "אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית של ליברמן ולהבין לעומק את כוונותיו". עם זאת יש לה ניתוח למצב הנוכחי: "לפי איך שאני רואה את זה, הפעם ליברמן לא משחק במשחק הפוליטי הרגיל. לדעתי הוא קרא את המפה הפוליטית ואת ציבור הבוחרים שלו – שהוא ממש לא הומוגני. יש שם אנשים יותר מבוגרים יוצאי ברית המועצות לשעבר שהולכים עם ליברמן בכל סיטואציה, אבל הגרעין הזה באופן טבעי הלך וקטן. לצידם יש את החלק היותר צעיר והפחות נאמן לליברמן. לא מדובר בדוברי רוסית בלבד, אלא באנשים עם אג'נדה חילונית יותר וימנית. הם לא ילכו בעיניים עצומות אחרי ליברמן והם צריכים קבלות".

שלא סופקו להם בקדנציה הקודמת?

"הצעירים הללו מאוד מאוכזבים מליברמן. אי אפשר לתרץ להם תירוצים. אי אפשר לומר להם 'אם הייתם נותנים יותר כוח היינו יכולים לקדם את האג'נדה שלנו בצורה טובה יותר'. הם גם זוכרים לליברמן את סיפור ה-48 שעות לחיסול הנייה, שכולנו יודעים איך הוא נגמר. כשנולדה יש עתיד הם קיבלו אלטרנטיבה רצינית לישראל ביתנו.

"ליברמן רואה את כל התמונה הזאת וחושב מה הוא ירוויח אם הוא חוזר לסיטואציה דומה כפי שהיה בממשלה הקודמת. איך הציבור יגיב לוויתורים שלו כדי להיכנס לממשלת נתניהו החמישית בשביל תיק הביטחון. הוא אומר לעצמו: 'אני יכול לעשות את כל זה, אבל בסופו של דבר כנראה שאני מוחק את עצמי. אצא לבחירות הבאות עם מעט מאוד קבלות, ואני עלול לאבד גם את הבוחרים שתמכו בי בבחירות הקודמות'".

אז במקום זה הוא פשוט החליט להתבצר בעמדה שאף אחד לא יוכל להתקרב אליה?

"ליברמן החליט הפעם ללכת על כל הקופה. להכניע את החרדים ואת נתניהו, כי מבחינתו זו תקופה טובה כדי להתעקש, בשל הסיטואציה הפוליטית שבה נתון ראש הממשלה, שהוא הראשון שמעוניין בהקמת הקואליציה והממשלה. הוא דרש את כל חמשת הסעיפים שהעלה במשא ומתן בלי לוותר על כלום. מבחינתו זה מאפשר לו להגיע לקמפיין הבא עם הרבה קבלות לציבור הבוחרים שלו. הוא היה מוכן לקחת את הסיכון של בחירות חוזרות, כי לדעתו כשהציבור רואה את ההתנהלות שלו במשא ומתן ואת חוסר הפשרנות שלו, ייתכן שזה יוציא יותר אנשים להצביע לו ביום הבחירות".

מתיחות גוברת

ברסקי מנתחת את המציאות שיושב ראש ישראל ביתנו עומד בפניה, ואומרת כי הוא מבין שהציבור התאכזב ממנו והוא חש זאת בקלפי. "לפי הנתונים שקיבלנו אחרי הבחירות, אחוז ההצבעה בקרב דוברי הרוסית היה די נמוך, למרות כל הקריאות והזעקות ברשתות החברתיות. זה עמד בסתירה גמורה למה שהיה בבחירות המוניציפליות, ששם דוברי הרוסית היו מאוד פעילים והצביעו בהמוניהם, בעיקר במוקדי חיכוך כמו אשדוד. ליברמן רמז להם: 'במקום להילחם ברשתות החברתיות, תנו לי שמונה או עשרה מנדטים, נחזור מחוזקים ויהיה לנו יותר כוח להביא את מה שציבור הבוחרים שלנו רוצה'.

"הוא חושב לעצמו – אם אני נכנס לקואליציית נתניהו אני מול 16 ח"כים חרדים ועוד שישה מאיחוד מפלגות הימין, אין לי הרבה סיכוי לעשות ולהביא הישגים. מבפנים אני אקבל מכות במהלך הקדנציה מהחרדים, ומבחוץ אני אספוג מכות מהאופוזיציה שתעלה כל מיני חוקים שקשורים לנושאי דת ומדינה ותביך אותי. זה המניע המרכזי שלו".

הציבור של ליברמן קונה את כל זה?

"זו שאלה קשה, כי ההצבעה היא בהרבה מקרים יותר אמוציונלית מרציונלית. רוב הבוחרים פועלים מתוך רגש, לפעמים גם מתוך מצב רוח. בתוכנית שלי ברדיו רק"ע פתחתי נושא לתגובות, ובשיא המתח שאלתי את המאזינים האם עדיף לליברמן להתפשר ולהסכים להקמת הממשלה, או שהם מסכימים עם הגישה שלו שצריך ללכת עד הסוף גם אם זה יעלה בבחירות חוזרות. רוב רובם של המגיבים תמכו בליברמן באופן שאפילו הפתיע אותי. אנשים כתבו לי: 'אף פעם לא הצבעתי ליברמן ולא הזדהיתי איתו. אבל הפעם, אני רואה שהוא איש שעומד במילה שלו שלא כמו פוליטיקאים אחרים ואני אצביע לו בפעם הבאה'".

היא מוסיפה כי "ליברמן לקח בחשבון גם שאם יהיו בחירות חוזרות, הוא יספוג מתקפות קשות מאנשי הליכוד ויהיה קמפיין שלם שיתמקד בו בכל הכוח. הוא יודע שזה מחיר שהוא הולך לשלם, וייתכן שקמפיין כזה ישנה את התמונה הכוללת".

בשולי הדברים אפשר לדבר גם על המישור האישי. נתניהו וליברמן, השניים שהיו בעבר אולי האנשים הכי קרובים ומתואמים, נמצאים כבר זמן רב במתיחות הולכת וגוברת. ליברמן, לדעת מומחים רבים, פשוט שיחק עם נתניהו את המשחק שנתניהו עצמו אוהב לשחק. הוא הפגין עצבי ברזל, לא מיתן את דרישותיו ולעזאזל הקואליציה. מול ציבור הבוחרים שלו את ההישג שלו הוא כבר השיג. לשם הוא כיוון. על הדרך הוא לא לקח שבויים והזכיר כי בפוליטיקה יש קולגות אבל אין באמת חברים.

יותר מדי שנים

מי שצריך להאשים את עצמו בהתנהלות של ליברמן הוא נתניהו עצמו. את המשא ומתן הוא ניהל מעמדה מאוד זחוחה ופטרונית, לא רק מול ישראל ביתנו אלא גם מול איחוד מפלגות הימין והחרדים. ראש הממשלה הגיע עם 35 מנדטים, ובמקום לנהל משא ומתן מהיר הוא משך את הזמן. במקום לנצל היטב את 28 הימים הראשונים, הצוות שלו קיים פגישה פה ושם. במקום להבין את שורשי הבעיות המרכזיות בין השותפות לפני 20 ימים, הוא עשה זאת בישורת האחרונה. ח"כ אלי אבידר מישראל ביתנו היטיב להגדיר זאת באומרו: "המשא ומתן נוהל בצורה כל כך רשלנית וחסרת מקצועיות. אינני מבין איך ניתן היה לסבך מגעים כאלה פשוטים".

אבידר מתאר את המציאות בדיוק כפי שהיא. נתניהו התערב מאוחר מדי. במקום לתת לאיחוד מפלגות הימין את תיקי המשפטים והחינוך ולהיענות למינימום הדרישות כמצופה מממשלת ימין, הוא חיכה עוד ועוד מתוך מחשבה שאולי הם יוותרו. עם החרדים הוא שיחק משחק כפול, וניסה להוריד את המחיר מליברמן ומהם. באיזשהו שלב כולם הבינו מה הוא עושה, אבל במפלגות החרדיות רצו להיות חלק מממשלה שיאיר לפיד מסתכל עליה בעיניים כלות. הם היו מוכנים לבלוע מתכונות של חוק הגיוס, שבשום קונסטלציה אחרת לא היו מסכימים להן. יכול להיות שאם היה מקדיש לכך יותר זמן ותשומת לב נתניהו היה מוצא את החתיכות החסרות בפאזל הקואליציוני, אלו שכבר שבוע וחצי הוא מנסה לאתר בכל פינה.

סביר להניח שהוא לא ילמד את הלקח. כנראה שיש משהו בטענות נגד נתניהו, שיותר מדי שנים בכס ראש הממשלה גורמות לריחוק וחוסר הבנה מספקת של הציבור. כך או כך, נתניהו מסיים את השבוע כשאיש במערכת הפוליטית לא מאמין למה שהוא אומר. הכול הפך ציני, הכול מבחינתו נראה כמשחק הישרדות. בסופו של דבר, מבחינה תדמיתית וציבורית, ראש הממשלה מסיים את השבוע הזה בצורה הרבה פחות טובה מאיך שהוא התחיל אותו.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com