"ככל שהעולם מתפתח שואף הוא לחזור לטבעיותו המקורית", כתב הרב קוק זצ"ל ובעקבות מילותיו אלו יצר האמן איקי בר זיו תערוכה החושפת את הקהל בתערוכת היחיד שלו בתל אביב.
הוא מחזיר את הצופה אחורה בזמן לטבעיותו המקורית של החומר ממנו הוא יוצר.
איקי, שאיננו כבול למוסכמות, לא פוחד לגעת בחומרים שונים ואינו מוגבל לשיטות ביצוע וטכניקות מסוימות. כאשר הוא נתקל בצורך מסוים, הוא מייצר אפילו את כלי העזר המשמשים אותו להשלמת היצירה.
במובן המובהק בר זיו הינו אמן רדי מייד, כאשר הוא לוקח בין השאר חפץ תעשייתי או יומיומי ובוחר להעלותו לדרגה של אמנות.
חשוב לו ההקשר עם הסביבה וגם דבר זה ניכר בעבודותיו המאופיינות באסתטיקה וטכניקה ברמה גבוהה. העבודות משתלבות ומתחשבות בסביבה תדיר, והוא זורם עם אילוצי הסביבה, אינו פוגע בה ,ולמעשה ממשיך אותה בדרכו המיוחדת.
בר זיו אוהב את החומר והיצירה ומתנסה בחומרים מגוונים ביצירותיו: בעץ, בטון, פליז וברזל, אך באותה הנשימה הוא מגן על התכונות הראשוניות של החומר, כך שיש בפסליו משהו בלתי מהוקצע ואמיתי.
הוא נע תוך שימוש בתכונות היסודיות של החומר ופרופורציות ויזואליות. וכך נרקם הדיאלוג בין האמן לפסל ולטכנולוגיה. באמנותו של בר זיו מטשטשים הגבולות בין האמנות לחיים וכדברי אריסטו: "האמנות יש שהיא משלימה את מה שהטבע אינו יכול לסיים".
העבודות של איקי בתערוכה זו מדברות על מצבים, אנשים ויחסים, בינם לבין עצמם ובינם לבין סביבתם.
התערוכה מוצגת בגלריית "אורלי דביר", רח' רבנו חננאל 5 תל אביב.