שחקני הסדרה 'שבאבניקים'
שחקני הסדרה 'שבאבניקים'צילום: אוהד רומנו

דתיים לאומיים הם קהל שצופה בסדרות טלוויזיה. גם האוכלוסייה הערבית היא קהל יעד לתכנים טלוויזיוניים. כך גם הרוסים, האתיופים, הטבעונים, אוהבי ימי ראשון וכל מגזר ותת מגזר שתוכלו להעלות בדעתכם. כולם רואים סדרות. אתם יודעים מי דווקא לא צופה בסדרות? נכון מאוד, החרדים.

עכשיו, קחו את מספר סדרות הטלוויזיה שנעשו בשנים האחרונות על חרדים, ונסו להשוות אותו למספר הסדרות שנעשו על כל מגזר אחר. זה לא שאין, היו 'עבודה ערבית' המשעשעת, 'סרוגים' המיתולוגית, 'נבסו' החביבה ועוד. אבל אנחנו מדברים על בודדים. לעומת זאת, בקטגוריה של סדרות על חרדים היו לנו רק בשנים האחרונות את 'שטיסל', 'כיפת ברזל', 'שבאבניקים', 'אוטונומיות' והיד עוד נטויה. הביטוי המדויק לכך הוא חוסר פרופורציה.

לסדרות האלה אין בייס של צופים, של רייטינג. ב'סרוגים' צפו גם בציבור הרחב, אבל בציבור הדתי-לאומי היא הפכה לסדרת קאלט. כולנו גדלנו/התמסדנו/הזדקנו (בהתאם לשכבת הגיל) על אוהד קנולר שמשחק רופא דתי צעיר, על החזרה ההדרגתית של הודיה בשאלה, על יפעת, אמיר ורעות. הבנתם את הרפרנסים? ברכותיי, אתם שייכים למגזר. דומה שהסדרה עצמה הפכה לאחד עם הביצה בקטמון.

אני מניח שגם מ'נבסו' ו'עבודה ערבית' מישהו יכול לתת דוגמאות דומות, אבל לא אני, אתם מבינים? אני לא חלק מהבייס שלהם. לכל סדרה יש את הבייס שלה. סליחה, טעות שלי, לכל סדרה יש את הבייס שלה, חוץ מסדרות על חרדים. אלו סדרות שנוצרות על ידי אנשים שרואים טלוויזיה, ומציגות אנשים שלא רואים טלוויזיה, בשביל אנשים שרואים טלוויזיה.

אם נפשט את הדברים, הרי שהכול תלוי בנקודת המבט של היוצר, האם הוא מסתכל פנימה או החוצה. כל הסדרות המגזריות בז'אנר של 'סרוגים', 'נבסו' וכו' נוצרו על ידי בן אותו המגזר. מדובר במעין ריאליטי דמוי 'מחוברים' מגזרי, כאשר במקום אדם נושא מצלמה שחושף בפנינו את חייו, אנחנו מקבלים אדם נושא מצלמה שחושף בפנינו את מגזרו. מכאן נובע סוד הקסם שלהן מחד, אבל מכאן גם מיוצר החומר המשמש לאיטום וחיזוק תקרת הזכוכית שלהן. הן אישיות, פנימיות. מגזריות.

בסדרות על חרדים השוני הוא מהותי. אם עד עכשיו דיברנו על 'מחוברים', הרי שכעת אנחנו מדברים על נשיונל ג'יאוגרפיק. צוות של צלמים שיוצא אל מסע מעבר להרי החושך, אל ירושלים או בני ברק, כדי להביא לצופים בבית טעימה מן הזר והשונה, וזו נקודת המוצא של כל הסדרות הללו. אין בדיחות פנימיות, אין ניואנסים ליודעי חן, יש רק מבט חיצוני, שמגובה כמובן בעבודת תחקיר ולמידה מעמיקה. במקום זה יש חיפוש אחרי האקזוטיות, הטקסים והמנהגים השונים, הסלנג, התרבות, השידוכים, הביגוד. השחור-לבן הוא השחור החדש.