"תמיד נשארה אותה נחמה"

פשטות ההליכות וההתנהלות הבלתי אמצעית של רעיית נשיא המדינה נחמה ריבלין, שהלכה השבוע לעולמה, כבשו רבים בציבור הישראלי עוד בחייה.

יוסף ארנפלד , ג' בסיון תשע"ט | עודכן: 20:56

"תמיד נשארה אותה נחמה המושבניקית". נחמה ריבלין ז"ל
"תמיד נשארה אותה נחמה המושבניקית". נחמה ריבלין ז"ל
צילום: משה שי, פלאש 90

היה משהו סמלי בהצבת ארונה של נחמה ריבלין ז"ל, רעיית נשיא המדינה ראובן ריבלין, בתאטרון ירושלים.

לא רק הקרבה הגיאוגרפית לבית הנשיא הסמוך, אלא גם סמל להיותה חובבת מושבעת של אומנות ותיאטרון. גם התאריך היה סמלי לא פחות. ריבלין הובאה למנוחת עולמים בדיוק ביום שבו אמורה הייתה לחגוג את יום הולדתה ה-74.

48 שנים הייתה נחמה נשואה לראובן ריבלין ולהם שלושה ילדים משותפים. משנבחר לראשונה לכנסת ה-12, בשנת 1988, היא התרחקה מעין התקשורת והציבור. רק בהמשך התלוותה אליו לאירועים ממלכתיים ולטקסים רשמיים. במשך שנים רבות סבלה מפיברוזיס ריאתי והתקשתה לנשום בכוחות עצמה. לפני כשלושה חודשים עברה השתלת ריאה במרכז הרפואי רבין. ההשתלה הסתבכה ומאז היא נותרה מאושפזת בבית החולים עד לפטירתה.

"אנחנו כואבים מאוד את לכתה מאיתנו", פותח הראל טובי, מנכ"ל בית הנשיא, שהכיר אותה במהלך 15 השנים האחרונות, מאז החל לעבוד לצד ראובן ריבלין בשלל תפקידיו. "ביתר שאת הכרתי אותה בחמש השנים האחרונות, שבהן ניהלתי את בית הנשיא. פרט לפשטות, לישירות ולאותנטיות שלה, תמיד הייתה מדברת בגובה העיניים ואומרת את אשר על ליבה, גם אם זה היה נוקב או לא נעים לשמוע. היא לא עטתה על עצמה פומפוזיות ולא אהבה את כל הצרמוניות הללו. הייתה אישה טבעית לגמרי".

האהבה הגדולה של ריבלין לאומנות, לתרבות ולספרות באה לידי ביטוי גם בתוך המשכן הנשיאותי. "מיד כשהגיעה להתגורר בבית הנשיא, לקחה על עצמה את האחריות על כל היצירות שיש במשכן, טיפלה ביצירות ובתמונות ובפסלים - ממש כאילו היו הילדים שלה. בעדינות, ברגישות ובתשומת לב. הייתה מבקשת מאיתנו להקפיד בכל דבר. היא העבירה אותנו שיעור גדול בכל מה שקשור לקדושת היצירה והרוח".

ברמה האישית, טובי ראה את נחמה כמעט מדי יום. "המאבק שלה במחלה היה הירואי", הוא מעיד בהתפעלות. "ראינו איך היא מתאמצת לשמור על סדר היום שלה, ללכת לפגוש ילדים, אומנים, לארח בבית הנשיא קבוצות כאלה ואחרות - כל זה יחד עם אתגר פיזי קשה מנשוא. היא לא התביישה במוגבלות שלה. היא נשאה אותה בגאון ונאבקה כמו לביאה. היא יכלה למחלה שלה אינספור פעמים, אבל בפעם זאת המחלה הכריעה אותה. השיעור שהעבירה נחמה את כל עובדי המשכן בחמש השנים האחרונות הוא שיעור של התמדה, נחישות, אמונה ויכולת לגייס כוחות יש מאין ולנצח פעם אחר פעם את המוגבלות. זה דבר שיישאר פה תמיד. למרות המוגבלות והסבל היא חיה, פעלה ונאבקה למען החיים. חיים איכותיים שיש בהם רוח, ביטוי ועשייה".

לא עושה פוזות

יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין הכיר את ריבלין היטב שנים רבות. המפגש הראשון שלו איתה היה בנסיבות משעשעות למדי. בתקופת כהונתו של ראובן (רובי) ריבלין כיו"ר הכנסת הוא הזמין את הח"כ הטרי יחסית להצטרף אליו למשלחת לכנס עולמי של ראשי פרלמנטים באו"ם. כמובן שנחמה הצטרפה אליו לנסיעה. "נוצר מצב שנחמה מאוד רצתה ללכת להצגה מסוימת בניו יורק. רובי היה עם לו"ז עמוס, אבל גם הרגיש מאוד לא נוח להגיע להצגה בליווי מאבטחים. הוא פנה אליי, הייתי עם אשתי טניה ז"ל, וביקש מאיתנו ללכת עם נחמה להצגה במקומו", הוא נזכר. "מצאנו את עצמנו באותו ערב הולכים עם נחמה להצגה. אחרי זה טיילנו קצת בעיר ודנו על מה שראינו בהצגה. בפעם הראשונה נחשפתי אליה כאחת שלא עושה פוזות, אלא באמת דואגת לאומנות ולתיאטראות. ממש חיה את העולם הזה, מאוד אוהבת אותו ומבינה בו".

מאז נפגשו השניים עוד פעמים רבות, בטקסים ובמפגשי עבודה. "היא לא הייתה אשת נשיא טיפוסית, עם שמלת ערב ואחרי עשרות שעות של צוות שעובד סביבה על תסרוקת, תספורת ותכשיטים. היא תמיד נשארה אותה נחמה המושבניקית. זה לא היה פחיתות כבוד בשבילה. להפך, כולם העריכו אותה דווקא על זה. תמיד באירועים היא מצאה שפה משותפת עם ילד שסובל ממוגבלות, זמר דגול או אורח זר. לא היה לה מורא מהמעמד, זה מה שייחד אותה".

אדלשטיין מעיד על כך שריבלין העריך מאוד את דעתה, אבל בפומבי היא מעולם לא התערבה. תמיד הצטנעה לידו. "אף פעם לא הייתי עד לשום דיון פומבי ביניהם בנושא פוליטי זה או אחר. היא תמכה בו לאורך השנים, עד לאחרונה כשנפלה למשכב. מי שהסתכל עליהם היה יכול לראות שיש ביניהם מערכת יחסית בריאה, לא רק פרסונה בציבור. הם היו באמת פרטנרים, בלי שהיא הייתה מעריכה את מה שהוא עושה לא היה אפשר לשחק את המשחק הזה".

כהעצמה לנושאים שהיו מרכז חייה, ייסדה ריבלין בשנת 2018 את פרס רעיית נשיא המדינה לשירה עברית ע"ש ד"ר גרדנר סימון. את הפרס הראשון, והיחיד בינתיים, היא העניקה לפני כחצי שנה למשורר ויוצר הקולנוע עמיחי חסון על ספרו 'בלי מה'. "יש תופעה מבורכת של נשות פוליטיקאים ואנשי ציבור, שפתאום מתעניינים בתרבות ומחלקים פרסים, אבל כשהם צריכים להגיש את הפרס משהו מרגיש מאוד לא טבעי. נחמה ריבלין הייתה מקרה הפוך לחלוטין", מתאר חסון. "עוד קודם לכן, לא פעם הייתי מוצא את עצמי יושב לידה כקהל בהצגה בסינמטק או באירועי ספרות אחרים, בקונצרטים ובהמון בתערוכות. הרבה לפני שהייתה אשת הנשיא וגם לאחר מכן".

"היא הייתה צרכנית אמיתית של תרבות, היא לא זייפה את זה", מדגיש חסון, "לכן כשהייתה לה אפשרות לתת את הפרס, היא בחרה דווקא את התחום של שירה וספרות. גם כשהיא בישרה לי על הזכייה, במקום להקריא הודעה לקונית היא פשוט דיברה איתי על השירים שקראה ועל התובנות שלה עליהם. זה מאוד הרשים אותי. היא באמת התעניינה בזה. אני יודע שהיא קראה את כל הספרים של הפיינליסטים שהגיעו לפרס. זה לא מובן מאליו".

חיים מלאים לצד המוגבלות

ריבלין עסקה רבות בתמיכה ובהעצמה של נשים, ילדים ובעלי מוגבלויות. כבר בימיה הראשונים כרעיית נשיא המדינה היא אירחה במשכן הנשיא כ-200 מילדי עמותת אקי"ם יחד עם חברי ההנהלה, במטרה לקדם את התמיכה בילדים ונשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. "כולנו בעלי מוגבלויות, גם לי יש מוגבלות", אמרה להם. "למדתי להשלים ולהכיר בכך שככל הנראה לא אהיה ספורטאית מצטיינת, וגם לא אתחרה בריצה. לא כי אני אפסיד, אלא בגלל שאני לא יכולה".

למרות שחלפו מאז כמה שנים, הרושם העז מהביקור בבית הנשיא חרות היטב בזיכרונה של סיגל פרץ יהלומי, מנכ"לית אקי"ם ישראל. "היה לה רצון לתת גב ובמה במעמד החדש שהיא קיבלה", היא מתארת. "היא חזרה ואמרה לנו: אני כאן בשבילכם. פרט לכך, היא לא רק דיברה אלא אמרה שהיא רואה כל אדם כפי שהוא. בעצם זה שהיא הייתה שם, וסיפרה להם שגם היא אדם עם מוגבלות שמתמודד, היא נתנה להם דוגמה אישית כיצד אפשר לחיות חיים מלאים לצד המוגבלות".

"אין לי בעיה לחיות עם המוגבלות", אמרה ריבלין לחברי אקי"ם, "הקושי הוא באיך אנשים מסתכלים עלינו, בחוויה של היחס החברתי. אנחנו צריכים לנסות ולשפר, ואני מסתכלת עליכם ולא מתייאשת ומתמלאת תקווה". פרץ יהלומי מעידה שעצם הביקור הנשיאותי היווה אמירה משמעותית בנושא. "גם אמירה חברתית-ערכית לכל אדם שנברא בצלם אלוקים, של שוויוניות בין בעלי המוגבלויות לשאינם, וגם היה בזה חיבור מאוד רגשי. היא חוותה את הדברים על בשרה. בהמשך היא גם פנתה למעסיקים שיפתחו את הלב ויעסיקו אנשים בעלי מוגבלות. היה בה משהו מאוד כן ואמיתי".