מוכרחים לתקן

את רוח המאבק והפירוד חייבת להחליף רוח חדשה של אחדות, מכל קצוות המחנה. ממי שלא יהיה מוכן לפעול ברוח זו הציבור יגבה את המחיר. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , ג' בסיון תשע"ט

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: אסתי דזיובוב/TPS

1. ההבהרה של הרב רפי פרץ הבוקר (חמישי) לפיה הוא מתנער מהודעותיהם של גורמים בבית היהודי אמש נגד ח"כ בצלאל סמוטריץ' היא מבורכת.

עם זאת, אסור לטעות. ההודעה אמש לא יצאה מעצמה. היה מי שהוציא אותה, והיא יצאה מתוך חוג מקורביו של הרב פרץ, כפי שהבהיר הבוקר היטב פרשן חדשות 12 עמית סגל בתכניתו ברשת ב'.

יש כאן מציאות לא נורמלית של מאבקי כוח שיוצאים משליטה. מרוב רצון לשמור על כוח ולבצר כוח העסק כולו עלול להתפוצץ, והפיצוץ יהיה על ראשם של אלו שהיו עסוקים במאבקי הכוח.

במקרה הספציפי הזה, אגב, מי שתיפגע יותר מכל מפלגה אחרת מהמאבקים הללו תהיה מפלגת הבית היהודי, או כמו שאמר לי אמש בכיר במפלגה, "אם המריבות ימשכו בקצב הזה, בעוד חודש יבואו בנט ושקד וכל מה שישאר להם זה לאסוף את השברים מהרצפה".

2. אפשר לכתוב כמובן עוד ועוד נגד מאבק כזה ועימות אחר, אבל האמת היא שמי שחי ופועל מנקודת מוצא אמונית חייב להרחיב את המבט, ולראות את התמונה הגדולה יותר.

איש מאיתנו לא עושה חשבונות שמיים, וגם אנחנו לא נעשה אותם במובן של להסביר למה קרה משהו או לא קרה. אבל יש חשבון אחד שכל מי שמביט בעולם מנקודת מבט אמונית חייב לעשות, וזה לפחות לנסות להבין מה המסר הפוזיטיבי של המאורעות. לא "למה זה קרה", אלא "מה זה מחייב אותי לעשות".

הפיזור המהיר של הכנסת ה-21 הוא מהלך שכמעט מחוץ לגדר הטבע. זה לא נס במובן של קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, אבל זה בהחלט אירוע שחייב לעורר אותנו למחשבה עמוקה. אי אפשר לעבור "לידו" ולהמשיך כאילו זה לא קרה, והמסר במקרה הזה, לפחות להבנתי הדלה, הוא מסר של אחדות.

כביכול אמר לנו הקב"ה: ראיתם בבחירות האחרונות מה המשמעות של פיצול, מה מידת הנזק שגורם עודף אגו ועודף פיצולים, ועכשיו, מייד לאחר מכן, כמעט תוך כדי דיבור, אני נותן לכם הזדמנות לתיקון.

מי שכבר עלתה על התובנה הזאת, באופן מעט משעשע, היא דווקא השרה לשעבר איילת שקד. אבל המסר הזה נכון לא רק לה ולחוג תומכיה, זה מסר שמשמעותו רחבה הרבה יותר, אולי הרבה יותר ממה ששקד באותו רגע במפגש הפעילים השבוע התכוונה לו.

3. ההזדמנות לתיקון והזדמנות לאחדות חייבת להיות המשימה המרכזית, או בעצם היחידה, של ההנהגה הפוליטית של הציונות הדתית והימין האידיאולוגי לעת הזאת. הרבה יותר, אגב, מאשר השאלה באיזה משרדים יכהנו פרץ וסמוטריץ' כממלאי מקום זמניים נעדרי הזדמנות של ממש לשנות ולהוביל מהלכים. מה שחשוב הוא שההתנהלות תהיה התנהלות של אחדות ולא התנהלות של פירוד.

ואת ההזדמנות הזו צריך להתחיל ולקדם מייד. לא לחכות לשום דבר ולא להדיר שום צד. צריך להגיע לאחדות באופן מכובד, כולל כל האגפים וכל המחנות, במהלך כמה שיותר מהיר, אין כאן מקום למשחקי אגו ומאבקי כוח. מי שיתעקש לנהל אותם חייב לדעת שהציבור יעניש אותו בסופו של דבר.

4. גם מימד הזמן כאן הוא קריטי. ההודעה של נפתלי בנט אתמול לפיה הימין החדש יבנה את עצמו עד ה-15/7 ורק אז יפתח במשא ומתן לאיחוד המחנה היא גם יריקה בפרצוף של ההזדמנות לתיקון.

מי שפותח יומנים ומכיר את החוקים יודע שהתאריך האחרון להגשת רשימות המועמדים לכנסת ה-22 יהיה בראשון באוגוסט. ה-15/7 הוא בקושי שבועיים וחצי קודם לכן. המשמעות של דחיית פתיחת המו"מ ל-15/7 היא הגעה לקו הסיום, למועד הגשת הרשימות, מרוטי נוצות ואחרי שהציבור כבר מאס בהנהגתו הפוליטית. איחוד שיושג בדקה ה-90 יהיה כמובן טוב מפירוד, אבל הוא לא יביא בכנפיו רוח אמתית של אחדות מחנה. זה יראה כמו סידור עבודה לפוליטיקאים שחוששים להישאר מחוץ לכנסת ותו לא.

את המשא ומתן בין כל הגורמים היה צריך להתחיל כבר ביום ראשון השבוע, אבל מאחר שזה כנראה לא קרה אפשר להתחיל גם באיסרו-חג שבועות. צריך להתחיל אותו מהר, כשכל הצדדים מגיעים בראש פתוח וכשלכולם ברור שהוא צריך להסתיים בתוך שבועיים לכל היותר. זאת גם כדי להימנע ממריטת נוצות הדדית בלתי נגמרת שתגרום לתחושת מיאוס, וגם כדי שניתן יהיה להתחיל כבר בקמפיין אפקטיבי שיוכל לסחוף אחריו ציבורים גדולים.

גם מי שימנע התחלה של משא ומתן כן ואמתי יצטרך לדעת שהציבור יבוא אתו חשבון. אי אפשר להסכים לכך שפוליטיקאים יחבלו בהדמנות המיוחדת כל כך שניתנה כאן לתיקון, רק כדי לנסות לצבור יתרונות יחסיים שאולי באמת ייצברו ואולי יתגלו כחלומות דמיוניים.

5. אם האמונה שמה שנגלה לפנינו הוא הזדמנות מיוחדת לתקן משותפת לכולם, ואם אנחנו גם מאמינים שאפשר לתקן, אז צריך לעשות הכל בשביל לתקן. תוך אמונה בזה שזו המטרה החשובה באמת ומתוך הכרה בכך שהתיקון יבוא רק מתוך שינוי בדפוסי הפעולה.

אחדות תהיה אפשרית רק אם השלם יהיה גדול מסך חלקיו, והשלם יהיה גדול מסך חלקיו רק אם כל הצדדים, מסמוטריץ' ועד פרץ, מבנט ועד שקד, ומבן גביר ועד פייגלין ישכילו להנמיך את להבות האגו ולבוא למהלך הזה ברוח חדשה.

ולכן מה שהציבור חייב לדרוש מהנהגתו הפוליטית זה נכונות אמתית לבוא למהלך ברוח חדשה, ומנגד צריך להיות ברור לכולם שמי שיבוא למהלך הזה ברוח הישנה והרעה יהיה זה שישלם את המחיר.