בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם הרבנית ברוריה ביננפלד

תושבת גבעת וושינגטון. נשואה לרב עוזי, אמא ל-15 ילדים. מנהלת חינוכית במדרשה לבנות אורות עציון ועוסקת בייעוץ, טיפול וליווי משפחתי

רבקי גולדפינגר , ג' בסיון תשע"ט | עודכן: 07:31

הרבנית ברוריה ביננפלד
הרבנית ברוריה ביננפלד
צילום: לירון מולדובן

התחלה/ לפני 54 שנים במרכז שפירא. בתם השלישית של הרב חיים דרוקמן והרבנית ד"ר שרה. "אנחנו עשרה אחים ואחיות. שמונה ילדים ועוד שתי אחיות מאומצות, שהן אחיות שלנו לכל דבר".

אבא/ הרב חיים דרוקמן (86). "דמות להערצה ומודל לחיקוי. מאז שנולדתי אבא היה איש ציבור, זה מה שהכרתי והערכתי אותו על זה. אבא אוהב וחם. אומנם אבא לא היה מעורב בחיים שלנו כילדים, אבל הוא דמות מאוד משמעותית, השראה בשבילנו. כשהייתי צריכה אותו הוא תמיד היה שם בשבילי, וזה נכון עד היום".

אמא/ הרבנית ד"ר שרה דרוקמן (85). "אמא יקרה, חרוצה ובעלת לב טוב אינסופי. תמיד במצב של נתינה, גם באמצע הלילה אם צריך. אמא עבדה כרופאה אבל החזיקה את הבית והייתה מאוד נוכחת בחיים שלנו. היא גיבתה את אבא ברבנות ובעשייה שלו למען עם ישראל, ואני לא זוכרת שום תלונה שלה על כך. בגיל 75 עשתה את שביל ישראל".

חסד/ "הבית שלנו היה תמיד פתוח לרווחה לכולם: תלמידים, רבנים, אישי ציבור, אורחים וכל מיני נדכאים - לכולם יש מקום. הכנסת אורחים נדירה. זו יכולה להיות אישה עם שני ילדים שנשארת כמה חודשים אצלנו או תלמיד שההורים שלו לא בארץ. מעולם לא ישנתי במיטה שלי בשבת. בכל שבת החדר התפנה לאורחים אחרים. היום, כשאני אמא בעצמי, זה מופלא בעיניי".

תורה/ "אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה מביטה באבא, הרב חיים דרוקמן, שיושב שעות על גבי שעות ולומד בהתמדה בחדר הקטן והעמוס בספרים - על מדפים ובערימות על השולחן ועל הכיסאות. הייתה שם מסירות נפש על התורה. אבא עסק כל השנים בהרבצת תורה מדן ועד אילת, ובכל שבת שלישית התארחו אצלנו בני נוער מהקיבוצים כדי שיראו מה זאת שבת. הייתה המון פעילות לקירוב רחוקים".

מרכז שפירא/ "משפחתיות. היו שם בעיקר עובדי הוראה שעבדו בישיבת אור עציון ובתיכון. הייתה קהילתיות ותחושה של שייכות. אווירה טובה, דלת פתוחה ולב פתוח. אפשר לדפוק בכל שעה אצל השכנים לבקש כוס חלב".

פשטות/ "גדלנו בבית מאוד צנוע, אין שום דבר נוצץ או מנקר עיניים. בית שהוא שיא הפשטות, ריהוט פשוט שמותאם בדיוק לצרכים שלנו. יש כל מה שצריך. זה נבע מהסתכלות בריאה, שהחומר לא נחשב ויש דברים יותר מהותיים בחיים. היום הסלון של ההורים שלי מפואר בציורים שאמא התחילה לצייר אחרי שיצאה לפנסיה".

מקיף/ למדה בבית הספר היסודי ובתיכון האזורי שפיר. "חלמתי ללמוד באולפנה, אבל אבא רצה שאשאר בבית. הוא האמין שצריך ללמוד עם כלל ישראל, ובסופו של דבר הסתדרתי עם זה".

קדימה בני עקיבא/ חניכה ומדריכה בסניף מרכז שפירא. "הפעילות עם החניכים בסניף נתנה לי משמעות. גם העשייה בבית - אירוח שיעורים, עזרה לאמא עם האורחים ועם השכנים - נתנה לי המון".

שירות/ עשתה שנת שירות בתל רענן, מוסד לילדים ממשפחות מצוקה בירושלים. "זה לחיות איתם, לגדל אותם ולדאוג לכל חסרונם 24/7. פתאום יצאתי מהחממה ונחשפתי לעולם אחר בבום. זו הייתה שנה של התמסרות, היכרות עם עולם מורכב ונתינה גדולה. מה שדחף אותי ללימודי עבודה סוציאלית".

החצי השני/ הרב עוזי ביננפלד, ראש המדרשה לבנות אורות עציון. את בעלה הכירה בסוף שנת השירות. "התחתנו בגיל 18 וחצי. איש של תורה וחסד, עם רגליים על הקרקע ויציבות. איש טוב, חבר טוב מאוד ושותף לחיים".

הנחת/ 15 ילדים, "שבט ביננפלד". הבכור אליסף (35), רננה (34), אלקנה (32), אוריה (30), אצליה (28), היכליה (26), הוד (25), יהושמה (23), נחליה (22), יסדיה (20), נוה (18), נזר הדסה (16), עינה (15), לש"ם (13) "אוטוטו בר מצווה", ומירום בן התשע.

ילדים זה שמחה/ "ממש מתנות טובות. להביא לעולם 15 ילדים זו זכות עצומה. לא מובן מאליו בכלל כזה שפע. אין אנחנו מספיקים להודות לך ה'. כל ילד הוא יהלום ענק. נכון שזה מאתגר, לפעמים אפילו מאוד, אבל זה משמח ומרגש".

הדור הבא/ לזוג ביננפלד יש 24 נכדים, כן ירבו. "כל כך משמח לראות את הנחל זורם, ישן וחדש, פנים חדשות ומוכרות. נכדים נותנים לחיים מימד מיוחד, נגיעה בנצח. כשאני נפגשת איתם השמחה מציפה את הלב. העמל שלנו, ההורים הבוגרים, נושא אלומותיו, היינו כחולמים".

ירושלים/ כזוג צעיר קבעו את ביתם בירושלים. "בעלי למד בישיבה עוד עשר שנים. במקביל אני למדתי לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. את התואר סיימתי עם שלושה ילדים קטנים".

מייסדים/ אחרי תריסר שנות נישואין עברו מירושלים והקימו את המדרשה לבנות אורות עציון, שבראשה הם עומדים כבר 24 שנים. "זאת זכות להשפיע על הדורות הבאים. מגיעות אלינו בנות שמבקשות להתברר ולבנות את הקומה האמונית שלהן, וב"ה אנחנו שמחים להיות שם בשבילן".

דור הולך ודור בא/ כמי שליוותה דורות של בנות היא בהחלט חשה בשינוי הפנימי שמתחולל בדור. "המציאות משתנה כל הזמן ובאינטנסיביות, אבל בסוף אנחנו נשארים עם אותן אמיתות. נכון, הדור הזה פחות סבלני לתהליכים, רוצה כאן ועכשיו, יותר אנרגטי ותזזיתי, אבל מצד שני הוא מבקש אמת גדולה וכמה לדברים משמעותיים".

כלים להורה/ בהמשך למדה הנחיית הורים. "זה מחזק את ההורות הבריאה ומעניק כלים. הורות זה ללא ספק אתגר דורש ומורכב. ואם לכל מקצוע אחר נדרשת הכנה ולימוד, דווקא בהורות באופן לא מובן אין שום הכנה. לכן אני מאמינה בהדרכת הורים".

גבולות ואהבה/ "באמונה הבסיסית אני מאמינה שהילדים הם מתוקים וטובים במהותם וצריך רק להוציא את זה לפועל. בדור הזה צריך לדעת להציב גבולות ברורים ולחנך בהמון אהבה. הרבה פעמים מתוך רצון טוב הורים עושים טעויות, ומניסיוני סדנאות להורים יכולות להיות קריטיות לדור הזה של התוהו".

אם זה לא היה המסלול/ "אני מאוד אוהבת את תחום האומנות. כבחורה התלבטתי האם ללמוד אומנות שאני כל כך אוהבת או עבודה סוציאלית. במבט לאחור אני שמחה על ההחלטה".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קמה בשש וחצי. מארגנת את הילדים, "קריטי לי שיקומו ברוגע ובנועם". בסביבות שבע הם יוצאים מהבית. מארגנת את הבית ויוצאת למדרשה, שם מלמדת, עושה שיחות אישיות ועוד. משתדלת לשחות בבריכה לפחות שעה ארבע פעמים בשבוע. "הולכת לישון מאוחר מאוד".

פלייליסט/ "לא חיית מוזיקה. אוהבת להאזין לשיר 'ואילו פינו מלא שירה' של להקת עלמא". גם לאברהם פריד, יונתן רזיאל ועוד.

השבת שלי/ "מעין עולם הבא. נותן זמן להתכנס פנימה ולגעת בדברים האמיתיים. נחת גדולה וזכות שלנו שהקב"ה נתן לנו כזאת מתנה".

דמות מופת/ אמא ד"ר שרה דרוקמן. "אישה גדולה. תלמידת חכמים עם הרבה ענווה ונכונות ללמוד מכל אדם, בעלת חסד ענקית ונתינה אינסופית. נכונה לעזור לכל אדם ולכל נדכא בלי חשבון. הכנסת אורחים מופלאה ורוגע ושלווה פנימית אינסופיים. כל מה שאני - זה מכוחם של הוריי שמהווים בשבילי מגדלור".

מפחיד אותי/ "שלא תצא תקלה תחת ידיי".

משאלה/ "לעשות טוב בעולם".

כשאהיה גדולה/ "להמשיך ולעשות ככל יכולתי למען הסובבים אותי, להשקיע יותר זמן באנשים שזקוקים לעצה וליצור".

לתגובות: rivki@besheva.co.il