מגלה את האור

"אני לא גאון בתחום מערכות יחסים, כרווק עשיתי את כל הטעויות", מודה אור אלון, "אבל בגיל 27 קלטתי שבכל פעם שאני מתחיל מערכת יחסים עם מישהי, היא לא עובדת. ולא סתם לא עובדת, היא מתפוצצת. וכך שוב ושוב אותו סיפור.

''הייתה מערכת יחסים אחת ששברה אותי לחלוטין וגרמה לי לאבד אמון בזוגיות ובכך שאני בכלל מבין בני אדם. זו הייתה טראומה רצינית שאחריה אמרתי: עצור, אתה לא ממשיך כאילו לא קרה כלום. לקחתי שבועיים חופש ונסעתי לחושה בצפון על נחל, שם קראתי וכתבתי. הייתי צריך לאוורר את המחשבות ולהבין את הדפוסים שהובילו אותי להתנהלות שלי".

אור (37), לשעבר רווק מבוגר וכיום נשוי באושר ואב לשלוש בנות, גילה שהחלומות שלו אינם מתואמים עם הצרכים האמיתיים שלו, והחל לבנות חלומות חדשים שמתקשרים עם צרכיו. "עשיתי פנייה מאוד רצינית. התחלתי לכוון לסוג אחר של בנות זוג, וראיתי שזה טוב. לקח לי זמן לדייק, אבל הכיוון היה נכון והרגשתי שאני כל הזמן בהתקדמות לקראת הדבר הנכון. למדתי גם להגיד לא. זה דבר מאוד חשוב. הייתי צריך בעיקר להגיד לא לעצמי. לפעמים הייתי מזהה מישהי שעניינה אותי, ואז הייתי עוצר וחושב למה היא מעניינת אותי. אם הייתי רואה שזה מהסיבות הלא נכונות, הייתי קוטע את זה שם במקום. כי למה לבזבז את הזמן? חבל עליי וחבל עליה".

את הרווקות המאוחרת שלו, שבר אור בגיל 31 קבל עם ורשת כשהתחתן לפני שש שנים עם נסיכת המגזר, חברת הכנסת ציפי חוטובלי.

לא הרתיע אותך להתחתן עם אישיות ציבורית כל כך מפורסמת?

"ברור שכן. זה מפחיד נורא, אבל אחד הדברים שצריך לזכור הוא שבסוף האורות כבים, המצלמות נעלמות, הקהל מפסיק להריע ואתם נשארים לבד. שם צריך להיות טוב. כל השאר פחות מעניין ואפילו קצת מפריע. זה לא מאוד תורם כי יש המון רעש, אבל כשאתה נמצא בשקט צריך לוודא שטוב. אם טוב בשקט - זה שווה את הכול. להגיד לך שתמיד קל או כיף? מאוד לא. אבל היא שווה את זה".

ההצעה לצאת עם ציפי הגיעה ממכר של אור, שהתקשר אליו אחרי שנתיים של נתק. "הוא אמר שהוא רוצה להכיר לי את אחותו. כשסיפר לי מי זו, סירבתי. הסתכלתי על כרטיסי הביקור שלנו, אני הייתי מתמחה בבית משפט והיא חברת כנסת, מה הקשר עכשיו? מה משותף פה?". אבל האח השדכן עשה את עבודתו נאמנה ושכנע את אור. "הוא עשה כל מה ששדכן טוב צריך לעשות - הוא שיקר", אור צוחק, "אמרתי לו: אם היא דומה לך אז שווה לי. והיא לא דומה לו בכלל, אבל היה נפלא". מסתבר שדרכיהם של אור וציפי כמעט הצטלבו חמש שנים לפני השיחה הגורלית ההיא, אבל אור אומר בביטחון שאילו היו נפגשים אז, הם לא היו עומדים תחת החופה. "יש לנו ממש ודאות בעניין הזה. לא שאנחנו מבסוטים שזה נדחה בחמש שנים, אלא שאנחנו יודעים שזה פשוט לא היה קורה".

"נשוי, מה אתה מבין?"

בימים אלו מוציא אלון את ספר הביכורים שלו 'הולך על כל החופה' בהוצאת דברי שיר. אור חושף בספר את סיפורו האישי ומגיש לרווק ולרווקה המודרניים כלים ותובנות איך לשנות את המציאות המתסכלת של חיפוש אחר בן או בת הזוג המתאימים, בתהליך פנימי שיוביל אותם בסופו של דייט לשבת חתן. כך למשל, הוא בונה בספרו תיאוריה המסבירה מדוע אי אפשר לנהל מערכת יחסים ארוכה, טובה ובריאה שבבסיסה התאהבות.

"אני נגד התאהבות", מפתיע אור, "אני חושב שהתאהבות היא לקחת פנטזיה ולהלביש אותה על פרצוף של מישהו אחר, ואז אתה מנהל מערכת יחסים מול הפנטזיה. אני לא חושב שזה דבר בריא, ובאופן אישי אני בחרתי להחליף את סיפור ההתאהבות בצורך שלי בבית. עשיתי סוויץ' מ'אני מחפש את רגש ההתאהבות' ל'אני מחפש רגש של בית', מה שהוביל אותי לסוג אחר של נשים ולמקום מאוד מאוד טוב. אני ממליץ להבין מהו הרגש שמחפשים ולא לרדוף אחרי התאהבות. בסופו של דבר, אם אתה מדבר על פרק זמן של 80 שנה, התאהבות היא לא הרגש שתרצה שיהיה דומיננטי בחייך".

אור עלה על המסלול הנכון למציאת בת הזוג והקמת בית נאמן בישראל. בזמנו הוא לא שיער שהתהליך שהוא עובר יכול לעזור ולגעת בעוד רווקים ורווקות כמותו. המחשבות על ספר ועצות התעוררו רק כמה שנים אחר כך, כשכבר היה נשוי לציפי ושניהם ניסו לשכנע קרוב משפחה שהיה בתוך מערכת יחסים והתחבט. "ניסינו להסביר לו שכדאי לו, שהם זוג מדהים וחבל לפספס. אבל נדחינו בשאט נפש כי היינו נשואים, מה אנחנו כבר מבינים?".

את האוקסימורון הזה אור רצה לשבור, ובעיקר לא רצה שהיחסים המוצלחים שנרקמים לנגד עיניו יאבדו. עוד באותו לילה הוא קם מיצועו והחל לרשום תובנות. הוא כתב ארבעה עמודים ושלח לחמישה רווקים, אחד מהם היה אותו קרוב משפחה, שאגב היום נשוי באושר לאותה אחת.

"הבנתי שהרבה יותר קל לכתוב. כי אם אתה רווק, למה שיקשיבו לך? אתה הרי רווק. אם אתה נשוי, למה שיקשיבו לך? אין לך מושג, הרי אתה נשוי. אבל אם אתה כותב, אז מישהו קורא ולוקח מה שהוא רוצה".

שבועיים אחרי מניפסט ארבעת העמודים קיבלו בני הזוג אלון בקשה להעביר שיחה על תהליך הרווקות שעברו, והם נענו במחשבה שמדובר באירוע חד פעמי. אור מדגיש שהיה חשוב להם מאוד לא לבוא ממקום מתנשא וחלילה שלא יפגעו במישהו בדרך. הם ניגשו לנושא בקלילות ועם המון הומור.

"התרגשנו מאוד, זו הייתה חשיפה מאוד לא פשוטה. הדירה הייתה מפוצצת ובמסדרון היו עוד אנשים. ההרצאה הייתה מדהימה. אנשים צחקו ובכו ויצאנו בתחושה של איזה כיף. אף אחד לא נפגע, לפחות למיטב ידיעתנו, ואפילו נהנו ואמרו שעזר. נרגענו ושכחנו. מבחינתנו ההרצאה הייתה חד פעמית". אך להפתעת הזוג, הבקשות להרצאות נוספות התדפקו על ניידיהם ותוך זמן קצר הזוג אלון החל במסע הרצאות. "היה מאוד קשה, היו רגעים שאמרנו: די, בוא נפסיק. כמעט אין לנו זמן ביחד. נצא כמו זוג רגיל, ולא עם עוד מאה איש שצופים בנו. אבל בכל פעם שחשבנו להפסיק, היה תמיד את האחד שניגש אחרי הרצאה או בפייסבוק ואומר לנו שזה ממש עוזר ושנמשיך. אז המשכנו".

כשהבין שלא יצליחו להגיע לכולם דרך ההרצאות, החליט אור לעבור לכתיבת הדברים. באותה תקופה עבד כעורך דין, והוא מעיד שסבל מכל רגע. ארבעת העמודים שכבר כתב היו התנופה, ובנסיעות ברכבת הלוך וחזור מהעבודה הביתה הוא שקד על כתיבת הספר. בתוך חודש השלים את המשימה, וכמו סופרים רבים היצירה המוגמרת מצאה את מקומה, איך לא, במגירה. אחרי שנתיים וחצי הבין שתמיד יהיה עסוק ועמוס, והחליט להוציא את הספר לאור.

"הספר מבוסס על טעויות"

153 עמודי הספר מחולקים לשלושה חלקים מרכזיים שמקפלים בתוכם פרקים עם תובנות, אנקדוטות וכלים לעבודה פנימית ומחשבתית. בסוף כל פרק יש רובריקה הקרויה "בקיצור", וכשמה כן היא: סיכום קצר של כל הנקודות שעלו במהלך הפרק. רובריקה נוספת, "תכל'ס", מציעה תרגילים מעשיים מעולם ה-NLP והדמיון המודרך. את הספר מעטרים משפטים של הוגי דעות, סופרים ומשוררים ואיוריו המשעשעים של נדב נחמני מוסיפים לווית חן ליצירה. את השם ציפי חוטובלי לא תמצאו ולו ברמז לאורך כל הספר, מסיבה די פרוזאית. אור כתב את הספר במקור למהדורה באנגלית לקהל יעד בחו"ל, שם שמה של חוטובלי לא מוכר. כשהחליט משיקולים עסקיים להוציא קודם מהדורה בעברית, הוא לא חשב לשנות את הנוסח.

החשיפה של החיים האישיים בספר לא הייתה קשה לך ולציפי?

"לציפי הרבה יותר קשה מאשר לי, כי היא צריכה לשמור על התדמית של הפוליטיקאית. אבל היא החליטה שהיא מוכנה לעשות את זה ובחפץ לב, בעיקר אם זה יעזור לאנשים".

על מה מבוססות העצות שאתה נותן בספר?

"כל הספר מבוסס על טעויות. זה לא הנחות ותאוריות. מה שמייחד את ההרצאה שלנו ואת הספר הוא שאני לא בא ממקום של המומחה, או ממי שהתחתן בגיל 20 ומטיף לכולם איך עושים את זה. אני לא בא מהמקום המתנשא, אלא המנוסה. אני ואשתי, כל אחד מאיתנו בא עם שק הטעויות שלו. איחדנו אותן והבאנו מהתובנות שגיבשנו ולא ממחקרים. כשאני מדבר, אני מדבר מהניסיון האישי שלי ומדם ליבי".

אתה לא מפחד להטעות? אולי זה לא מתאים לכולם?

"אני לא מתיימר להגיד שזה מתאים ל-100 אחוז מהאנשים. פעם חשבתי שהתובנות שלי מתאימות לי ולעוד כמה אנשים, אבל אז עשינו הרצאה, ועוד אחת, ואנשים מתקשרים לומר תודה וששינינו להם משהו בתודעה, ופתאום אומרים לי 'בזכותך התחתנתי'. בשורה התחתונה, אנשים מתחתנים ומגיבים בצורה מאוד טובה, אז אני לא יכול להמשיך ולהגיד לעצמי שזה לא רלוונטי לכולם. בהרצאות אנחנו אומרים שלא באנו להגיד 'כזה ראה וקדש'. אנחנו נותנים את התובנות שלנו, ומספיק לנו שמשפט אחד יעזור לאדם אחד בקהל – אז אנחנו את שלנו עשינו. מבחינתי זה מספיק טוב".

אחד המשפטים שהשפיעו על אור עצמו בתהליך הרווקות שלו, התגלה בבלוג נידח ברחבי הרשת. "בתקופה שאתה לבד, אתה תוהה מתי זה יקרה ואם בכלל יקרה. אותו בלוגר כתב שבניגוד לקריירה, להון, לידע ולעוד אלף ואחת דברים שאנחנו צריכים שנים כדי לצבור אותם, את בן הזוג שלך אתה יכול למצוא מחר או היום או בפגישה הבאה, וזה דבר מדהים. אתה יכול להיות עשר שנים בלי כלום ולחשוב שמחכות לך עכשיו עוד עשר שנים בודדות, ולמחרת זה יכול לקרות".

לא חי בסרט הוליוודי

אחת התובנות שחשוב לאור להדגיש היא שאין דבר כזה האדם שמיועד לך, אלא עליך לעבוד קשה, לעבור תהליך, ולאחר שלושת השלבים בן הזוג יימצא לך.

יש דברים שהם עניין של השגחה. לא יכול לקרות מצב שלא תפגוש את האדם הנכון?

"אין דבר כזה בן אדם נכון. אני חושב שיש שלושה שלבים מהרגע שאתה לבד עד הרגע שאתה נשוי, ובכל אחד מהשלבים תמיד יש לך מה לעשות ולפעול כדי להגיע ולהתקרב לשם. האדם הנכון זו פיקציה".

לא כל כך רומנטי.

"צר לי, אני לא חי בסרט הוליוודי".

ומה עם הגמרא הידועה שאומרת שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני? לכאורה יש את האחד או האחת.

"אוקיי, יצאה הבת קול. יש איזה חיוג מהיר אליה? שירות? אתה יוצא עם אנשים ובסופו של דבר מתחתן. האם הוא או היא האחת? אי אפשר לדעת. אנחנו חיים עם הבן אדם עשר, עשרים, שלושים שנה, ואחר כך אפשר להסתכל אחורה ולהגיד: כן, הוא האחד. אבל איך אני יכול? מאיפה אני יודע? אנשים באים ואומרים: לא, זה לא האחד. מאיפה הם יודעים?

"האחד הזה, מה הוא אמור לגרום לך להרגיש? אולי הוא אמור לאתגר אותך? אולי הוא אמור להיות בדיוק ההפך ממך? אולי הוא לא אמור להיראות או להתנהג כמו שאתה חושב? מכיוון שאני קטונתי, אני לא מתעסק בזה בכלל. אני לא ברמה הזאת. כשאני אהיה ברמה שאני אדע מה הזיווג של מי, אני אפתח סוכנות שידוכים הכי מצליחה בעולם. עד אז אני נותן ל'שליש גן עדן' לעשות את העבודה, והם עושים עבודה טובה מאוד.

"מה שאני אומר הוא: תפעלו בכלים שיש לכם, אל תברחו. להגיד: הוא לא למד בישיבה הנכונה, או הוא לא קצין קרבי, אז כנראה לא זה הזיווג שלי, זו סתם בריחה. מפילים על הקב"ה תיקים שלא קשורים אליו בכלל. הוא אמר לך שהוא יגיד לך כשזה יהיה הזיווג? לא. אתה צריך לפעול בכלים שלך, ואז תתפלל שזה יסתדר ויהיה טוב. אם אתה מאמין שהקב"ה יביא לך את הזיווג, אז כל אדם שתתחתן איתו הוא כנראה הזיווג שלך. זהו. כאן נכנסת הבחירה שלך. ומה לעשות שהקב"ה לא ויתר לך. הוא אמר לך: אתה אחראי לגורלך, אני נותן לך בחירה חופשית, רצון, מאוויים. תעשה את מה שאתה רוצה ואני נותן לך תעודת ביטוח שאתה תעשה נכון. אבל תעשה. אל תבוא אליי ותגיד: תביא לי אותה כאן ועכשיו".

יש תחושה שבעיית הרווקות המאוחרת מאוד מאפיינת את הדור הזה. מדוע?

"היום לאנשים יש תביעה הרבה יותר גדולה ממערכות יחסים, והיא מביאה לכך שאנחנו דוחים את גיל הנישואין ומחפשים יותר. מצד אחד, טוב שאתה מחפש מישהו שמתאים לך, זה חיובי וגורם לנישואין טובים ומאושרים יותר. מצד שני, הרע ברווקות המאוחרת היא שמאכילים אותנו בפנטזיות שאין להן שום קשר למציאות. הוליווד התחילה ופייסבוק ואינסטגרם משלימות אותה. היום אין לך שום סיכוי לפגוש במציאות אדם שנראה כמו שהוא נראה ברשתות החברתיות. כי מה לעשות, הוא בא בלי הפוטושופ והפילטרים והוא פתאום לא רק מחייך, ולא נמצא על חוף הים או בחו"ל. יש גם את החיים באמצע שלא מצטלמים טוב, ומאוד קשה לגשר על הפער הזה. אם משלבים את שני הפרמטרים האלה, החיובי והשלילי, זה מאוד מקשה ללכת על מערכת יחסים אמיתית עם בן אדם אמיתי".

לא לדתיים בלבד

אתה חושב שהספר מתאים לרווקים גם מהציבור הלא דתי?

"אני לא רק חושב שהוא מתאים, אני ממש התעקשתי לכתוב אותו בצורה כזו שהוא יתאים גם להם. זוגיות זה זוגיות זה זוגיות, והקפיצה למים היא אותה קפיצה. כשאתה לבד אז אתה לבד, בין אם אתה דתי או לא. וכשאתה צריך לקבל החלטה להתמסד לחיים, זה קשה לכל אדם".

והציבור החרדי?

"הספר מתאים מאוד לציבור הדתי, ואני מניח שיתאים גם לציבור החרדי. לא מזמן העברנו הרצאה ראשונה לחרדים. מאוד חששנו לקראתה, כי אנחנו לא מכירים מספיק את החברה הזאת ויש ניואנסים שאנחנו לא מודעים אליהם. אבל התגובות וההתייעצות שלהם והאחוזים שנרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו אחרי ההרצאה, לא היה דבר כזה".

תן כמה עצות זהב לרווקים.

אור נותן עצה הנוגעת למפגש הראשון. "כשמגיעים לדייט, בעיקר הגברים, עושים שרירים. אני תותח פה ושם, וקיים המקום של להראות כמה אני שווה. זה בסדר גמור, אבל זה לא מאפשר אינטימיות וקשר. אנשים מתחברים דווקא דרך חולשות. בלי המקום שכל אחד חושף קצת, לא ייווצר קשר".

נתקלת במקרים חסרי תקנה? מקרים קשים במיוחד?

"אני לא חושב שבמערכות יחסים או בחיים אפשר במשפט אחד, כמו קוסם, לסדר הכול. אני יכול לתת כיוון, אבל לא כל דבר הוא פתיר. יש התייעצויות מאוד ארוכות בפייסבוק או במייל. לפעמים פינג פונג במשך חודשים. מדובר בתהליך, ולא הכול נפתר. אנחנו ממליצים לפחות בתקופת האירוסין, שהיא קריטית, להיצמד למנטור. מישהו נשוי שרוצה בטובתך ואתה סומך עליו. נדיר שאנשים מצליחים להוציא את עצמם מסיטואציות שהם בעצמם יצרו, כי אנחנו תקועים בכלא התודעה שלנו ומאוד קשה לפרוץ אותו. אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".