נקמנות קטנונית נוסח נתניהו

קשה להכיל את הפער בין המדינאי הדגול, מבכירי מנהיגי העולם המערבי, ובין הפוליטיקאי הציני שלא מפספס הזדמנות לנקמה קטנונית. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח באייר תשע"ט

נקמנות קטנה. נתניהו ובנט
נקמנות קטנה. נתניהו ובנט
צילום: מארק ישראל סלם, פול, פלאש 90

1. קשה להבין מה הרוויח ראש הממשלה נתניהו מהפרסום אמש (מוצאי שבת) בחדשות 13 לפיו בכוונתו לפטר את שר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד.

ההדלפה הזו על כוונתו לכאורה של נתניהו לפטר את השניים מעלה בזיכרון כמובן את הסצינה המפורסמת בסרט "הטוב, הרע והמכוער" בה אומר טוקו לאיש שניסה לחסל אותו בעודו באמבטיה: "When you have to shoot, shoot; don't talk". גם נתניהו יכול היה הרי לפטר את שקד ובנט כבר לפני חודשים רבים, אז למה הוא חיכה עד עכשיו?

התשובה הסבירה היחידה לשאלה הזו היא שהדיבור על לפטר את בנט ושקד הוא סתם דרך לשחרור אגרסיות. נתניהו, המתוסכל מהסיבוב שעשה ליברמן על הגב שלו, חיפש במי אפשר להתנקם וכיוון שבליברמן הוא לא יכול לנקום (כי ליברמן ממילא כבר מזמן לא בממשלה) אז הוא מצא שעיר לעזאזל מקרי בדמותם של בנט ושקד.

2. השאלה הקריטית, כמובן, האם ההדלפה היתה סתם ספין שנועד לעצבן את בנט ושקד ולהרוס להם את המוצ"ש הרגוע, או שנתניהו באמת מתכוון לעשות משהו בעניין. אם התשובה הראשונה היא הנכונה אז באמת חבל להשחית יותר מדי מילים, אם התשובה השנייה היא הנכונה אז יש לימין סיבה טובה מאוד לדאגה.

פיטוריהם של בנט ושקד הם למעשה איתות שמאלה של נתניהו. מדובר בשני השרים שעמדו במרכז האגף הניצי בממשלת נתניהו היוצאת, ופיטורין שלהם הם שיגור מסר ברור של קריצה לעבר מרכז ושמאל המפה, לכיוון כחול לבן. הקריצה הזו מצטרפת כמובן לדבריו של השר צחי הנגבי מאמש על כך שנתניהו יהיה מעוניין בממשלת אחדות עם כחול לבן אחרי הבחירות.

החשש הוא שנתניהו כבר מתחיל להכין את הבסיס לשבירה שמאלה בהמשך, וגם אם כרגע ההכנות הללו הן "על אש נמוכה" בסביבתו הדברים כבר נבדקים ברצינות. ניסיון החבירה הקואליציונית למפלגת העבודה מצטרף גם הוא לנורות האזהרה. נכון שקשה לשפוט את נתניהו לנוכח הסיטואציה שאליה נקלע, אך אף על פי כן ההתנהלות הזו יוצרת מקום לדאגה שההדלפה על פיטורי בנט ושקד בהחלט מעצימים אותה.

3. בנוסף צריך להגיד גם מילה על אחריות אזרחית. בסופו של יום נתניהו הוא האיש שעליו הוטלה משימת הרכבת הממשלה והוא כשל בה. נתניהו הוא גם האיש שהחליט לא לאפשר, למשל, לחבר כנסת אחר מהליכוד לנסות להרכיב ממשלה במקומו, ובמקום זה דחף להליכה מיידית לבחירות.

לאור זאת, לנתניהו ישנה לפחות את האחריות לדאוג לכך שבתקופת המעבר הארוכה בהיסטוריה שנוצרה כאן מדינת ישראל תתנהל כמו שצריך, בלי זעזועים מיותרים ומטופשים.

לפטר את בנט ושקד בשלב הזה בגלל מריבות עבר מטופשות שאיש איננו מבין מה בכלל עמד מאחוריהן זה פשוט חוסר אחריות. בסוף מדינת ישראל צריכה להתנהל גם בזמן הבחירות, ונתניהו צריך לא להפריע לניהול הזה. פיטורין של השניים בעת הזו ישדרו מסר לפיו את נתניהו לא מעניין שום דבר, לא מדינת ישראל, לא מערכת החינוך בישראל וגם לא מערכת המשפט. רק דבר אחד מעניין אותו: נתניהו.

זה מן הסתם לא המצב, אבל זה השדר שמהלך כזה ישדר, וזה שדר הרה אסון, לכן לנתניהו פשוט אסור להיגרר למחוזות הללו, וטוב היה לו הרעיון הזה אפילו לא היה עולה כאופציה.

4. ואגב האנקדוטה הזו כדאי לציין עוד משהו במבט שמפיק מסקנות מהעבר וצופה את פני העתיד. נתניהו מרשה לעצמו היום לריב עם בנט ושקד למרות שקמפיין הגעוואלד שהוא עצמו הריץ באגרסיביות ביום הבחירות אחראי במידה רבה מאוד לאובדן כ-139 אלף הקולות שהם קיבלו ולעובדה שהוא היה תלוי בליברמן להרכבת ממשלה.

יתכן שיש כאן מסר חשוב עבור נתניהו, שלפיו מלחמה במפלגות הקטנות שמימין לליכוד לא מחזקת אותו אלא פוגעת בו. היצר לפגוע במפלגות מימין כנראה חזק מנתניהו, אבל אם הוא לא יצליח לבלום אותו גם בבחירות הקרובות הוא עלול לגלות שגם בחירות חוזרות לא יאפשרו לו להרכיב ממשלה, ואז כבר קשה להניח שהמערכת הפוליטית תאפשר לו סיבוב בחירות שלישי ברצף.