כתיבת תעודות - דיני נפשות

"בחייאת המחנך, בבקשה תרחם עליי בתעודה. בפעם שעברה הייתה לנו חתיכת שבת בגלל שכתבת לי: כדאי לך להשתדל יותר". טור אישי

אבינועם הרש , כ"ח באייר תשע"ט

חלוקת תעודות
חלוקת תעודות
צילום: אייסטוק

בימים אלו המורים בישראל מתחילים לכתוב תעודות ולפסל את העתיד של הילדים שזוכרים פחות מספרים, אבל לגמרי צורבים בלבם מילים.

ונזכרתי איך בסוף שיעור מולדת בבית ספר 'חומת שמואל' ניגש אליי תלמיד שלי ואמר לי כזה בצחוק: "בחייאת המחנך, בבקשה תרחם עליי בתעודה. בפעם שעברה הייתה לנו חתיכת שבת בגלל שכתבת לי: כדאי לך להשתדל יותר".

"מה זאת אומרת?" שאלתי

"זאת אומרת שאבא שלי כבר הבטיח לקנות לי משחק מחשב שממש אהבתי בתנאי שאביא תעודה טובה ואז הוא קרא את הערה הזו שלך ואמר לי:

אתה רואה, אפילו המחנך שלך כותב שאתה מסוגל ליותר! למה אתה לא משקיע? זה העתיד שלך! מילא היית טיפש, אבל אתה חכם. ברגע שתשקיע ותראה שנתת את כולך אני אקנה לך.

והתחילה לנו בבית מלחמת עולם וצעקות כי אני אמרתי לו שאני באמת לא מסוגל ליותר וכל השבת לא דיברנו ואבא שלי היה עצבני ורב עם אמא שלי שפעם אחת אפילו נתנה סטירה לאח שלי הקטן כי גם היא הייתה עצבנית

ובקושי יצאתי מהחדר שלי מרוב עצבים, אז בבקשה עכשיו תרחם עליי ותיתן לי הערות טובות".

נזכרתי עכשיו בסיפור הזה כי התחלתי לכתוב תעודות

ומאז אותו מקרה, כשאני כותב הערה או ציון, אני לא חושב רק על התלמיד אלא גם על אמא ואבא שלו, ועל האחים הקטנים שלו ועל כל המשפחה שהולכת להיות מושפעת מהתעודה הזו

וחשבתי שנהוג שסופרי סת"ם הולכים בכל פעם למקווה לפני שהם כותבים את האותיות של ספר התורה

ואני שואל את עצמי: איך אפשר לכתוב תעודה מבלי שהיד תרעד לך?

הרי אם תהיה טעות בספר תורה, אז הוא ייפסל וזה דבר נורא, אבל בכל זאת לא פגענו והרסנו והחרבנו אף נשמה

אבל אם פקששת בציון או לא כתבת את הערה שלך במידת הרחמים, אתה יכול ממש להחריב את הדימוי של הילד הזה ועל הדרך להרוס לכל המשפחה שלו את השבת.

מפחיד.