אל תגרמו לי לוותר

זה לא מספיק לסדר רשימה משותפת שעה וחצי לפני הגשת הרשימות. אם לא תשכילו לייצר אחדות ולשדר אחדות - ברגע האמת הכל יתפורר. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , ט' בסיון תשע"ט

נמאס
נמאס
צילום: ISTOCK

השורות הבאות הן לגמרי אישיות. הן לא מבקשות לדבר בשם אף אחד אלא רק בשם עצמי, אדם אחד, קול אחד של איש ימין, שכמו לפני כל מערכת בחירות מגשש את דרכו בערפל הפוליטי.

איש ימין אני. תמיד הייתי. תמיד במרווח הזה שמימין לליכוד. מפד"ל, איחוד לאומי, פעם לכאן ופעם לשם. זה הבית הפוליטי שלי, אין לי בית פוליטי אחר.

אבל בשבועיים האחרונים, וביתר שאת החל מהבוקר, מתגנבת ללב תחושה חדשה, מאוד משונה, תחושה שאולי בעצם אין לי בית פוליטי. סוג של הומלס קלפי.

אני לא רוצה להיכנס לכל העימותים מגעילים שהחריפו מאוד מאז הבוקר. זה רק עושה רע ולא מוסיף שום דבר טוב. נכון, הבחירות האחרונות הסתיימו עם המון כעסים וכאבי בטן, בכל הצדדים. לכולם יש טענות קשות, חלקן גם נכונות. יש, אגב, עימותים פוליטיים שהולכים עוד הרבה אחורה. בנט ויוגב, למשל, בכאסח פוליטי כבר חמש שנים בערך, על תתפסו אותי על היום. מי אשם? תלוי במה ותלוי את מי שואלים. אותי, במלוא הכנות ובמלוא הערכה לכל הצדדים, זה ממש לא מעניין. בכלל.

הבחירות האחרונות חידדו נקודה פשוטה, קלישאה שכל מ"כ בצבא מנחיל לחיילים שלו בשבוע הראשון של הטירונות. בלי שיתוף פעולה אמתי, עמוק, הימין שמימין לליכוד והציונות הדתית הפוליטית פשוט יתרסקו. זה לא יהיה טוב יותר בבחירות הקרובות. זה יהיה רע הרבה יותר.

האתגר הפוליטי בבחירות הללו הולך להיות קשה מאוד. כל מי שיצביע לרשימה הימנית שצריכה לקום ירגיש לא טוב עם עצמו. כל אחד מהמצביעים ירגיש שהוא מכניס לכנסת אנשים שהוא לא היה רוצה לראות שם, ובטח לא להכניס אותם לכנסת בקול שלו.

הדרך היחידה לגרום לאנשים להגיע לקלפי הוא לשדר להם מסר של אחדות שגדולה מהחלקים שלה. הקולות שנשמעים בשבועיים האחרונים משדרים בעיקר פירוד.

אני לא יודע מה יעשו אחרים. אני יודע לספר רק על עצמי וגם זה בקושי. המדמנה בפוליטיקה המגזרית (עיינו עימות יוגב-בנט הבוקר) גורמת לי אישית, ואני לא מתיימר כאמור לייצג אף אחד חוץ ממני, לשקול ברצינות לראשונה פשוט לא להצביע או לשים פתק לבן.

עוד קצת מכל היוגב-בנט-סמוטריץ'-פרץ-שקד-כהנא הזה ואני פשוט מוותר. נמאס. אי אפשר לסבול יותר את כל הדם הרע הזה. זה כבר על סף הבלתי אפשרי.