נתניהו
נתניהוצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יחסו של בנימין נתניהו לציונות הדתית סביב סבב התיקים הנוכחי בממשלת המעבר, יוצר בימים האחרונים מרירות רבה וכעס כלפי ראש הממשלה גם בתוך הליכוד, מחשש לפגיעה בקשר בין המפלגה לקהל בוחריה.

ההחלטה לפטר את השרים בנט ושקד באופן מבזה, ללא מתן התראה מראש וללא כל הסבר מניח את הדעת, מתחברת אצל רבים מפעילי המפלגה לתחושה שאצל נתניהו וסביבתו יש יחס בעייתי ומאוד אינסטרומנטלי לציונות הדתית ולנציגיה הפוליטיים.

בהקשר זה אפשר לציין גם את המתקפה הבלתי נגמרת של נתניהו וסביבתו על ח"כ בצלאל סמוטריץ' החל ממוצאי יום ירושלים, בעקבות התבטאותו בנוגע למשפט התורה.

נתניהו הרי יודע היטב שדברים דומים מאוד למה שאמר סמוטריץ' אמר בעבר פרופ' יעקב נאמן, שאותו מינה נתניהו בעצמו כמינוי אישי לשר המשפטים. לאיש אין ספק, כולל לנתניהו וסביבתו, שסמוטריץ' איננו מציע להתחיל לסקול מחללי שבת. זה לא הסיפור. למרות זאת סביבתו לא מפסיקה להשתלח בח"כ סמוטריץ' כאילו זו ההתבטאות הכי נוראית שיצאה מפי פוליטיקאי ישראלי בשנים האחרונות.

היחס הזה יוצר תחושה קשה במיוחד לנוכח העובדה שכאשר נתניהו חש שהוא זקוק לאנשי איחוד מפלגות הימין על מנת להבטיח את נצחונו לפני הבחירות הוא ידע להבטיח להם "הרים וגבעות", אולם כעת, כשהוא חש שהוא "על הסוס" הוא זונח את כל ההבטחות ומסרב להעניק להם תיקים שלמעשה כבר הובטחו להם, עוד לפני הבחירות, והופך אותם לסרח עודף בקואליציה העתידית שלו.

גם בבחירת שר המשפטים מבין חברי הליכוד ביטא נתניהו זלזול בציונות הדתית, כאשר ביכר את ח"כ אוחנה על פני שני המועמדים שנחשבו מובילים ומשתייכים לציונות הדתית, השר זאב אלקין וסגנית השר ציפי חוטובלי.

בבחירה שהיתה לנתניהו בין מינוי שרה ציונית דתית ראשונה לבין מינוי שר ראשון מקהילת הלהט"ב נתניהו העדיף את הלהט"ב. כזכור, חוטובלי היתה ראש גשר עבור נתניהו לציונות הדתית בכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות, והיא זו אשר עזרה לו "לשתות" את קולות המגזר. למרות זאת נתניהו בוחר פעם אחר פעם שלא לגמול לה בקידום פוליטי. וכך, למרות שהיא כבר בקדנציה הרביעית, עדיין לא קיבלה מינוי מיניסטריאלי. זאת בשעה שכל יתר בכירי הליכוד שנכנסו יחד אתה לכנסת מונו מזמן לשרים בממשלה.

כל אלו מצטרפים לצעד התמוה של פיטורי יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות קובי אלירז, רק השבוע. צעד תמוה שעד לרגע זה לא ניתן לו כל הסבר מניח את הדעת, ואפילו לא הסבר שאיננו מניח את הדעת, מלשכת ראש הממשלה. מדובר בפגיעה בציונות הדתית, פגיעה בהתיישבות היהודית ביהודה ושמרון, ופגיעה אנושה במאמצים שהובילה ממשלת ישראל לסיכול הטרור המשפטי נגד ההתיישבות. נתניהו הבטיח שלא יהיו עוד עמונה ונתיב האבות, אבל כנראה שפחות דחוף לו לקיים את ההבטחה. קשה שלא לראות קו מקשר בין כל האירועים הללו.

אולם אסור לטעות. לא מדובר במגמה חדשה ואלקין וחוטבלי אינם הליכודניקים הראשונים שנפגעים ממנה. רבים בליכוד עדיין זוכרים את השפלתו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בידי ראש הממשלה לפני קצת יותר משנה בטקס הדלקת המשואות. אדלשטיין, אישיות ממלכתית מהמעלה הראשונה ואדם אהוד מאוד במגזר הדתי לאומי, הושפל באכזריות על ידי נתניהו שאימץ את גחמותיה של השרה מירי רגב. עד היום לא ברור מה היה דחוף כל כך לנתניהו להשפיל את אדלשטיין, ולמה צריך היה להפר ברגל כה גסה את ההסכמות שהושגו אתו.

הבייס של הליכוד הוא בעיקרו בייס שומר מסורת ודתי, והרבה פחות ליברלי ולהט"בי. התנהלותו של נתניהו פוגעת קשות בבייס הליכודי, ומרחיקה את ראש הממשלה מבוחריו. מדובר בהלך רוח שהשתלט על בית ראש הממשלה, שעיקרו זלזול בציונות הדתית ונכונות לפגוע בה, ללא התחשבות במשמעויות הקשות שיהיו למהלכים הללו בעתיד הקרוב, ביום הבוחר. אין מנוס מלהגיע למסקנה שמשהו רע קורה בבלפור.