בין טראמפ לקובי אלירז

פיטוריו של אלירז התקבלו בתימהון אבל אם לוקחים בחשבון את תוכנית טראמפ לא פלא שנתניהו מדיר מסביבתו גורמים שמזוהים עם ההתיישבות

ניצן קידר , ג' בסיון תשע"ט | עודכן: 07:35

בסביבת ראש הממשלה מסרבים להסביר את המהלך. קובי אלירז
בסביבת ראש הממשלה מסרבים להסביר את המהלך. קובי אלירז
צילום: הלל מאיר, TPS

הרבה גבות הורמו השבוע לנוכח אחד המהלכים היותר תמוהים של ראש הממשלה, המשמש גם כשר הביטחון. לא כולם מכירים את שמו של קובי אלירז, אבל מי שהיה בשנים האחרונות עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות הוא אחת הסיבות לקידומם של עניינים התיישבותיים רבים, כולל הסרת חסמים שננקטו במשך שנים ארוכות. אלירז היה מינוי של שר הביטחון לשעבר משה יעלון. אביגדור ליברמן, שהעריך מאוד את יכולותיו כאיש מקצוע, השאיר אותו לצידו לאורך כל כהונתו. הוא טיפל בסוגיות ובבג"צים רבים, ופעל רבות מאחורי הקלעים בתחום ההסדרה.

מהלך הפיטורין עורר מרמור וזעם רב בהתיישבות. ראשי המועצות ביו"ש הוציאו מכתב חריף לבנימין נתניהו, ובו כתבו כי "במהלך תפקידו קובי ייצג את ראש הממשלה ושר הביטחון מול ההתיישבות באותה נאמנות שבה הוא ייצג את עמדת ההתיישבות מול בכירי משרד הביטחון. פיטוריו יגרמו לפגיעה מהותית בטיפול בבג"צים חשובים, בהמשך קידום הסדרת השכונות והיישובים וההתיישבות בכלל".

קשה להבין מה עומד מאחורי המהלך. אלירז לא נחשב מזוהה פוליטית, ואף ויתר על התמודדות לראשות מועצת בנימין, כדי להישאר בתפקיד שתרומתו בו הייתה משמעותית. הוא גם היה נחשב לאחד הגורמים המקצועיים המוערכים במשרד על זרועותיו השונות. פנחס ולרשטיין, ראש צוות ההסדרה במשרד ראש הממשלה, ומי שעבד לאורך השנים בצמידות לקובי אלירז, מתקשה להבין את ההיגיון של המהלך. "אין לי שמץ של מושג מה קרה שם. הופתעתי לגמרי", הוא מספר בשיחה עם 'בשבע'. "התרומה של קובי בנושאים שאני עוסק בהם לא תסולא בפז. לקראת הבחירות האחרונות במועצת בנימין קובי התייעץ איתי, בין היתר, האם להגיש מועמדות לראשות המועצה. אמרתי לו: מצד אחד כמי שהייתה לו הזכות להיות ראש מועצת בנימין, אין שום תפקיד בעולם שישווה לתפקיד הזה ולחשיבותו. אבל מצד שני מבחינה לאומית הוא חייב להישאר בתפקיד הנוכחי שלו, מפני שהקשר שיצר עם אנשי המינהל האזרחי והיכולת לקדם דברים מבטאים כמה הוא חשוב להתיישבות ביהודה ושומרון".

ולרשטיין לא מדבר רק בשם עצמו. כל ראשי ההתיישבות פנו בימים האחרונים ללשכת ראש הממשלה בניסיון להבין מה פשר הצעד המפתיע. פניהם של כולם הושבו ריקם. אף גורם בסביבתו של ראש הממשלה לא מוכן להרים את תפוח האדמה הלוהט ולענות על השאלות בנושא. מניע אפשרי שעליו חשבו כמה מהקרובים לנושא הוא נקמה בשר הביטחון לשעבר ליברמן. אך זה מניע חלש מאוד. קודם כול, ליברמן כבר הלך מהמשרד לפני חודשים ואלירז נשאר. שנית, הוא היה מינוי של משה יעלון, שהמשותף בינו ובין ליברמן הוא רק יחסים שליליים עם נתניהו – וזו לא סיבה לפיטורין. רק תגובה אחת שוגרה מאנשי ראש הממשלה: הזמת הידיעות לפיהן שילה אדלר, מי שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, ימונה במקומו של אלירז. יש מי שגם את הצעד הזה מקבל בספקנות, בעיקר בשל ההתעלמות המוחלטת של לשכת ראש הממשלה ושל מקורבי נתניהו בליכוד.

פחות יהירות

הסבר אחר שניתן מדבר על רצון של נתניהו להשתלט על המשבצת הזאת. מי שמכהן כיום כסגן מזכיר הממשלה, עו"ד רונן פרץ, משמש גם בכובע של עוזר ראש הממשלה לענייני התיישבות. הוא גם עומד בראש צוות ההסדרה השני, אשר מטפל בהכשרת יישובים על פי סעיף 5, שזכה לכינוי "תקנת השוק". מינויו של פרץ כממלא מקום עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, לפחות באופן זמני עד לאחר הבחירות, קורץ בהחלט לנתניהו. מבחינתו מדובר בסגירת פינה שלא מעמידה לו על השיבר מישהו שקרוב מדי להתיישבות, ומצד שני זו גם רמיזה ברורה לאיש אמונו שהוא סומך עליו.

בהתיישבות מינויו של פרץ עלול להיתקל בביקורת נוקבת במיוחד. גורם בכיר בהתיישבות אומר לנו: "רונן פרץ מוערך מאוד, אבל אם נתניהו לא ימנה כמחליף אדם מתוך ההתיישבות, שחי ונושם את הנושא, אנחנו נרגיש ובצדק זלזול מוחלט בציבור המתיישבים. לא יהיה מפתיע אם הדבר הזה יתבטא באכזבה גם מצד מי שתמכו בו ביו"ש לאורך כל השנים, ויגלו שברגע האמת לא אכפת לראש הממשלה מההתיישבות".

את הטענה האחרונה אפשר לפתח הרבה יותר. פיטורין של אדם שהיה לוחם למען יהודה ושומרון, מרמזים אולי שנתניהו לא רק מזלזל בציבור המתיישבים אלא גם עושה התאמות לקראת השלב הבא. תוכנית המאה של טראמפ תדרוש ויתורים כאלה ואחרים, ואולי גם ממשלת אחדות. לקראת כל אלו, האיש שדוברו אמר עליו בתגובה לשאלת 'בשבע' שהוא "שומר על מדינת ישראל ובונה את ההתיישבות ביהודה ושומרון" אולי החליט לנהוג אחרת.

אם זה אכן כך, הגיע הזמן שראשי ההתיישבות, בעיקר ראשי היישובים שהולכים כעיוורים אחרי הליכוד, יפסיקו לשלוח מכתבים ולשגר איומי סרק. במקום זאת הם צריכים להעביר לנתניהו מסר ברור: בבחירות הבאות נעשה הכול כדי שכחצי מיליון מתיישבים יצביעו למפלגות ימין אחרות, לא לליכוד. זה מהלך שדורש הרבה אומץ ועלול להתנקם בהם, אבל זו האופציה היחידה להראות לנתניהו שציבור המתיישבים אינו פראייר ואינו נשכב תחת העגלה שלו.

אם ראשי המועצות, ראשי מועצת יש"ע וכל ראשי ארגוני ההתיישבות יפנו את מרצם כדי להבהיר לנתניהו ולליכוד שבהתאם למצב הנוכחי הם יפעלו כדי שציבור המתיישבים יתמוך במפלגות הימין האחרות - אולי תהיה התעשתות כללית. סוף לזחיחות ולהערכה שדתיים לאומיים באשר הם, או מתנחלים באשר הם, מצילים תמיד ממשלות ימין. אם ראש הממשלה עצמו אינו מבין את חשיבותם של הציבורים האלה, מנצל אותם בעת בחירות וזורק בעת משא ומתן, אולי הגיעה העת שמישהו אחר ינהל כאן את העניינים. הוא אולי לא יהיה מנהיג באותו סדר גודל, אבל לפחות תהיה לו קצת הכרת הטוב וקצת פחות יהירות וזחיחות.

להתאחד, ויפה שעה קודם

מפלגת הימין מתחילות לנסות למצוא כל אחת את מקומה, ובמיוחד את החיבורים הנדרשים כדי למקסם את הכוח מחד, ומאידך לא לאבד קולות יקרים שאבדו בסיבוב הקודם. בבית היהודי ובאיחוד הלאומי צריכים קודם כול לאחד את השורות ולהבין שריצה משותפת היא לא נעלם אלא עובדה. שתי המפלגות צריכות ללכת כמקשה אחת למהלכים של איחודים. עליהן לבדוק לעומק כמה תרמה כל מפלגה לשותפות שנקראת איחוד מפלגות הימין. עליהן לחקור לעומק האם הציבור מאמין באחדות. עוצמה יהודית, לדוגמה, לא צריכה להוות חסם. זו מפלגה שצריכה להיות בתוך האיחוד, אבל גם להכיר בכוחה ולתת למען האיחוד הזה.

לכולם יש בשלב הזה דרישות. לכל מפלגה ברור שהיא צריכה להיות הסמן המוביל בגוף המאוחד. יש מי שמדבר על מיקומים, יש מי שמדבר על תפקידים ואחרים על אידיאולוגיה. בבחירת התמהיל הנכון צריכה להילקח בחשבון גם העובדה שבסיס המפלגה צריך להיות דתי לאומי, ומנגד ששמעה צריך להיות ערב לאוזן לכל הציבור הימני.

מהדברים הבסיסיים שנשמעים מאנשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי עולה כי אף אחד לא נפסל על הסף, אבל יהיה קשה מאוד לחבר לסיפור את מפלגת זהות של משה פייגלין. יש אומנם מן המשותף בין המפלגות, אבל יש גם הרבה דברים שאינם נראים עין בעין בשום אופן. לא בטוח שזהות עצמה רוצה להיות חלק משותפות גדולה. באחרונה התנהלו מגעים בין פייגלין ובין יו"ר הימין החדש נפתלי בנט, שבהם גיששו השניים לגבי אפשרות של ריצה משותפת. בינתיים האפיק הזה מתנהל כמו כל אפיק אחר.

במקום אנשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי, לא הייתי פוסל על הסף את הכנסת איילת שקד ונפתלי בנט, וייתכן שגם לתת לאחד מהם את מושכות ההובלה, אם יתברר בסקרים שצעד כזה ממקסם את הכוח הפוליטי המשותף. בשלב הזה מתקשים לעכל את הרעיון בכל צדדי המפלגה, אבל יכול מאוד להיות שלכיוון הזה הם יצטרכו ללכת.

בנט ושקד אינם באים לעניין כמקשה אחת. אחרי פיטורי הנקמה המהדהדים של השניים, בנט ישב עם מקורביו והחליט שהוא ממשיך להוביל בבחירות הבאות את המפלגה שהקים לקראת הבחירות לכנסת ה-21, מפלגת הימין החדש. יחד איתו ממשיך באופן ודאי מתן כהנא. שקד בינתיים מתנהלת כיחידה נפרדת, וגם מקיימת מגעים בצורה דומה. היא ובנט מצויים בקשר, אבל מבחינה פוליטית, לפחות בנקודת הזמן הזאת, כל אחד פועל בנפרד. זה יכול להשתנות. ייתכן שבנט יבקש משקד להצטרף אליו, אולי אפילו לעמוד במקום הראשון.

אבל אין ספק שבנט חותר לשיתופי פעולה. בחדרים סגורים הוא מוכן להודות שאם תהיה רשימה אטרקטיבית וטובה מספיק שתכלול חיבורים ואיחודים – ייתכן שיהיה מוכן לוותר על מקומו בראשותה. כרגע ניתן להבין מסביבתו שמדובר בעיקר ברצון לחיבורים טכניים, שימזערו אפשרות של איבוד קולות. בגוש טכני עניין המיקום במקום הראשון עלול להוות בעיה פחותה, כי המפלגות המרכיבות את הגוש אמורות להתפצל אחר כך, והסדר הקובע הוא בתוכן. אבל גם בנט מבין שייתכן שלא יהיה מנוס מקצת יותר מאיחוד טכני. אולי להישאר בתור סיעות שונות אבל להרכיב רשימה אחת משמעותית, שתתבסס על הבית היהודי והאיחוד הלאומי ותנסה להביא את קולות הימין החדש וקהלים נוספים, אולי גם חדשים.

הפעם הם לא זקוקים לטריקים או לשטיקים. גם מוטיב הזמן חשוב מאוד. בבחירות האחרונות ההמתנה להרכבת הרשימות הייתה עד הרגע האחרון. הפעם זה צריך להיות שונה. אם יהיה ניסיון של כל המפלגות לחפש רווחים, במקום לפעול בשיתוף ולדאוג שלא יאבדו קולות בימין, אנחנו נראה רשימה מדדה שמורכבת ברגע האחרון לפני הגשת הרשימות. אבל אם כל הצדדים יתעלו מעל לשיקול הפוליטי הקטנוני, ויבינו שיש יתרון בהצגת מפלגה חודש לפני המועד האחרון תוך השגת רווח של עוד חודש קמפיין, הסיפור הזה יכול להתרומם ל-7 או 8 מנדטים לפחות, אולי אפילו יותר. השאלה היא מי ינצח, האגו או האידיאולוגיה.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com