'בואו לכבד את זכר הגיבור האחרון מסוביבור'

חוקר ארץ ישראל יעקב שנקמן מספר על שיחותיו והיכרותו עם סמיון רוזנפלד ז"ל, אחרון ניצולי סוביבור שהלך לעולמו: גיבור ללא מרכאות.

שמעון כהן , כ"ט באייר תשע"ט

סמיון ויבגניה רוזנפלד ז"ל
סמיון ויבגניה רוזנפלד ז"ל
צילום: יעקב שנקמן

סמיון רוזנפלד, אחרון הניצולים ממחנה ההשמדה בסוביבור נפטר בגיל 97. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שהכיר אותו, חוקר ארץ ישראל והמורשת הישראלית יעקב שנקמן.

בפעם האחרונה ששוחחנו השניים היה סמיון במצב רפואי רעוע. היה זה לפני חג הפסח, "הוא תמיד היה שמח וסיפר לי שהוא כבר זקן מאוד ולא יכול להסתדר בכוחות עצמו".

שנקמן מתמצת בדבריו את סיפור הבריחה מסוביבור, האירוע שסמיון היה מהמעטים ששרדו: "נתקלתי לראשונה בצורה קונקרטית סיפור של סוביבור לפני שנים בספר של דב פרייברג 'שריד מסוביבור' שתיאר את סוביבור כגיהנום עלי אדמות, את הברוטליות הרצחנות והנבזות שבה רצחו למעלה מרבע מיליון יהודים. הייתה שם תחושה שליהודים לא הייתה אפשרות להתגונון".

"מחנה סוביבור הוקם על גבול אוקראינה פולין, ארבעים קילומטר מהעיר חלם. סמיון נפל בשבי כשלחם בצבא הסובייטי ביחידת תותחנים והובל עם שבויים אחרים למחנה במינסק, שם רוכזו יהודים רבים, והועבר משם לסוביבור. הנאצים טעו כשלא השמידו מיד את החיילים השבויים, ותוך פחות מחודש שבו הם עובדים ומוכים ונפצעים על ידי הנאצים, סרן אלכסנדר פצ'רסקי, יהודי שנפל גם הוא בשבי, ארגן את המרד הנועז ביותר במחנות ההשמדה".

ממשיך שנקמן את סיפורו של המרד שפרץ ביום ה-14 לאוקטובר 43, א' סוכות. "אנשים פיתו את אנשי הס.ס. להיכנס לצריפים בתואנות של גפיים יפים, מעיל יפה וכו' שהגיעו במשלוח האחרון. שם, בנשק קר חיסלו אותם בגרזנים וסכינים. כשהנאים הבינו מה קורה הייתה פריצה גדולה של האסירים אל הגדרות כשהם נטבחים ונקצרים על ידי השומרים האוקראינים ששמרו במגדלים".

600 אסירים היו במחנה העבודה והחלו את הריצה אל הגדרות ונמלטו אל היערות לאחר קריאתו של יהודי בשם שובייב 'למען המולדת ולמען סטאלין'. האסירים ברחו ליערות כקבוצות, רבים מהם נתפסו על ידי הנאצים שרדפו אחריהם וחלק נרצחו על ידי הכפריים והפרטיזנים הפולנים. 50-60 איש שרדו עד סופה של המלחמה.

"כשסמיון חזר לצבא האדום, היו אלה ימי סטאלין, והוא הואשם בבגידה כי נפל בשבי, העבירו אותו ליחידת עונשין שעשתה פעולות התאבדות וגם מזה הוא שרד. דב פרייברג סיפר שלקראת סוף המלחמה ראו אותו פצוע ונתמך במקל".

"במלאת 60 למרד בסוביבור פגשתי אותו בבית של דב ושרה פרייברג ז"ל ברמלה" מספר שנקמן ומציין כי למפגש זה של ניצולים התקשר מקייב גם ארקדי וייספפיר".

"הוא גר בשנים האחרונות בהוסטל בדרך השלום ומשם יזם אנדרטה לזכר אלכסנדר פצ'רסקי. הגיעו לאירוע אישים חשובים ונכדתו של פצ'רסקי שהגיעה מחו"ל. בשנים האחרונות הוא היה בבית אבות בגדרה ובהמשך ביד בנימין עד יומו האחרון", מספר שנקמן.

"הכרתי אותו כאדם אופטימי מאוד , חייכן מאוד ובכל 14 לאוקטובר התקשרתי אליו להגיד חג שמח. לפני שנתים נפגשנו בבית האבות בגדרה. קיימנו ראיון קצר כי כבר היה לו קשה לשבת, הוא סיפר על המלחמה והנפילה בשבי. הוא סיפר שהושיבו אותם במקום מסוים בסוביבור ליד גדר ואמרו להם שעכשיו שורפים שם את החברים שלכם".

בדבריו הזכיר שנקמן גם את תגליותיו של הארכיאולוג יורם חיימי המנהל בשנים האחרונות חפירות חסרות תקדים החושפות את המחנה שהנאצים ניסו להשמיד את רובו. חיימי מקדיש את שנותיו לחקר סוביבור לאחר שבני משפחתו, משפחת בן זקן, נספו בסוביבור לאחר שנקלעו לצרפת מארץ הולדתם, מרוקו, ונתפסו שם על ידי הנאצים

"מדובר בעשרות אלפי ממצאים, נמצאו חפצים אישיים, מדליונים עם שמות של יהודים, מגיני דוד ועוד. מצאו את בסיסי תאי הגזים ואת הדרך שבה הריצו יהודים אל תאי הגזים. הוא מעריך שמאחר אפר אדם אחד נכנס בכוס, מדובר כנראה ביותר ממאתיים וחמישים אלף".

את דבריו חותם שנקמן בקריאה לציבור הרחב לעקוב אחר הפרסומים לקראת הלווייתו של סמיון רוזנפלד שתתקיים מחר (שלישי) ב-17:00 בבית העלמין בבני עיש' בשל המתנה לאחד מבני משפחתו השוהה בחו"ל' "ולכבד את האיש הזה. מדובר בגיבור במלוא מובן המילה. השריד האחרון מסוביבור".