הסופר חיים באר סופד לנחמה ריבלין ז"ללע"מ

הסופר חיים באר, חברה הקרוב של נחמה ריבלין ז"ל, ספד לה היום (רביעי) בהלוויה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

"על חלקת הקבר הטריה שלה, אני מבקש להניח מעין פרחי בר אחדים שהיא כל כך אהבה – כמה שברי זיכרונות מהכרותינו ומידידותינו, זיכרונות שהמכנה המשותף שלהן היא אהבת העברית, אהבת הספרות, אהבת התרבות והאמנות", פתח את דבריו.

"בעשרה ביוני 2014, נבחר רובי לנשיא. ארבעה ימים לאחר מכן, הייתה הופעתו הפומבית הראשונה בתל-אביב. הוא ונחמה יצאו במוצ"ש מירושלים וירדו לכיכר רבין, שם התקיים שבוע הספר העברי. הם בחרו לכבד את הספר העברי, את היוצרים העבריים, את הקוראים העבריים, את האלקטורט האמיתי שלהם. 'תחכה לנשיא הנבחר ורעייתו בדוכן של עם עובד' אמרה לי הדוברת. רובי, כדרכו, התחבק עם הסופרים, שוחח עם הקוראים, דפדף בספרים, ונחמה, נחמה הייתה מאחורי הקלעים, הקלעים המדומים. היא עמדה ושוחחה שיחה משעשעת ומעמיקה עם אחד הגיבורים הסמויים של עולם הספר, עם העורך אברהם יבין. היא התעניינה בסקרנות אינטימית לגבי מלאכת הספר. היא שאלה אותו מה עושה העורך באמת עם כתב היד של הסופר, מה באמת חלקו של המתקין והמגיה. ואני ראיתי כיצד האיש הביקורתי והחכם נכבש בקסמה של מי שתהיה בקרוב הגברת הראשונה. ברגע מסוים שאל אותה באירוניה מושחזת איך היא תשתלב בתפקידה החדש. אז היא פנתה אליו ואמרה 'אתה הרי מכיר אותי, עתה איאלץ ללמוד לשתוק, להחריש, ולי הרי יש כל-כך הרבה מה להגיד'. אי אפשר שלא להתאהב באישה הישירה, האמיתית, שלא היה בה אף קו אחד של זיוף "ואתה יודע מה", היא אמרה – "לפחות נשארו לי הספרים, התערוכות וההרצאות", הוסיף.

באר ציין כי "נחמה הייתה ה"נוסע המתמיד" של עולם הספר, "משתמשת כבדה" של תרבות. עורכי תכניות הספרות ברדיו יכולים להעיד על מסרים וווצאפים ששלחה להם בעקבות האזנה משותפת שלה ושל הנשיא בתכניות שלהם. היא הייתה חומקת לערבים ספרותיים, מופיעה בתערוכות אמנות, מתכתבת עם משוררים ומשוררות על ספריהם. פעם אחת הופתעתי לראות את נחמה במעלית של מוזיאון המדע בירושלים. היא הייתה לבדה "מה את עושה כאן?" שאלתי אותה "שמעתי שיש כאן תערוכה מצוינת ופעילות מעניינת לילדים והחלטתי לבוא".

"היא שבה ועסקה בשאלה כיצד תוכל לנצל את הפלטפורמה של בית הנשיא כדי לקדם ולסייע, לתמוך ולעזור לשירה ולמשוררים. ושימו לב, היא לא שאלה "איך אטביע את חותמי" אלא "איך אהיה בין העושים?". ההזדמנות נקרתה לה כאשר פנתה אליה האפוטרופסה הכללית, סיגל יעקובי, וסיפרה לה על עזבון ד"ר גרדנר סימון וכך התחיל המהלך, שבסופו של דבר היה גולת הכותרת של פעילותה כפטרון התרבות העברית. כבר מההתחלה רתמה אותי לפרויקט. יחד קיימנו דיונים ארוכים, רציניים ואחראים. יחדיו עיצבנו את תקנון הפרס. בחרנו שופטים ושופטות, דנו יחד עם הצוות המסור בבית הנשיא על כל ההיבטים. היא הייתה לא רק ראשונה בין שווים אלא גם צנועה וחשאית. "עלומה ונוכחת בכל" כפי שאמר אלתרמן על שאול אביגור. בסופו של דבר הפרס הוכרז, הגיעו ספרים רבים. אנחנו, השופטים, התחלנו לקרוא אותם, ובלי ידיעתנו, התברר, כי נחמה עצמה קראה את כל הספרים והייתה בקיאה בכל פרט ופרט. הרגע הגדול מבחינתנו, הגיע. ועדת השופטים התכנסה באגף הפרטי בבית הנשיא, למעלה, כשאנחנו מוקפים בציוריהם של ציירים ישראלים שהיא בחרה, בטוב טעמה, לקשט בהם את כותלי המשכן", ספד הסופר.

"ב-19 בדצמבר 2018, יום רביעי, כמו היום, קצת אחרי שש, כמו עכשיו, התקיים טקס חלוקת הפרסים בבית הנשיא. בסוף הערב נחמה קמה לדבר, היא התקשתה ללכת. המיקרופונים והרמקולים הנכיחו באולם את נשימותיה. היא דיברה על אהבתה לשירה, כל יום היא קוראת שירים אמרה. חשמל היה באוויר. כל אחד ידע שהוא נחשף למסתרי נפשה של אישה שיושר ואהבה הם המרכיבים היסודיים של אישיותה. כשסיימה לדבר, כל הנוכחים קמו על רגליהם במשך שעה ארוכה ארוכה, הריעו ומחאו לה כפיים. היא הייתה בקרב אנשים כלבבה. אבל היא הייתה נבוכה. היא לא האמינה שבאמת אוהבים אותה. 'כולם אוהבים אותך' אמרתי לה ונגעתי בכתפה הרועדת, 'באמת שכולם אוהבים אותך'. היא נתנה בי מבט ספקני "אתה חושב כך?" היא שאלה, "כן נחמה, אנחנו אוהבים אותך כולנו". ואנחנו חוזרים ומאשרים זאת כאן היום", סיכם